עו"ד ד"ר (פיסיקה) צבי ברק , מרץ 2008

בתביעות הדנות בסכומים נמוכים, קיים בבית משפט השלום הליך מיוחד הנקרא "סדר דין מהיר". הליך זה מיועד לתביעות שאינן מורכבות עד לסכום של 50,000 ₪, והוא אינו דורש עבודה רבה מצד עורכי הדין. לפיכך סביר שהוצאות המשפט אשר יוטלו על התובע, יספיקו לכסות את שכר הטרחה של עורך הדין המייצג את הנתבע.
בסדר דין מהיר על הנתבע להגיש כתב הגנה בצירוף תצהיר לאימות העובדות, בצירוף כל המסמכים עליהם מתבססת הגנתו, תוך 45 ימים מיום קבלת התביעה, כולל חוות דעת מומחה אם נדרשת. בית המשפט רשאי לקיים ישיבה מקדמית אחת, אם ראה צורך בכך, תוך 30 ימים.
בישיבה זו, אשר עורכת בדרך כלל כשעה, מברר בית המשפט את השאלות השנויות במחלוקת ומנסה להגיע לפשרה בין הצדדים, כדי לחסוך את המשך ההליך המשפטי. אחרת, יקבע בית המשפט מועד לדיון עצמו שיתקיים לא יאוחר מאשר 6 חודשים לאחר שהוגש כתב ההגנה.
לפני דיון זה, ולא יאוחר מאשר 45 ימים לאחר הגשת כתב ההגנה, על שני הצדדים להגיש תצהירי עדות של כל העדים, כאשר התצהיר שצורף לכתב ההגנה יכול להוות את עדותו של הנתבע.
ביום הדיון על הצדדים ועל כל העדים להתייצב בבית המשפט. הדיון עצמו אינו ארוך ויכול להסתיים בתוך שעה עד שעתיים במקרים הפשוטים. בדיון זה התצהירים שנמסרו לבית המשפט מהווים את עדותם של העדים, וכל צד רשאי לחקור את עדי הצד שכנגד על הנאמר בתצהיר. בסיום העדויות מסכמים הצדדים את טענותיהם בעל פה, וכאן בדרך כלל יסתיים הדיון. פסק הדין חייב להינתן בתוך 14 ימים מתום הדיון, והוא נשלח בדואר לצדדים.


תביעה קטנה- דילמה גדולה

חברות רבות נוהגות לדרוש מהצרכנים/לקוחות, תשלום עבור שירות שניתן לפני שנים, אף אם הסכום שנתבע אינו גבוה. בהנחה שהדרישה אינה מוצדקת, עומד הצרכן/לקוח בפני דילמה לא קלה כאשר מצד אחד, אין הוא רוצה לשלם עבור שירות שלא קיבל ומצד שני, תביעה כזו צריכה להתברר בבית משפט שלום ולא בבית משפט לתביעות קטנות, מכיוון שרק אזרח פרטי יכול לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות.
לעומת האופן בו ההליך מתנהל בבית משפט לתביעות קטנות, ההליך המשפטי בבית משפט השלום אינו "ידידותי" והצורך לשכור עורך דין, כאשר סכום התביעה הוא קטן, מהווה שיקול כבד משקל בהתחשב בעובדה שבתי המשפט עשויים להטיל הוצאות משפט על הצד שיפסיד בדין.
לפיכך, מעדיפים צרכנים רבים להתפשר ולשלם את כל התביעה או רובה, על אף שהם בטוחים בצדקתם. פעמים רבות קורה שגם כאשר פונה הצרכן לעורך דין כדי לברר האם כדאי לו להתגונן בפני התביעה, ימליץ לו עורך הדין להתפשר, עקב הסכום הנמוך של התביעה.
נראה לי שאם מערכת המשפט תפנים את הדילמה העומדת בפני האזרח הקטן היא יכולה לבוא לעזרתו. כך למשל, אם יסתבר במהלך הדיון המשפטי כי החברה הגישה את התביעה ללא בסיס עובדתי מוצק וללא התחשבות באינטרסים צרכניים, יטיל עליה בית המשפט הוצאות משפט גבוהות אשר ישולמו לצד הנתבע.

הלילה החמישי

שופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, שירי רפאלי, צעדה בכוון זה בתביעה אשר התבררה בפניה לאחרונה. את התביעה הגישה חברת "אופיר טורס", שתבעה סך של 2,665 ₪ עבור לילה בחופשה אשר לא שולם. לטענת החברה, הנתבעת הזמינה בשנת 2000 חופשה בת חמישה לילות באילת, אולם כרטיס האשראי של הנתבעת חויב רק עבור ארבעה לילות.
אופיר טורס תבעה כעת, למעלה מ-6 שנים לאחר החופשה, את התשלום עבור הלילה החמישי. מאידך, השיבה הנתבעת כי העסקה שנעשתה הייתה על סכום כולל של 9,600 ₪ שכוללים תשלום מלא עבור כל חמשת הלילות, סכום ששולם בכרטיס האשראי שלה, ועל כן אין היא חייבת מאומה לאופיר טורס.
סוף דבר, תביעתה של אופיר טורס נדחתה ובית המשפט אף הביע את הסתייגותו על הגשת התביעה באומרו "אני מוצאת לנכון לציין כי לפלא בעיני כיצד גורם עסקי גדול כמו התובעת מוצא לנכון להגיש תביעה כנגד מי מלקוחותיו על סכום כה קטן לאחר שחלפו שנים כה רבות ממועד העסקה", וחייבה את אופיר טורס לשלם הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪.
מסתבר, שקיימת דרך בה יכול לפעול האזרח הפשוט אשר מקבל תביעה בסכום לא גבוה, כשהוא בטוח כי התביעה היא ללא בסיס או אינה מוצדקת, ואין הוא מוכרח להתפשר ולשלם לתובע, רק מכיוון שאינו יכול להרשות לעצמו לשכור עורך דין אשר ייצגו כנגד התביעה.
במקרים מסוג זה, תגדל המוטיבציה של עורכי הדין לקחת על עצמם גם תיקים קטנים, מאחר שרוב תשלום שכר טרחתם (או אפילו כולו), יתקבל מהוצאות המשפט. אם כי ברור שעורכי הדין יעשו כן רק כאשר הסיכוי להגנת הצרכן הנתבע יהיו גבוהים מאד.

* במאמר הבא שבסדרה נסביר מהי "רשומה מוסדית" וכיצד יכול הנתבע לגרום לכל התביעה לקרוס, על ידי שימוש במושג משפטי זה.