זיכוי בגין העסקת עובדים זרים

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

ת"פ 56-08 מ.י. משרד המסחר והתעשיה ת"א נ’ קיבוץ לוחמי הגיטאות


08 מרץ 2009


בפני
כב’ הנשיא רמי כהן

מדינת ישראל-משרד התמ"ת


המאשימה
נגד
קיבוץ לוחמי הגיטאות
הנאשם

הכרעת דין
1. קיבוץ לוחמי הגטאות ("הנאשם" או "הקיבוץ") מואשם, בכתב האישום שבפני, בעבירות של העסקת שלושה עובדים, שאינם אזרחי ישראל או תושביה, בניגוד לסעיפים 2(ב)(3) ו- (4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("חוק עובדים זרים").

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע בפתח הכרעת דין זו על זיכוי הנאשם מהעבירות של ניכוי ביתר משכרם של העובדים עבור מגורים וביטוח רפואי, ועל הרשעתו בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לשימוש העובדים.

2. א. הנאשם הוא קיבוץ שבבעלותו מדגה באזור התעשייה קריית ביאליק ("המדגה").

ב. מדו"ח תאור המקרה (מוצג מ/1) עולה כי ביום 16.08.04, במהלך ביקורת שערכו מפקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ("משרד התמ"ת") במדגה של הקיבוץ ("הביקורת"), נמצאו שלושה עובדים זרים שהועסקו על ידי הנאשם במדגה ומגוריהם באתר המדגה ("רשימת העובדים" הכוללת את פרטי העובדים הזרים נשוא כתב האישום – מוצג מ/2) ("העובדים").

ג. בביקורת מקום מגוריהם של העובדים, שליד המדגה, כעולה מדו"ח הביקורת (מוצג מ/3), נמצאו הליקויים הבאים: אין שטח מגורים תקין לכל עובד; אין אוורור מספיק; אין ארונות אישים; במטבח לא היה חיפוי קרמיקה או חרסינה מעל הכיור, ולא היה מיכל אשפה מכוסה; שירותי העובדים והמקלחות היו מלוכלכים, ולא היו קיימים סידורי איסוף אשפה וסילוקה (דו"ח ביקורת מגורי עובדים מיום 16.08.04 – מוצג מ/3).

מבדיקת תלושי השכר של העובדים (מוצג מ/ 4) עלה שנוכה משכרם סך 180 ש"ח עבור מגורים, 70 ש"ח עבור ארנונה, ו- 121.50 ש"ח עבור ביטוח רפואי.

ד. בביקורת לתיקון ליקויים שנערכה כעבור שבוע, ביום 23.08.04, מצאו מפקחי משרד התמ"ת שמרבית הליקויים לא תוקנו, למעט הנחת מיכל אשפה (ביקורת לתיקון ליקויים מיום 23.08.04 – מ/3).

ה. כתב האישום, כפי שתוקן ביום 18.06.08, מייחס לנאשם עבירות של העסקת שלושה עובדים זרים ללא מתן מגורים הולמים, ובניכוי סכומים עבור מגורים וביטוח רפואי, בשיעור העולה על הניכויים המותרים בתקנות.

ו. בדיון מיום 18.06.08, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, כדלקמן:

"מקום מגוריהם [של העובדים – ר.כ.] היה בקיבוץ ולא במדגה ... מקום המגורים לא היה במקום [בו נערכה- ר.כ.] הביקורת, אמנם היה שם קראוון אבל זה היה לשימוש העובדים בזמן העבודה ולא לצורך לינה ומגורים. ... העובדים גרים בקיבוץ".


באשר לניכויים משכר העובדים, טען הנאשם שמדובר בטעות טכנית שנתגלתה לפני הביקורת, והיא תוקנה בסמוך לאחריה. לטענת הנאשם, העובדים זוכו בסכומים שנוכו ביתר משכרם והנאשם אינו מנכה עוד משכרם סכומים כאמור.

