להתפשר או לא להתפשר, זאת השאלה - התיישנות ונזק ראייתי - מאמר שלישי

עו"ד ד"ר (פיסיקה) צבי ברק , מרץ 2008

חברות רבות נוהגות לדרוש תשלום מצרכנים/לקוחות עבור שירות שניתן לפני שנים. כך נהגה לאחרונה אופיר טורס אשר תבעה סך של 2,665 ₪ עבור לילה בחופשה אשר לטענתה לא שולם. על פי אופיר טורס, הנתבעת הזמינה חופשה באילת בת חמישה לילות, אולם כרטיס האשראי של הנתבעת חויב רק עבור ארבעה לילות. כעת, לאחר למעלה מ-6 שנים, תובעת אופיר טורס את התשלום עבור הלילה החמישי. מאידך, השיבה הנתבעת כי העסקה שנעשתה עם אופיר טורס הייתה על סכום כולל של 9,600 ₪ עבור כל חמשת הלילות, סכום ששולם בכרטיס האשראי שלה, ועל כן אין היא חייבת מאומה לאופיר טורס.
בנסיבות אלו עולות שאלות כגון כמה זמן ניתן לחכות עד להגשת תביעה? האם עד אין קץ? כיצד יכול נתבע להתגונן מפני תביעה בנושא שארע לפני זמן כה רב? במאמר זה נדון בשני מושגים משפטיים, התיישנות ו"נזק ראייתי" אשר באים לידי ביטוי כאשר מוגשת תביעה לאחר חלוף זמן רב, ואשר ניתן להשתמש בהם לטובת הנתבע.
התיישנות הוא מושג מרכזי של מערכת המשפט אשר קובע מגבלת זמן על האפשרות להגיש תביעות. בתביעות אזרחיות רגילות, שבהן אנו עוסקים, ההתיישנות כיום היא 7 שנים. כלומר אופיר טורס אשר הגישה את תביעתה לאחר 6 שנים, עשתה זאת לפני תום תקופת ההתיישנות, ועל כן התביעה הייתה "כשרה" לעלות לדיון בפני בית המשפט. אולם, יש הטוענים, שגם 7 שנים הן זמן ארוך מדי, כי רוב העובדות כבר נשכחו וקשה להביא עדים ומסמכים כדי לאשש את העובדות. לפיכך, בוועדה לרפורמת הדין האזרחי אשר עובדת על הרפורמה מזה מספר שנים, מוצע להוריד את תקופת ההתיישנות ל-3 שנים.
יש לשים לב, שהחוק אינו אוסר על תובע להגיש תביעה למרות שעברו 7 שנים. הדין קובע שעל הנתבע לבקש את דחיית התביעה על הסף, כיון שחלפה תקופת ההתיישנות. אבל, וכאן מדובר באבל גדול, אם הנתבע אינו מעלה טענה זו מיד עם תחילת המשפט, הדין רואה בו כמי שהסכים לדון בתביעה למרות חלוף תקופת ההתיישנות, והתביעה תתברר כאילו תקופת ההתיישנות טרם חלפה. יש להדגיש שעל הנתבע להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה שבה הוא פונה לביהמ"ש בקשר לאותה תביעה, בין אם זה בע"פ ובין אם זה בכתב, וביהמ"ש לא ישמע טענת התיישנות במועד מאוחר יותר. למשל, אם הפעם הראשונה שבה הנתבע פונה לביהמ"ש היא בעת הגשת כתב הגנה, עליו לטעון את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה עצמו.
אם התביעה הוגשה לפני תום תקופת ההתיישנות אבל לאחר זמן רב, כמו במקרה של אופיר טורס שהגישה תביעתה לאחר 6 שנים, הדין בא לעזרת הצד הנתבע בדרך נוספת. הדין מכיר בעובדה שקשה לנתבע להמציא מסמכים התומכים בטענותיו או למצוא את האנשים אשר היו מעורבים באירוע ושעדיין זוכרים את פרטיו. למעשה נגרם לנתבע "נזק" שמונע ממנו להוכיח את טענותיו. המהלך המשפטי אשר מטפל בנזק זה נקרא "דוקטרינת הנזק הראייתי". נזק ראייתי יכול שייגרם לא רק תוצאה מחלוף הזמן אלא למשל, אם על צד למשפט מוטלת חובה לנהל רישום של אירועים, כמו רישום רפואי, והוא התרשל בניהולם, הדין קובע שהוא גרם נזק ראייתי לצד השני.
מה משמעות הקביעה שצד גרם נזק ראייתי? הדוקטרינה קובעת שטענה עובדתית אשר מעלה הצד שנגרם לו נזק ראייתי שבגללו, למשל, הוא אינו יכול להוכיחה בגלל חלוף הזמן, חזקה על בית המשפט שהטענה נכונה עובדתית אלא אם הצד השני, זה שגרם לנזק הראייתי, יכול להוכיח את ההיפך. במקרים רבים, טענת נתבע לנזק ראייתי תספיק להפיל את התביעה. למשל, אם ישנן שתי גרסאות הגיוניות ובית המשפט צריך להחליט מי הנכונה, הצד שסבל נזק ראייתי יזכה במשפט כי החזקה תפעל לטובתו ובית המשפט יקבל את גרסתו כנכונה.
כך פעל עו"ד ד"ר (פיסיקה) צבי ברק בתביעה של אופיר טורס, שטען שאופיר טורס גרמה לנתבעת נזק ראייתי, עקב חלוף הזמן הרב עד הגשת התביעה, ועל כן הסבר הנתבעת לאירוע הוא זה שצריך להתקבל. על אופיר טורס היה להוכיח את ההיפך, טען עו"ד צבי ברק, והיא לא הצליחה בכך. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע "כי משחלפו כמעט שבע שנים מאז התקשרות שעמדה ביסוד בילוי לילה חמישי במלון, לא ניתן לברר אל נכון מה היה טיבה של התקשרות זו ולהכריע גרסתו של מי מהצדדים נכונה יותר... כאמור, התובעת הגישה תביעתה באיחור ניכר ביותר, למעשה על סף תקופת ההתיישנות וודאי בשיהוי חמור. גם אם אין בשיהוי זה כשלעצמו כדי לדחות את התביעה, הרי ברי כי נגרם לנתבעת בגינו נזק ראייתי חמור, אשר לא ניתן להתעלם ממנו והוא מכביד את הנטל על התובעת. אין לצפות מאדם לשמור תיעוד אודות נופש למשך שנים כה רבות וברי כי בשלב מאוחר לא ניתן עוד לאתר את אותו אדם עימו נערך החוזה לכתחילה או את האדם ששוחח עם הנתבעת... במצב בו שתי הגרסאות אפשריות באותה מידה, וכך הוא הדבר בעניינו, יש לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה."
סוף דבר, תביעתה של אופיר טורס נדחתה ושופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, שירי רפאלי, אף הביעה את הסתייגותה על הגשת התביעה באומרה "אני מוצאת לנכון לציין כי לפלא בעיני כיצד גורם עסקי גדול כמו התובעת מוצא לנכון להגיש תביעה כנגד מי מלקוחותיו על סכום כה קטן לאחר שחלפו שנים כה רבות ממועד העסקה", וחייב את אופיר טורס לשלם הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪.