נאשם (אדם חרדי מירושלים), נתפס בכניסה לתחנת רכבת ארלוזורוב, כשבחיפוש שנערך לו על ידי מאבטח מטעם רכבת ישראל, הוא הבחין באמצעות מכונת השיקוף, כי בתיקו של הנאשם יש סכין מתקפלת. הנאשם אמר שהסכין הזו משמשת לו להגנה עצמית ברחובות הרובע המוסלמי בירושלים שם הוא לומד, והוא שכח מקיומה עת שם פעמיו לתל אביב. במקביל וללא קשר לנאשם, עוכבה במקום גם קצינת חיל הים, אצלה נתפסה סכין דומה בתיק, והיא הסבירה שמדובר בסכין שהיא קיבלה מחיילים אמריקאים, אשר משמשת אותה לצרכים סודיים במסגרת תפקידה הצבאי.
המאבטח הזמין את משטרת ישראל, ולאחר שיחה של השוטרים עם שני "החשודים" החליט לשחרר את הקצינה לאלתר. לעומת זאת, השוטר החליט לעכב את הנאשם, להעבירו לחקירה בתחנת המשטרה, ולהגיש את כתב האישום בגין החזקת סכין שלא כדין.
סמכויות מאבטחים לערוך חיפוש - מהן?
בית המשפט מסביר על הוראות חוק הסמכויות לשמירה על בטחון הציבור משנת 2005, שמסדיר בחוק את סמכויות מאבטחים לערוך חיפוש בכליהם של אזרחים ללא צורך בחשד סביר או צו בית משפט, ומעלה באופן סדור את הבעייתיות הטמונה בהסדר הזה, ומציין את המקומות בהם ההסדר מנוגד להלכות פליליות – כך לדוגמא, בית המשפט קובע, כי מאבטח שמצא סכין אכן רשאי לעכב אדם עד לבואה של המשטרה, ואותו אדם הוא בגדר חשוד באותה העת, אבל לא נמצא מי שיזהיר אותו בנוגע לזכויותיו עד לבואה של המשטרה, כולל זכותו שלא להפליל את עצמו.
שיקול דעת נרחב למאבטחים - מהי הבעייתיות שטמונה בכך?
בעיה מכרעת מוצא בית המשפט בשיקול הדעת הנרחב מידי שיש למאבטח, שהוא אינו עובד ציבור בהכרח, להחליט האם לקרוא למשטרה אם לאו – וכך יוצא שברצות המאבטח ייפתח תיק פלילי כנגד אדם וברצותו שלא, לא ייפתח תיק פלילי ולא תיפתח חקירה.
חיפוש לא חוקי ואכיפה בררנית
בסיומו של יום בית המשפט מחליט לזכות את הנאשם, ומקבל שתי טענות:
האחת, חיפוש לא חוקי: המאבטח שמצא את הסכין לא היה עד, ולא יודעים עליו דבר למעט שמו הפרטי, וכן לא יודעים אם הוא עמד בתנאים הקבועים בחוק הסמכויות ביחס למי שמוגדר "מאבטח". כלומר: במקרה זה לא הוכח, כי האדם שביצע את החיפוש מוסמך לבצעו על פי החוק.
יחד עם זאת, בית המשפט מרחיב וקובע, כי גם אם בהנחה שהיה מדובר במאבטח שמוסמך לבצע את החיפוש, שיקול דעתו נרחב מידי ובהיעדר הנחייה של התביעה המשטרתית בכל הנוגע לפתיחת חקירה פלילית, הדבר אינו משביע רצון ומעורר בעיות שונות.
על פי טענה זו ניתן לראות, כי בית המשפט מותח ביקורת על התביעה המשטרתית וקורא לה להסדיר את מדיניות האכיפה.
הטענה השנייה היא, אכיפה בררנית. נעשתה אבחנה לא הולמת בין אדם אחד לאחר. בית המשפט קובע, כי האבחנה בין העמדתו לדין של הנאשם שהחזיק את הסכין לפי טענתו להגנה עצמית מחד, ושחרור הקצינה שהחזיקה את הסכין, כי טענה שקיבלה אותה מחיילים אמריקניים והיא משמשת אותה בעניינים סודיים מאידך, הינה ללא בסיס הולם ונעשתה לפי מיהות העושה ולא לפי מיהות המעשה.
לסיכום, סוגיית החיפוש נדונה באופן נרחב בפסיקה, ולא פעם זוכו נאשמים מעבירות דומות (כגון תפיסה של ג'וינט) בשל חיפוש לא חוקי, כאשר התקבלו שלל טענות לרבות חיפוש ללא חשד סביר, חיפוש ללא צו וכו'.
החידוש - חידוד לעניין חוקיות החיפוש ע"י המוסמכים ע"פ החוק
החידוש בפסק דין זה, הינו החידוד שעשה כבוד בית המשפט לעניין חוקיות החיפוש על ידי המוסמכים על פי חוק הסמכויות והשלכותיו, כגון: העדר אזהרת החשוד בדבר זכויותיו, שכן מתנהל בין החשוד לבין המאבטח דו שיח עד הגעת גורמי משטרה למקום, ובמצב דברים זה ישנו קושי לחשוד למצות את זכויותיו עד שהמשטרה תגיע לשטח.
כמו כן, בית המשפט קובע בפסק דין זה, כי על החיפוש להתבצע על פי הדין ועל ידי הגורמים המוסמכים לכך, ומעדיף כי חפצים אלו יוחרמו על ידי המאבטחים ולא תפתח חקירה פלילית. זאת, בדומה לנוהג בנמל תעופה בן גוריון שם הסכנה לחפצים אלו אף מרובה יותר. בכך צמצם ביהמ"ש את שיקול הדעת הרחב שניתן למאבטחים.
אומנם בפסק דין זה דובר בסכין, אך הטענה בדבר תפיסת חפצים על ידי מי שמוסמך על פי חוק הסמכויות מתאימה גם לשלל חפצים אחרים שנתפסו.
(ת"פ 45151-10-12 מדינת ישראל נ' שמחון (ניתן ב-26.02.15))