3. מטעם המאשימה העידו מפקחי משרד התמ"ת, מר שמעון קימה ("מר קימה") ומר אלי ברנשטוק ("ברנשטוק"); וכן העיד מטעם המאשימה מר שמואל גיא, מנהל העסקים של הקיבוץ בעת הרלוונטית לכתב האישום ("מר גיא").

המאשימה הגישה לתיק המוצגים הודעות שנגבו ממר גיא וממר אלי בן נור (מוצגים מ/5 עד מ/7); תלושי השכר של העובדים לחודשים מאי עד יולי 2004 (מ/4); וכן הוגשה תעודת עובד ציבור של הגב’ זהבה קדוש, רכזת תיעוד ביקורת גבולות במשרד הפנים ("גב’ קדוש"), המאשרת שהעובדים הינם אזרחי תאילנד, בעלי אשרת עבודה (ב/1), כאשר המעסיק על שמו רשומה האשרה הוא הקיבוץ (מוצג מ/8).

4. אין חולק, אפוא, ששלושת העובדים המוזכרים בכתב האישום הינם עובדים זרים (ראו מ/8). השאלה הדורשת הכרעה היא האם הוכח שהנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאמור: העסקת העובדים מבלי שהועמדו לשימושם מגורים הולמים; והאם נוכו משכרם סכומים העולים על השיעור שנקבע בחוק עובדים זרים ובתקנות שהוצאו מכוחו.

המסגרת הנורמטיבית

5. תכליתו של חוק עובדים זרים הינה להסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל ולהבטיח להם, בין היתר, תנאי עבודה ומחייה הוגנים והולמים. לשם כך, תוקן החוק בשנת תש"ס ונוספו בו הוראות מפורטות, המטילות על המעביד חובות לדאוג לתנאי עבודה בסיסיים, ביניהם, ביטוח רפואי, מגורים הולמים ועוד. "הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פיקוח ואכיפה על הוראות החוק" (ע"פ 18/06 פיבר טכניק בע"מ – מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (ניתן ביום 20.2.2007)).
בע"פ 26/05 מדינת ישראל-משרד התמ"ת – מקסימום מסעדות בע"מ (ניתן ביום28.06.07) הבעתי דעתי באומרי:

"בענייננו מדובר בעובדים זרים-אוכלוסיה חלשה הטעונה הגנה. על מעסיקם של עובדים אלו למלא אחר מצוות החוק ולדאוג להבטחת זכויותיהם ותנאי עבודתם. בית-דין זה ובית-המשפט העליון הדגישו לא אחת את החומרה היתרה הנודעת להעסקתם של עובדים זרים שלא כדין וכן את הצורך החיוני במיגורה. תופעה זו של פגיעה קשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, מתרחשת בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים ופוגעת בערכי היסוד של החברה ובדמותה".

6. סעיף 2(ב) לחוק עובדים זרים קובע:

"(ב) מי שעשה אחד מאלה -

...

(3) העביד עובד זר בלי שהסדיר לעובד הזר ביטוח רפואי בהתאם להוראות סעיף 1ד, או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף;

(4) העביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף;

...

דינו -

(א) ...

(ב) לגבי עבירה לפי פסקאות (1), (2), (3), (4), (8), או (9) – פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ג-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה; ואולם אם נעברה העבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו – קנס כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין, או מאסר שנה;".



7. על הנאשם היה לדאוג:
א. להעמיד לשימוש העובדים מגורים הולמים, לרבות אספקת אמצעי מגורים תקינים, הבטחת תחזוקת המבנה ומניעת קיומם של מפגעים בו.

תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000 קובעות הוראות לעניין מבנה המגורים, לרבות החדרים, המטבח, חדר השירותים והמקלחת, תחזוקתם ותקינותם ("תקנות המגורים"), כמפורט להלן:

(1) שטח המגורים שיש להקצותו לכל עובד היה קטן (תקנה 4(א) לתקנות המגורים);

(2) חובת לתת לכל עובד ארונות אישיים (תקנה 4(ג) לתקנות);

(3) יהיה בחדר המוקצה למגורי עובדים מספיק אוורור (תקנה 4(ד) לתקנות);

(4) במטבח חייב להיות חיפוי קרמיקה או חרסינה מעל הכיור (תקנה 5(ב)(3) לתקנות); מיכל אשפה מכוסה (תקנה 5(ב)(7) לתקנות);

(5) יש לדאוג שחדר השירותים והמקלחת יהיו נקיים ולסידורי איסוף אשפה וסילוקה (תקנה 12(ד) לתקנות).

ב. לא לנכות משכר העובדים עבור מגורים והוצאות נלוות סכום העולה על השיעור המותר בדין (ראו תקנות 2 ו- 3(א) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000 ("תקנות ניכוי בעד מגורים")).

ג. לא לנכות משכר העובדים עבור דמי ביטוח רפואי סכום העולה על השיעור המותר בדין (ראו תקנה 2 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001 ("תקנות ניכוי בעד ביטוח רפואי"), כנוסחה בעת הרלוונטית לאישומים בהם עסקינן).

עסקינן בהליך פלילי בו על המאשימה מוטל הנטל להוכיח במידה של למעלה מספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

נדון בעבירות נשוא כתב האישום על פי סדרן.

דיון והכרעה

א. מגורים הולמים
8. בכתב האישום נטען שלא הועמדו לרשות העובדים תנאי מגורים הולמים, בכל אחד מהפרטים שבתקנות כמפורט לעיל; הנאשם בסיכומיו טוען שלא עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה להוכיח הנטען בכתב האישום בעניין מגורים הולמים לעובדים.

9. אקדים ואומר, תחילה, כי גרסת הנאשם לפיה מגוריהם של העובדים היו בקיבוץ, ולא בסמוך למדגה, הוכחה כבלתי נכונה. עדותו של מנהל העסקים של הקיבוץ בעת הרלוונטית, מר גיא, שהייתה מהימנה עלי בהיותה עקבית וברורה, תומכת בטענת המאשימה כי מגורי העובדים היו בשטח המדגה, במקום בו נערכה הביקורת, והיא מתיישבת עם מכלול ראיות המאשימה ועדיה. אבהיר:

(א) כעולה מההודעה שמסר מר גיא ביום 29.11.04 (מ/5), הקיבוץ הוא שאחראי על מגורי העובדים הזרים במדגה ועל תלושי השכר שלהם, ולא חברת כוח האדם "כ.א.ן המזרח" שסיפקה את העובדים לקיבוץ.

(ב) בעדותו בבית הדין ציין מר גיא כי לעובדים הוקצו מגורים הן במדגה והן בקיבוץ. אלא שמעדותו עולה, באופן ברור וחד משמעי, כי ככל שהוקצו לעובדים מגורים בקיבוץ, הם לא התגוררו שם בפועל. הא ראיה – משנשאל בחקירתו הנגדית האם יכלו העובדים, ככל שהיו מעוניינים בכך, לחזור מהמדגה לישון בקיבוץ, הודה מר גיא כי הוא מתקשה להשיב על השאלה (פ: 18, ש: 11-12).

בהתייחסו למגורים במדגה ולמגורים בקיבוץ, אישר מר גיא כי לנוחות המעסיק ועובדים, הם נותרו ללון במדגה:

"אם אתה אומר שהעובדים הללו שוכנו ב’מדגה’, אני אומר שזה נכון אבל זה גם לא נכון, כי זה לא היה השיכון היחידי שלהם. אני לא יודע בוודאות אם כל לילה הם ישנו באיזה שיכון, אני יודע שהיו להם גם מגורים בקיבוץ. המדגה מרוחק כ- 12 ק"מ מהקיבוץ ולנוחיותם ומנהל הפעילות, היו להם מגורים גם במדגה וגם בקיבוץ ואני לא יכול לומר אם 30% מזמנם הם ישנו בקיבוץ והיתר בקיבוץ או הפוך, אני יכול לומר בוודאות שהם ישנו גם במדגה. התייחסנו למדגה כמקום שהם גרים בו ושישרת אותם לצורך מגורים" (פ: 15, ש: 5-10) (ההדגשה הוספה – ר.כ.).

