אופיר טורס הגישה תביעה על סכום של 2,665 ₪ בגין חוב עבור חופשה אשר התקיימה בשנת 1999, למעלה משש שנים לפני הגשת התביעה. מכיוון שהתביעה הוגשה על ידי חברה ולא ע"י אדם פרטי, היא התנהלה בבית משפט השלום ולא בבית משפט לתביעות קטנות, בהליך שמכונה "סדר דין מהיר".

 

הליך משפטי זה אינו ידידותי כמו בית המשפט לתביעות קטנות, והוא מתנהל על פי סדרי הדין ודיני ראיות הרגילים, ולכן רצוי שינוהל על ידי עורך דין. על כן לרוב, מי שנתבע על סכום לא גדול, לא יגן על עצמו וישלם, אפילו אם הוא בטוח שהתביעה אינה צודקת. לא כך נהגה הנתבעת בתביעה זו, ולמעשה אף הצליחה להשתמש בדיני הראיות על מנת לזכות במשפט.


החברה התובעת הסתמכה על המידע שבמערכת הנהלת החשבונות שלה שלפיו, הנתבעת נותרה חייבת סכום זה לאחר ששילמה כבר 9,600 ₪ בכרטיס אשראי. הנתבעת טענה שהתשלום ששולם כיסה את כל החופשה ולא נותר כל חוב. התובעת הציגה את פלטי המחשב של מערכת הנהלת החשבונות שלה, והעידה מטעמה את מנהלת מחלקת הביקורת אשר הסבירה כיצד המסמכים מעידים על החוב שנותר.

 

ב"כ הנתבעת התנגד להצגת מסמכי התובעת באומרו שאינם קבילים, כיון שהמנהלת לא יכולה להעיד על תוכן המסמכים מידיעתה האישית. ב"כ הנתבעת אף טען שהאיחור הרב בהגשת התביעה גרם לנתבעת "נזק ראייתי" כיון שאינה מסוגלת כיום להציג מסמכים או להביא עדים שיתמכו בגרסתה.


בית המשפט קיבל את כל טענות ב"כ הנתבעת, דחה את התביעה, והטיל על התובעת לשלם הוצאות משפט גבוהות בסך של 4,000 ₪ באומרו "לפלא בעיני כיצד גורם עסקי גדול כמו התובעת מוצא לנכון להגיש תביעה כנגד מי מלקוחותיו על סכום כה קטן לאחר שחלפו שנים כה רבות ממועד העסקה"
 


עודכן ב: 04/09/2011