בס"ד

  

התובעת, תושבת הצפון, אם לחמישה ילדים, עבדה למחייתה בבית אבות בצפון הארץ, הותקפה במהלך עבודתה על ידי אחד המטופלים אשר היה ידוע באופיו האלים. המטופל התוקף אחז בידה הימנית של התובעת ומשך אותה בחוזקה. לתובעת נגרם קרע בגיד הכתף.

 

כתוצאה מכך סבלה התובעת מכאבים עזים בכתפה הימנית אשר הלכו והחריפו. מאז קרות האירוע המשיכה התובעת לסבול מכאבים והתקשתה בביצוע פעולות הכרוכות בשימוש בידה הימנית ומהגבלה בתנועותיה.

 

התובעת טופלה בתרופות וקיבלה טיפול פיזיותרפי, ובהמשך אושפזה בביה"ח שם נאלצה לעבור שני ניתוחים בכתף. לאחר מכן המשיכה התובעת בטיפול פיזיותרפיה שלא הביא לשיפור במצבה והיא המשיכה לסבול מהגבלה וחולשה בכתפה הימנית ובאצבעות ידיה.

 

בכתב התביעה שהוגש באמצעות עוה"ד שי אלמקייס טענה התובעת לאחריותם המשותפת של החברה שסיפקה את שירותי הסיעוד וכן את החברה המפעילה של בית האבות לנזקיה של התובעת.

 

התובעת טענה לחובתו של מחזיק המקום לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח, ולנקוט אמצעי הגנה וזהירות מתאימים. במסגרת חובתו זו עליו לקיים הדרכה והכשרה מתאימים של העובדים ולהזהירם אודות סיכונים קיימים, לפקח כיאות על העובדים וכן לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת.

 

קודם לאירוע היתה התובעת בריאה לחלוטין. התאונה פגמה בעבודתה כמו גם בחייה היומיומיים; נגרמו לה הפסדי שכר והיא נזקקה לעזרה מבני המשפחה. בנוסף, נגרמו לתובעת הוצאות עבור נסיעות, ביקורות, תרופות, טיפולים והוצאות נלוות אחרות.

 

התובעת ניהלה באמצעות עוה"ד שי אלמקייס מו"מ מול חברת הביטוח על מנת להגיע להסדר משביע רצון מחוץ לכתלי ביהמ"ש. בסופו של יום ניאותה חברת הביטוח לשלם לתובעת פיצויים בסך של כ- 120,000 שקלים מעבר לתשלומי הביטוח הלאומי ולשביעות רצונה של התובעת.