(ג) בעדותו תיאר מר גיא את מגורי העובדים במדגה ואישר שהעובדים התגוררו בפועל במדגה:

"המטבח היה מפלס אחד מעל הסוללה, כלומר היה מטבח, מקלחת ושירותים מסודרים, המקלחת במרחק של 20 מ’ מהלינה. המקלחת שעליה אני מדבר והשירותים והמטבח לא היו במבנה שבו הם ישנו, אלא במרחק של כ- 20 מ’ והם הכירו את זה, כי הם חיו שם, אכלו שם, התקלחו שם" (פ: 15, ש: 24-26) (ההדגשה הוספה – ר.כ.).

(ד) עדותו של מר גיא עולה בקנה אחד עם ההודעות שמסר הוא למפקחי משרד התמ"ת. בהודעה שגבה מר ברנשטוק ממר גיא, ביום 22.09.04, עת התייחס לליקויים שנמצאו בביקורת במגורים במדגה, הודה מר גיא:

"אני מצטער על זה שהמגורים לא תוקנו מיד ואנחנו נפעל תוך מספר ימים לשפר את מתקן המגורים ולעמוד בכל הסטנדרטים הנדרשים".

(ה) טענת הנאשם כי לעובדים הוקצו מגורים בקיבוץ, הועלתה לראשונה בתשובת הנאשם לאישומים. תמוה בעיני מדוע בהודעות שמסר למפקחי התמ"ת, ביום 24.09.04 וביום 29.11.04, לא מצא מר גיא לנכון להתייחס למגורים בקיבוץ ואף לא העלה טענה לפיה הביקורת במדגה בוצעה שלא במקום מגוריהם של העובדים בפועל.

(ו) אותן ראיות לעניין מקום מגוריהם של העובדים עולות גם מעדותו של המפקח מר ברנשטוק. לעדותו, המפקחים לא ידעו היכן ממוקמים מגורי העובדים, והביקורת נערכה לאחר תיאום מראש ובהכוונה של נציג הקיבוץ אל המקום (פ: 5, ש: 14-17, 20-21; פ: 6, ש: 9). ככל שכטענת הנאשם מגורי העובדים ממוקמים בקיבוץ, מדוע נציג הקיבוץ הוביל את המפקחים למדגה?

מר ברנשטוק התייחס בעדותו לנציג מטעם הקיבוץ שנכח בביקורת, ואמר:

"הנציג שהגיע לא בא ואמר שיש להם מקום מגורים אחר" (פ: 7, ש: 4).

(ז) ועוד. במגורים נשוא הביקורת נמצאו מזוודות וחפצים אישיים של העובדים, ויש בכך כדי להחליש עוד יותר גרסת הנאשם לעניין מגורי העובדים בקיבוץ.

בחקירתו הנגדית העיד מר ברנשטוק:

"לפי הדברים והציוד שהיה שם והמקלחות והציוד של העובדים היה שם, המזוודות שלהם והבגדים שלהם, הכל הראה מתוך ניסיון ראית שהעובדים גרו שם ישנו ואכלו שם" (פ: 7, ש: 1-2).

(ח) לא זו בלבד שמעדותו של מר גיא ניתן ללמוד שהעובדים התגוררו הלכה למעשה במדגה, אלא שמר גיא אף הודה שהמגורים במדגה היו בבעלות הקיבוץ.

