רוצים להגן על הירושה? דאגו להסכם ממון!

במסגרת עיסוקי כעו"ד לענייני משפחה וירושה נתקלתי לא אחת בסברה הגורסת כי כל אדם המבקש להגן על רכושו לאחר המוות, די לו בכך שיכתוב צוואה המפרטת את אופן חלוקת הרכוש בין יורשיו לאחר מותו.

הנחה זו בטעות יסודה. קיימת כיום מודעות הולכת וגוברת באשר לחשיבותו של הסכם ממון בעיקר כשהמדובר בגירושין של בני זוג נשואים או בפירוד בין ידועים בציבור, אולם חשוב לדעת כי להסכם ממון בין בני זוג עשויה להיות חשיבות מכרעת ומרכזית גם במקרה של ירושה.

האם אתם באמת יודעים מהו היקף רכושו של הנפטר?

כאשר אדם נפטר הוא מותיר אחריו רכוש, כספים, זכויות ולעיתים גם חובות. פעמים רבות קיימת אי בהירות או מחלוקת באשר להגדרת רכושו וזכויותיו של הנפטר כך שבית המשפט נדרש להכריע באשר להיקפם, מילים אחרות, באשר להיקף עזבונו של הנפטר. חשוב להבין – כי צוואה אינה מגדירה מהו היקף העיזבון.

אדם אינו יכול לצוות על מה שלא שייך לו והעובדה כי הנפטר סבר או רצה לקבוע עובדות באשר לבעלותו ברכוש או בזכויות מסוימים– אין בה כדי ללמד על זכויותיו של הנפטר בפועל ואין היא מונעת מצדדי ג', קרי, בן או בת הזוג או מי מיורשיהם לטעון כנגד פירוט הרכוש המופיע בצוואה.

הלכה למעשה, צוואתו של אדם קובעת מי יהיו יורשיו ומה יהיה חלקם ברכושו, אך הצוואה אינה קובעת מהו היקפו של אותו רכוש. מחלוקת באשר להיקף רכושו של נפטר איננה מצב נדיר ובאופן תיאורטי לפחות יכולה להתעורר מחלוקת מעין זו כמעט בכל מקרה של חלוקת ירושה.

כיצד משפיע חסרונו של הסכם ממון על חלוקת הירושה?

על מנת להדגים את הבעיה נציג מקרה תיאורטי בו אישה נפטרה וקבעה בצוואתה כי היא מורישה ל2 אחיותיה בחלקים שווים את זכויותיה בקרקע מסוימת. ניתן לומר אם כן כי המנוחה קבעה כי היורשות הן אחיותיה וכי כל אחת מהן תירש מחצית מן הרכוש, אך הצוואה אינה מוכיחה מהן זכויותיה של המנוחה בקרקע. כאשר היורשות מבקשות לממש את הצוואה עלול להתברר להן כי הקרקע רשומה בטאבו אך ורק על שם בעלה של הנפטרת, ומכאן תאלצנה היורשות לפנות לבית המשפט על מנת שיכריע האם היו למנוחה היו זכויות כלשהן בקרקע ומה היה היקפן, אם בכלל.

מקרה נפוץ יותר יהיה כזה בו הבעל ציווה ליורשיו את דירת המגורים אשר הייתה רשומה רק על שמו, אך לאחר מותו תטען אשתו למחצית הזכויות בדירה מכוח חוק יחסי ממון. במקרה כזה על אף כי הבעל המנוח ויורשיו סברו כי יקבלו 100% מן הדירה, בפועל עלול להיווצר מצב בו 50% מן הזכויות בדירה יעברו לידי האישה.

אף בן הזוג הנותר בחיים עלול למצוא עצמו מול שוקת שבורה כאשר יתברר לו כי יורשיי בן הזוג הנפטר תובעים ממנו נכסים או כספים בטענה כי מדובר ברכוש משותף של הצדדים ועל כן הינם מהווים חלק מעיזבונו של הנפטר.
ברור כי מחלוקת מעין זו יכולה להתעורר לא רק בעניין נכסי מקרקעין, אלא בכל רכוש מכל מין וסוג שהוא כדוגמת חשבונות בנק, חסכונות, מניות, חברות משפחתיות ועוד.

העניינים מסתבכים

אין כל ספק כי בזוגיות שנייה או שלישית כאשר לאחד הצדדים או לשניהם ילדים מזוגיות קודמת, מותו של אחד הצדדים או שניהם גם יחד מהווה כר נרחב ופורה לפריצת סכסוך כולל בין יורשי הנפטר לבין בן הזוג שבחיים או בין יורשי שני הצדדים. בעייתיות זו הינה מנת חלקם של זוגות נשואים, אך גם של זוגות ידועים בציבור.

במצב דברים זה אי קיומו של הסכם ממון יהווה עליית מדרגה מבחינת רמת והיקף הסכסוך בין היורשים ובעיקר משאין ביניהם קשרי דם ומשפחה והיריבות ביניהם ברורה וחד משמעית.

לכן, במקרים בהם הצדדים חפצים להוריש את כל או את מרבית רכושם ונכסיהם לילדיהם ולא לבן או בת הזוג החדשים, חיוני וקריטי לערוך הסכם ממון אשר יבהיר ויחדד את גבולות השיתוף הכלכלי והרכושי בין הצדדים, ומי שלא עושה כן עלול להביא למצב בו מי שיירש חלק ניכר מרכושו בסופו של יום לא יהיו ילדיו שלו– אלא ילדיו של בן או בת הזוג החדשים.

אי קיומו של הסכם ממון בין בני זוג משמעותו הותרת גורל עזבונו של הנפטר בידי המזל ובידי רצונו הטוב של הצד השני או יורשיו, זאת כאמור משום שהצדדים לא הבהירו בצורה ברורה וחד משמעית בעודם בחיים את הסכמותיהם באשר לרכוש ולזכויות.

העדרו של הסכם ממון יוצר ואקום משפטי המותיר מקום לפרשנות רחבה של נסיבות המקרה הספציפי ולקביעה מהו היקף רכושו של הנפטר כלומר מה היקף הרכוש שיקבלו יורשיו. הסכם ממון מתווה באופן ברור את הגבולות הרכושיים שבין בני הזוג ומגדיר במדויק את הבעלות ברכוש ובכספים בין הצדדים במהלך החיים המשותפים, ובכך מהווה הגנה משמעותית ליורשים העתידיים מפני הליכים משפטיים סבוכים ומפני חוסר בהירות באשר להיקף הירושה.