הגנה על המעסיקים בתחום דיני עבודה – יש דבר כזה!

בשנים האחרונות חלה מגמה של שינוי גישה של שופטי בית הדין לדיני עבודה לגבי הסכמי עבודה שכלולים בהם סעיפים שבאים להגן על המעסיק. מכירים את הסיטואציה שמגייסים עובד/ת, מכשירים אותו, מלמדים אותו, חושפים בפניו רעיונות וכלים מקצועיים שכולם קניין רוחני שלכם ותוצאה של ניסיון שאתם צברתם במהלך השנים (או פטנט ו/או סימן מסחר שרשום על שמכם), והוא עוזב אתכם למתחרה או הופך להיות מתחרה שלכם בעצמו, פונה לספקים ולאותם לקוחות שאתה עובד איתם? התקופה שבה השקעתם בו זמן וכסף יורדת לטימיון ואתם צריכים להביא מישהו אחר, שאין ערובה לכך שלא ינהג באותו אופן. זה ברור שכל עובד זה סיכון מסוים שלוקחים אבל אין אלטרנטיבה.

צריך עובדים שיעשו את העבודה בשביל שהעסק יתקדם ויגדל ויוכל לעמוד איתן בתחרות האין סופית בשוק. דוגמאות אין ספור אפשר לתת בנושא שעוברות כחוט השני בכול סוגי התעשיות כגון: מפעלי תעשיה שמגיסים עובדי כפיים לתקופה עונתית או בכלל, והמעסיק משקיע תשומות בלימוד זמן וכסף וברגע נתון הוא עוזב. במקרה הטוב מודיע ובמקרה הרע, שהם הרוב, לא מודיע ולא עונה לטלפון. המעסיק נשאר ללא עובד וללא אפשרות להכיל את ההזמנות שהתחייב עליהן והלקוח כועס בצדק והתוצאה של זה הרבה פעמים זו פגיעה בהכנסות.

דוגמא נוספת בתעשיית ההייטק. מגיע עובד משקיעים בו הרבה כסף של למידה חושפים בפניו טכנולוגיות מעניינות הוא חשוף ללקוחות ולספקים והוא יכול לעזוב מהרבה סיבות:משכורת גבוהה יותר אצל המתחרה , תנאים יותר מפתים וטובים, ואולי לפתוח עסק מתחרה ולחשוב שאחרי שקיבל את הכלים יוכל לעשות יותר טוב מהמעסיק שעבד אצלו. כל התהליכים האלה נובעים ממספר סיבות:

1) חוק יסוד חופש העיסוק שכלל “בחירתו של האדם בעיסוק כלשהו לא תוגבל ולא תיפגע אלא אם כן היא עומדת בסתירה להוראות חוק אחר שחוקק לתכלית ראויה ולהגנה על ערכיה של המדינה כמדינה”. ובתמצית, כל אדם באשר הוא יוכל לעבוד בכול עבודה שהיא ללא הגבלה וללא הפרעה, וכמובן ללא פגיעה במעסיק הקודם לדוגמא: “כשעובד עוזב והולך למתחרה בעבר, בית המשפט היה פוסק כמעט אוטומטית לטובת העובד בבחינת “זכותו לקום וללכת בתנאי שקיים את דרישות החוק והתנהג בתום לב”.

2) הלכות בבית הדין לעבודה לאורך השנים מיום חקיקתו של חוק חופש העיסוק לדוגמא : פרשת צ’ק פוינט נדונה סוגיית ההגנה על קניינו הרוחני של המעסיק ונקבע, בין היתר, שככלל גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות. יחד עם זאת, נפסק כי בנסיבות מסוימות ניתן לאכוף התניית אי תחרות בחוזה העסקה, תוך הגבלת חופש העיסוק של העובד. זאת בנסיבות של קיום סוד מסחרי של המעסיק;

איך בכל זאת אפשר להימנע מכך? לשמחת המעסיקים, חלה מגמה של שינוי גישה של שופטי בית הדין לדיני עבודה לגבי הסכמי עבודה שכלולים בהם סעיפים שבאים להגן על המעסיק. כאמור, בשנים האחרונות השתנתה המגמה לטובת המעסיק וישנה הבנה לצד המעסיק.

הדרך היחידה למעסיקים למזער את הסכנה בבריחת עובדים היא להכניס להסכם ההתקשרות איתם סעיפים שיגרמו לעובד לחשוב פעמיים אם כדאי לו לעזוב. אין כאן מטרה להפחיד את העובד, כי בית הדין לא יראה זאת בעין טובה. בית הדין, ביסודו, רואה בכוח של המעסיק שהוא כוח גדול יותר משל העובד. כדי למנוע עזיבה של עובד, גם אם בתום לב, אחרי שהשקעת בו זמן וכסף, חשוב להכניס להסכם סעיפי התקשרות שמבטאים הדדיות במחויבות של שני הצדדים.