לשאלת בית הדין השיב מר גיא שהקיבוץ אחראי על המגורים במדגה, כפי שמסר בעדותו:

"... זה מבנה שהוקם בבעלות הקיבוץ בשטח המדגה. כשאני אומר לנוחיות העובדים הזרים ולנוחיות האחראי במדגה, הכוונה שבמדגה זו פעילות של גידול בעלי חיים והיה בו רכב אחד. השעה שבה מתחילה העבודה של האחראי שונה משעות פעילות העובדים במקום, ועל מנת לחסוך תיאומים והסעות ושמישהו אחר יצטרך לבוא לקחת אותם, נוצר הסידור של לינתם במדגה. הם לא בחרו בזה, הם עשו מה שאמרו להם ומה שביקשו מהם" (פ: 15, ש: 12-17) (ההדגשה הוספה – ר.כ.).

יתר על כן, הנאשם לא המציא כל מסמך המעיד על כך שאינו הבעלים של המגורים במדגה. בהקשר זה יוזכר כי תקנה 2(ב) לתקנות ניכוי בעד מגורים, המתייחסת למגורים בבעלות המעביד, קובעת בסיפא שלה:

"לענין זה יראו מגורים כנמצאים בבעלות המעביד כל עוד לא הציג המעביד למפקח חוזה שכירות לגבי הדירה שבה מתגוררים עובדיו וקבלות על תשלום שכר דירה בעדה".

משלא הוצג כל חוזה שכירות ולא הוכח שהקיבוץ שילם שכר דירה עבור המגורים במדגה, אין לי אלא לקבוע שהמגורים במדגה הינם בבעלות הנאשם.

סיכום ביניים: הוכח בפני ושוכנעתי מעל לכל ספק כי העובדים, אשר הועסקו על ידי הקיבוץ במדגה, התגוררו בשטח המדגה במבנה שבבעלות הקיבוץ.

10. משהוכחו היסודות העובדתיים שבבסיס כתב האישום, נותר לקבוע האם הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים שהנאשם לא העמיד לשימוש העובדים מגורים הולמים ומתקנים כנדרש לפי תקנות המגורים.

11. המפקחים מר ברנשטוק ומר קימה העידו שבמועד הביקורת מגוריהם של העובדים לא עמדו בדרישות הדין. מר ברנשטוק העיד כי מגורי העובדים הם מבנה משרדים שהוסב למגורים, כפי שתיאר בעדותו:

"זה מבנה שנמצא ליד המדגה איפה שמגדלים את הדגים שהוא מרוחק, זה היה לפי דעתי פעם סוג של משרדים או משהו דומה, לא הייתי קורא לזה בית, אלא היה מאחורה מקום קטן שהגדירו מטבח והיה חדר קטן ששם ישנו. היה בחוץ מטבח אבל התאילנדים עשו את כל הדברים שרצו בתוך החדר שבו ישנו וזה היה חדר מוזנח, למרות שהיה מטבח בחוץ הם הביאו את האוכל להכין בחדר שבו הם ישנו" (פ: 5, ש: 27; פ: 6, ש: 2; פ: 7, ש: 8).

לדברי העד, במגורי העובדים הונח ציוד שלא שייך לעובדים וגרם לצפיפות, כדבריו:

"היו שם דברים וציוד של הקיבוץ ... אני לא יודע מה היה הציוד אבל הוא לא היה צריך להיות בחדר והוא גרם לזה שהם ישנו מיטה ליד מיטה בלי מרווח. היו צמודות" (פ: 6, ש: 20-25; פ: 7, ש: 19).

מר ברנשטוק הוסיף והעיד כי במגורים לא היו ארונות אישיים (פ: 7, ש: 18-21; פ: 8, ש: 18-19); לא היה די אוורור (פ: 7, ש: 7-8), ולא היה פח אשפה בקרבת המטבח ומחוץ למבנה (פ: 8, ש: 4, 6-7).

12. בביקורת לתיקון ליקויים, ביום 23.08.04, נמצא שכל הליקויים, מלבד הנחת פח אשפה, נותרו כפי שהיו במועד הביקורת, שבוע קודם (ראו דו"ח ביקורת לתיקון ליקויים – מ/3).

