זוהי, כמובן רשימה שאינה ממצה את כל הסיבות לפיטורי עובדים. בהקשר זה חשוב לציין, כי ישנן סיבות לפיטורי עובדים שהינן אסורות על פי הדין (לא ידונו במאמר זה).


כאשר מדובר בהעסקה ארוכת טווח ואף כאשר חוזה העבודה הינו לתקופה קצובה עם אפשרות להארכה מעת לעת (להבדיל מהתקשרות בין עובד למעסיק לביצוע עבודה מוגדרת ומסוימת לתקופה קצובה בלבד, ולאחריה דרכיהם נפרדות) על מעסיק המבקש לסיים את העסקתו של עובדו לקיים הליך פיטורים בהתאם לכללים הקבועים בדין, שמא ייחשבו הפיטורים לפיטורים שאינם כדין.


במאמר שיובא להלן, ידונו מספר היבטים הנוגעים להליך הפיטורים, ולשימוע בפרט.


טרם יפטר מעסיק את עובדו עליו לערוך הליך שימוע (גם במגזר הפרטי)


ככלל, זכות השימוע מחייבת את המעסיק למסור לעובד הודעה מראש על כוונתו שלא להאריך או להמשיך את ההתקשרות עמו תוך פירוט הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה, וזאת על אף שלעובד אין זכות קנויה להמשך העסקתו.


זכות השימוע מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני המעסיק, וזאת טרם קבלת ההחלטה באשר להמשך העסקתו.


השימוע חייב להיעשות "בלב פתוח ובנפש חפצה", כך שתתקבל החלטה עניינית לאחר הבירור תוך תשומת לב ומשקל ראוי לטענותיו של העובד.


אסור שהשימוע יתקיים רק למראית עין, ובבחינת טקס שיש לקיימו כדי לצאת מידי חובה


בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבעו כללים באשר לאופן בו על המעסיק לערוך את הליך השימוע (כך למשל, עובד רשאי להיות מלווה על ידי נציג מטעמו, לפי בחירתו, החובה לניהול פרוטוקול של ישיבת השימוע, וכללים נוספים אשר לא ידונו להלן).


כך למשל, בכדי לאפשר את קיומה של זכות השימוע, על המעסיק, בין היתר, להודיע לעובד זמן סביר מראש טרם המועד בו יתקיים השימוע אודות הטענות שבעטיין הוא שוקל לפטרו.


בעניין זה יצוין, כי אם מוצגים בפני העובד נימוקים שבגינם נשקלת המשך העסקתו, אך מתברר בדיעבד, כי נימוקים אלו אינם הנימוקים האמתיים לפיטוריו, הרי שהדבר מעלה פגם ופסול בהליך השימוע. במצב הדברים האמור נפגעת זכותו של העובד לשימוע ונמנעת ממנו האפשרות להתגונן.


במקרים בהם עובדים מפוטרים מסיבה מוצהרת כלשהי, ומתברר כי פוטרו מסיבה אחרת, אשר המעסיק לא ראה לנכון לגלותה, עשויים העובדים להיות זכאים לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לעיתים מתקיימות נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמלי, היא קוימה באופן מהותי, ולכן לא נפל פגם בהליך הפיטורים. נסיבות כאמור עשויות להתקיים, בין היתר, במקרים בהן המעסיק והעובד יודעים את הטענות האחד של משנהו, ולפיכך קיומו של שימוע פורמלי לא היה מעלה ולא מוריד. דוגמא נוספת היא כאשר לעובד ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני מעסיקו וניתנה לו הזדמנות לשפר את הטעון שיפור בתפקודו.


בעניין זה יובהר, כי אין לראות בכל שיחה שמתקיימת לעובד בנוגע לתפקודו בעבודה כשיחת שימוע לפני פיטורים, וכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו.


כך למשל, במקרה שבו נערכו שיחות עם עובד בנוגע לתפקודו במסגרת עבודתו, ואף שהעובד היה מודע לחוסר שביעות רצון המעסיקה כלפיו, בית הדין הארצי לעבודה לא שוכנע כי יש לראות בשיחות שנערכו עם העובד כתחליף לשימוע, וזאת בשל הפגמים בהליך הפיטורים, בין היתר, בשל כך שהמעסיקה לא המציאה לעובד זימון בכתב לישיבת השימוע, לא הודיעה לעובד רשמית על הכוונה לפטרו, ולא פירטה את טענותיה כלפיו באופן שיתאפשר לעובד להיערך לשימוע ולהשיב לטענות מעסיקתו.

 

במקרים של פיטורי עובדים שנערכו שלא בהתאם לדין, למשל הפרת החובה לערוך שימוע או קיומם של פגמים מהותיים בהליך השימוע, לבית הדין לעבודה יש סמכות לחייב את המעסיק בתשלום פיצוי כספי, אשר שיעורו נקבע, בין היתר, בהתאם לעוצמת ההפרה, משך תקופת העסקה וגובה המשכורת. בנסיבות מסוימת רשאי בית הדין לעבודה להורות על סעד של אכיפה - השבת העובד לעבודתו.

לסיכום, הליך פיטורי עובדים חייב להיעשות על פי הכללים שהותוו בפסיקת בתי הדין (אשר חלקם אוזכרו לעיל). מעסיקים נדרשים לקיים הליך שימוע לעובדים טרם פיטוריהם תוך שעליהם להציג את הטענות האמתיות המופנות כלפי העובדים זמן סביר מראש לפני השימוע. במסגרת הליך השימוע תינתן לעובדים זכות להשמיע את טענותיהם תוך מתן משקל ראוי לטענותיהם, וזאת טרם קבלת החלטה סופית בעניינם.

 

מאת עו"ד אבי פרדל

 

מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. כל האמור במאמר זה הינו מידע כללי וראשוני בלבד, אינו מתייחס לכל הליך השימוע, ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום טרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.