לעתים אדם נותן הוראות בדבר נהנים בקופה, קופת גמל או חברת ביטוח, הקובעות מי יזכה בכספיו לאחר מותו. סוגיה זו הינה סוגיה חשובה, שכן, יכול והנהנים בקופה אינם נמנים על יורשיו הטבעיים של המנוח ולכן עם עריכת צוואה מאוחרת שבדרך כלל הזוכים על פיה הנם יורשיו הטבעיים של המנוח, נשכחת ההתייחסות לכספים הקיימים בקופה, או שיש בצוואה התייחסות מילולית סתמית שאינה מספקת אשר עלולה להוביל לתוצאה לא רצויה לכוונת המנוח ורצונו או ליורשים.

 

מאמר זה עוסק בתנאים לפיהם תגבר הצוואה על הוראת נהנים. לעניין זה קיימות שתי הוראות חוק רלוונטיות. האחת על פי דיני הירושה והשנייה על פי דיני החוזים כדלקמן:

 

לפי הוראת חוק הירושה התשכ"ה -1965 "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

 

לפי סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם ל פי חוזה ביטוח. על פי חברות בקופות קצבה או בקופת תגמולים רשאי הנושה בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

 

השאלה איזה מסמך יגבר כשמורישים עורכים צוואה שזהות הזוכים לפיה שונה מנהנים שנתן המוריש לפני כן בקופת גמל או בחברת ביטוח.


האם הצוואה תגבר על הוראת הנהנים ובאילו תנאים?


א. לפי פסיקת בית המשפט, חוק הירושה מאפשר הורשה "במעין צוואה" למבוטח או לעמית בקופה. הכספים הנזכרים בחוק הירושה לעיל, אינם נכללים בנכסי העיזבון אבל ניתן להכלילם בעיזבון אם נעשה הסדר חוזי בין המוריש לקופה בעת ההצטרפות והותנה שהם מגיעים לעזבון.

 

לעומת זאת ההוראה בחוק החוזים לעיל, דנה בביטול זכות המוטב על פי חוזה שיש לו על פי הוראת הנהנים, אם באמצעות הודעה לקופה או בצוואה ובלבד שהביטול יגיע לקופת הגמל, לפי דעת הרוב בביהמ"ש העליון, לפני מות המצווה.

 

ב . אמנם קיים העיקרון המקודש של "מצווה לקיים דברי המת", אך עקרון זה נסוג מפני העיקרון המחייב הודעה לקופה עוד בחיי המוריש, ובכך מוגבל חופש הרצון של המוריש לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו; שאם לא כן, תמצא הקופה את עצמה נתבעת על ידי יורשים לאחר שכבר שילמה למוטב שבהוראת הנהנים. (ראה ע.א. 3807/90 פישר נ' תמר קופת"ג).

 

במילים אחרות, חוק החוזים נותן עדיפות לאינטרס המוריש ולרצונו לשנות מוטבים, אך החוק מבקש להגן גם על החייב (הקופה). לא המוטב בקופה הוא המוגן אלא החייב ולכן חובת ההודעה לקופה הינה חלק בלתי נפרד מפעולת הביטול בעצם עריכת הצוואה. (ראה ע.א. 5027/90 מילשטיין נ' אקווה).

 

קביעת מוטב בצוואה אינו אלא רק דרך של הודעה לקופת הגמל ואין בכך כדי לכלול כספי הקופה בעיזבון.

 

ג . בנוסף לכך יש להקפיד בניסוח הצוואה אם רוצים שהיא תגבר על הוראות הנהנים, על ידי אזכור פרטי הקופה או חברת הביטוח באופן מפורש ולא בהוראה כללית וסתמית.

 

ד. לא די באזכור זה, אלא הדבר תלוי באמור בתקנון הקופה, שהוא ההסדר התחיקתי שהיה בעת הצטרפות המוריש או העמית לקופה. אם על פי התקנון, בעת התשלום, לא ידוע לקופה על קיומה של צוואה ישולמו הכספים למוטב. (ראה ע.א. 91/98 שטרווה נגד האפוטרופוס הכללי). במקרה כזה החשש כי הקופה תיתבע לשלם פעמיים הינו מופרך.

 

כמו כן, יש לבדוק אם במסמך ההצטרפות לקופה יש התנייה המכלילה את כספי הקופה בכלל עזבון. מכאן החשיבות בידיעה על תוכנו של התקנון לפני עריכת הצוואה.

 

מה דין יורשי נהנה, על פי הוראת נהנים, שנפטר לפני העמית – המוריש, האם יורשיו יבואו במקומו?


ישנן קופות גמל המתייחסות בתקנון למקרה כזה, ועל פי התקנון ייחשב הדבר כאילו לא ניתנה הוראת נהנים מלכתחילה לאותו נהנה והכספים יועברו לידי הנהנה הנותר. יש קופות שנקבע בתקנונן כי במקרה זה יקבלו יורשי הנהנה את חלקו הנקוב.

 

יש להיזהר בניסוח צוואה שמטרתה ביטול הוראת נהנים קיימת וקביעת מוטבים במקומה על ידי אזכור מפורש של פרטי הקופה ורצוי בידיעת תוכנו של תקנונה.