כפי שעולה מהודעתו של מר גיא (מ/7), מרבית הליקויים שנתגלו בביקורת לא תוקנו עד מועד גביית ההודעה, ביום 24.09.04. אמנם, לא נעלם מעינינו כי בעדותו בבית הדין אמר מר גיא שהליקויים תוקנו מיד לאחר הביקורת, ובין היתר נרכשו ארונות אישיים למגורי העובדים (פ: 15, ש: 30-31; פ: 16, ש: 5-10; פ: 17, ש: 11), כפי שהעיד:

"נוצרה מודעות הרבה יותר חזקה אחרי הביקורת למגורי העובדים. הבאנו בית יביל מהקיבוץ והיום הם כבר לא גרים בצריף המצוין בדוח, אלא בבית מסוג אחר, והוא לא נקי" (פ: 16, ש: 1-3).


הנה כי כן , מר גיא הודה בקיומם של הליקויים שנמצאו בביקורת, והודה שהם תוקנו רק לאחר מועד ביקורת תיקון ליקויים.

13. יצוין כי מדו"ח ביקורת מגורי עובדים אנו למדים שחדר השירותים והמקלחת היו מלוכלכים, אלא שככל שטענת המאשימה נוגעת לניקיונם של המגורים, מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשם שאין להטיל על המעביד אחריות לניקיון. תקנות המגורים אינן מטילות על מעסיק את החובה לנקות ולתחזק את המגורים באופן שוטף. התקנות מטילות חובה לספק אמצעי מגורים תקינים, להבטיח את תחזוקת המבנה ולמנוע קיומם של מפגעים בו. חובת שמירת המבנה נקי מוטלת על המתגוררים בו.

בנוסף, משהונח במטבח מיכל אשפה מכוסה, כפי שנמצא בביקורת לתיקון ליקויים (ראו מ/3), קיים הנאשם את המוטל עליו מכוח תקנה 5(ב)(7) לתקנות המגורים, ואין עוד מקום להרשיע אותו בעניין זה.

14. על בסיס מכלול הראיות שהובאו לפני, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של העסקת עובדים זרים מבלי שהעמיד לרשותם שטח לינה מספק לכל עובד; ארונות אישיים; אוורור הולם; חיפוי קרמיקה או חרסינה מעל הכיור במטבח וסידורי איסוף אשפה וסילוקה, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

ב. ניכוי מהשכר עבור מגורים והוצאות נלוות

15. כאמור, תקנה 2(א) לתקנות ניכוי בעד מגורים קובעת את הסכום המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים, בהתאם לאזור המגורים.

מעיון בתקנות ניכוי בעד מגורים עולה כי הסכום המירבי שניתן לנכות משכרו של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד בגין מגורים הולמים באזור צפון, בעת הרלוונטית לאישומים בהם עסקינן, הוא 200.10 ש"ח.

תקנה 2(ב) לתקנות ניכוי בעד מגורים מתייחסת למגורים בבעלות המעביד, וקובעת שכאשר "היו המגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר עובד זר סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה (א), לפי הענין".

על פי תקנה 3(א) לתקנות הנ"ל, רשאי מעביד לנכות גם "הוצאות נלוות", שהינן הוצאות בגין שימוש במגורים, לעניין מים, גז, חשמל וארנונה, בסכום מרבי לתקופה הרלוונטית למועדים שבכתב האישום היה סך 73.94 ש"ח.

משקבעתי שהמגורים שהעמיד הקיבוץ לרשות העובדים הינם בבעלותו, רשאי היה הנאשם לנכות משכרם של העובדים בגין מגורים הולמים והוצאות נלוות סכום מרבי של 174 ש"ח.

