שיקום עבריינים בחסות החוק

האם גזירת עונש מאסר על כל מי שנמצא אשם בעבירה פלילית הוא נכון וראוי? האם לא כדאי לעודד את שיקומו של העבריין? במאמר זה יסקור עו"ד אושרי בן ישי כמה היבטים כלכליים וחברתיים של השיקום.

עבריינים לא מעטים הצליחו לצאת ממעגל הפשע ולשקם את חייהם הודות לתמיכה ולסיוע של גורמי השיקום הממלכתיים ותוך התחשבותם של בתי המשפט בתהליך השיקום. מגמת הפסיקה הרווחת מבכרת את המשך השיקום של העבריין על פני עונשי מאסר ממושכים, על אף התנגדות החברה ודרישות התביעה לספים הגבוהים של מתחמי הענישה.

השיקום הוא כלי נחוץ וחיוני בהתמודדות מול הפשע הגואה, ובייחוד מול אוכלוסיית הנוער.  שיקולי הרווח החברתי העשויים לצמוח ממנו גדולים לאין שיעור: המטרה היא תמיד למנוע מהעבריין לבצע פשעים נוספים, להביאו אל דרך נורמטיבית.

עלות מול תועלת

בצד כל אלה עומד גם הפן הכלכלי: עלותו של אסיר בבתי הכלא השונים עומדת על כ-95 אלף שקלים לשנה, וידוע שעבריינים שכבר היו בכלא עלולים לחזור אליו שוב ושוב. לכך יש להוסיף את הנזקים הכלכליים של העבירות עצמן ומעל הכל את העובדה כי מחקרים מראים שעונש המאסר אינו מונע פשעים נוספים.

בשנת 2012 חל שינוי בעולם המשפט הפלילי, עת הוסף תיקון 113 לחוק העונשין. התיקון בא להגדיר מחדש את הבניית שיקולי הענישה של בתי המשפט החורצים את דינו של הנאשם. אפשרות השיקום זכתה בו להכרה משמעותית ביותר ובכך נפתח צוהר להתבוננות חדשה, המאפשרת חריגה לקולא מהעיקרון המנחה לענישת הנאשם. כעת ניתן להתייחס באופן ראוי הן למצבים בהם הנאשם חזר למוטב והשתקם והן למצבים בהם קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, אם בשל חלוף הזמן מביצוע העבירה ואם בשל הצלחתו לסיים הליך שיקומי.

לא בכדי פעל המחוקק בהמלצת ועדת גולדברג משנת 1997, שמטרתה הייתה לבחון את דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין. המחוקק הדגיש את היתרונות הרבים שמגלם בתוכו הליך שיקומי המתרחש במקביל או מיד לאחר ההליך הפלילי. דוגמאות מובהקות לכך ניתן למצוא בעיקר בקרב מי שעברו עבירות סמים ואלימות למיניהן.

העדפת השיקום על פמי המאסר

באחד התיקים שטיפלתי בהם ייצגתי נאשם, שנשפט על עבירת שוד, התפרצות, הונאה בכרטיסי אשראי וניסיון הונאה בכרטיסי חיוב. לנאשם עבר פלילי עשיר הכולל 16 הרשעות קודמות, ביניהן גם עבירות סמים, עבירות רכוש ופריצה, עבירות תקיפה ואיומים ועוד. הוא ריצה עונשי מאסר רבים והיו תלויים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי.

שנה ארוכה של שיקום לא פשוט באחד המוסדות, תחת מעקב שירות המבחן ובית המשפט, הוכיחה את עצמה: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, כי לעיתים רחוקות מוגש בפניו תסקיר כה חיובי ומעודד, דחה את המאסרים המותנים שעמדו כנגד הנאשם. אם לא די בכך, נקבע גם שהנאשם לא ישלם קנס אלא ישיב את הסכום שגנב בעבירה האחרונה, העומד על כמה אלפי שקלים. הנאשם נשאר, כמובן, בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים נוספים, אך ברור שמדובר כאן בסיפור הצלחה.

זוהי דוגמא לכוחו החיובי – תרתי משמע – של הליך השיקום, שהעניק לנאשם את האפשרות לחיים עצמאיים ונורמטיביים תוך שמירה על האינטרסים החברתיים. דחיקת אפשרות זו לטובת שיקול ההרתעה כשיקול המרכזי בהליך המשפטי עלולה להוביל למצב בו בתי הכלא יהיו מלאים בעבריינים שאופסים סיכוייהם להשתלב בחברה.  

מסגרות השיקום נותנות כיום מענה רק לכשליש מהאסירים המשוחררים. רצוי כי המדינה תקדיש משאבים נוספים ליצירת מסגרות חדשות לשיקום עבריינים ובכך תרוויח הן מהפחתה בהוצאות הכליאה והן ביצירת חברה טובה יותר.