16. בכתב האישום נטען, כי בדיקת תלושי השכר של העובדים העלתה שהנאשם ניכה משכר העובדים סכום של 180 ש"ח עבור מגורים ו- 70 ש"ח עבור הוצאות נלוות.

בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם ש"אכן הייתה טעות טכנית שתוקנה". לטענת ב"כ הנאשם, הטעות נתגלתה לפני הביקורת, ותוקנה, אך גם אז נעשתה טעות, ולכן במועד הביקורת עדיין לא הוסדרו הניכויים משכר העובדים. מוסיף הוא וטוען שהביקורת לתיקון ליקויים נערכה שבוע לאחר הביקורת, ובפרק זמן קצר זה לא הספיק הנאשם לתקן את הטעות, כדבריו: "הפיקוח גילה את זה פשוט לא ניתנה לנו אפשרות לתקן" (פ: 2, ש: 6-7). לסיום נטען שלאחר הביקורת זוכו העובדים למפרע בסכום שנוכה משכרם ביתר, וממועד זה הנאשם לא מפחית עוד משכר העובדים סכום כלשהו.

17. כעולה מחקירתו הנגדית של מר קימה, הביקורת התייחסה לתלושי השכר לחודשים מאי, יוני ויולי 2004 (פ: 13, ש: 15-16). לאחר שעיין בתלושי השכר הרלוונטיים, העיד מר קימה כי בתלושי השכר לחודש מאי 2004 מופיע זיכוי בסך 500 ש"ח (פ: 13, ש: 27); בחודש יוני 2004 יש ניכויים לא מותרים (פ: 13, ש: 25); בחודש יולי 2004 לא נעשו ניכויים שלא כדין משכר העובדים (פ: 13, ש: 21).

18. בהודעתו (מ/5) מסר מר גיא כי הקיבוץ הוא שאחראי על תלושי השכר של העובדים, ובעדותו בבית הדין הודה כי אינו מתמצא בנושא שכר העובדים והניכויים המותרים (פ: 16, ש: 18; פ: 18, ש: 2, 4). לעדותו, עובדת משאבי אנוש אחראית מטעם הקיבוץ על הוצאת תלושי שכר של העובדים (פ: 17, ש: 30).

בהודעה שגבה מר ברנשטוק ממר גיא (מ/7), בהתייחס לאי תיקון הליקויים שנמצאו בביקורת, נשאל מר גיא על הניכויים משכר העובדים, והשיב:

"הנושא נבדק ונמצא שלעובדים הורדו סכומים שלא היו אמורים להיגבות מהם והסכומים יוחזרו במלואם לעובדים. העובדים לא יחויבו בעתיד על מגורים ועל הוצאות ארנונה. גם נושא הביטוח הרפואי נבדק ויוחזרו כספים לעובדים ובעתיד הקרוב כבר מהמשכורת הבאה העובד יחויב רק עפ"י החוק וישא בהוצאות של עד שליש מסכום הביטוח בפועל".


גם בעדותו בבית הדין הודה מר גיא שלאחר הביקורת תוקנו הניכויים למפרע, לרבות החזר כספים לעובדים ותשלום דמי כיס (פ: 16, ש: 5-8, 12-15, 18-21, 23, 25).

19. עיון בתלושי השכר של העובדים (מ/4) מלמדנו:

א. בחודש מאי 2004 נוכה משכר העובדים סך 180 ש"ח עבור מגורים ו- 70 ש"ח עבור הוצאות נלוות (כמפורט בתלוש השכר: ארנונה, גז, מים, חשמל), ובמקביל תחת "ניכויים אישיים" מופיע בתלוש החזר כספי בסך 500 ש"ח.

ב. בחודש יוני 2004 נוכה סכום זהה (בסך 371 ש"ח), וכן נוכתה "מפרעה" בסך 300 ש"ח (כך לגבי שני עובדים; בעוד שלעובד שלישי נוכתה מפרעה בסך 500 ש"ח).

ג. בחודש יולי 2004 לא בוצעו ניכויים כלשהם משכר העובדים, למעט מפרעה בסך 300 ש"ח.

אין מחלוקת על כך שבמועד הביקורת (בחודש אוגוסט 2004) נבדקו תלושי שכר לשלושת החודשים שקדמו לביקורת (מאי עד יולי 2004). עוד נמצא כי בחודש מאי 2004 זוכה כל אחד מהעובדים בסך 500 ש"ח, ובתלוש השכר לחודש יולי 2004 כלל לא בוצעו ניכויים עבור מגורים וביטוח רפואי. רוצה לומר: הניכויים שאינם מותרים תוקנו עוד בטרם נערכה הביקורת במדגה. מכאן, שהמאשימה לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנאשם ניכה משכר העובדים סכומים עבור מגורים והוצאות נלוות, בשיעור גבוה מהמותר על פי תקנות ניכוי בעד מגורים.

לפיכך יש לזכות את הנאשם מעבירה זו המיוחסת לו בכתב האישום.

ג. ניכוי עבור דמי ביטוח רפואי

20. תקנה 2 לתקנות ניכוי בעד דמי ביטוח רפואי, כנוסחה בעת הרלוונטית לאישומים בהם עסקינן, קבעה כדלקמן:


"השיעור המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות שהוציא המעביד בעד דמי ביטוח רפואי או שהתחייב להוציאן, לפי סעיף 1ד לחוק, לא יעלה –

(1) בעובד זר שאינו עובד סיעוד - על שליש מהסכום שהוציא או שהתחייב להוציאו;

(2) ...

ובלבד שהניכוי המרבי משכרו החודשי של עובד זר לפי תקנה זו לא יעלה על 100.45 שקלים חדשים".



הווה אומר: הניכוי המרבי שרשאי היה הנאשם לנכות משכרם החודשי של העובדים הוא 100.45 ש"ח (כזכור, הנאשם ניכה משכר העובדים 121.50 ש"ח עבור ביטוח רפואי).

21. הואיל וקבעתי כי המאשימה לא הוכיחה שהנאשם ניכה משכר העובדים סכומים שלא כדין עבור מגורים והוצאות נלוות, מאותם נימוקים עצמם יש לקבוע כי המאשימה אף לא הרימה את הנטל להוכיח שהנאשם ניכה משכרם של העובדים סכומים העולים על השיעור שנקבע בתקנות ניכוי בעד ביטוח רפואי.

22. סוף דבר בעניין זה: אני מזכה את הנאשם מביצוע העבירות של ניכוי משכרם של העובדים בניגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) ו- (4) לחוק עובדים זרים.



23. בטרם סיכום אעיר: בסיכומי הנאשם נטען שאין להסתמך על הודעתו של מר גיא מהטעם שלא הוזהר בטרם נחקר. מר גיא לא נחקר כנאשם אלא כעד, ולכן האזהרה הנוגעת לזכותו להתייעץ עם עורך דין לא הייתה רלוונטית במועד בו נגבתה ההודעה; עוד נטען שהמפקחים נכנסו למגורי העובדים ללא קבלת הסכמתם – לא באה בפני בית הדין כל ראיה לכך, לכן לא ברור טענה זו על מה נסמכת. לפיכך, שתי טענות אלה נדחות.

כללם של דברים:

24. על סמך העדויות והראיות שהובאו לפני אני מזכה את הנאשם מעבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, ומרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, ככל שההוראה מתייחסת להעמדת מגורים הולמים לשימוש העובדים.

25. בהתאם להסכמת הצדדים (ראו החלטה מיום 21.09.08) הכרעת הדין תישלח אליהם בדואר.


26. נקבע לדיון שמיעת טיעונים לעונש ליום 30.03.09 בשעה 12:00.


5129371

546783135129371

54678313

ניתנה היום, י"ב אדר תשס"ט , 08 מרץ 2009, בהעדר הצדדים



רמי כהן 54678313-56/08

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה