על ניכור הורי, דיני משפחה ומה שביניהם

הכעסים, המתחים, הפגיעה ועוד מגוון רגשות הנלווים להליכי הגירושין אינם נחסכים מהילדים, בעוד שאלו מבחינתם, מרגישים את הצורך לבחור להם צד ולהישאר נאמנים לו, תוך שהם דוחים כליל את הצד השני.

תסמונת הניכור ההורי והשלכותיה המשפטיות

תסמונת הניכור ההורי היא תופעה שבה הילד בוחר צד במאבקי הגירושין שאליהם הוא חשוף ובכך מפתח ניכור אל אחד ההורים, שלא כצדק. לא פעם ניכור זה נובע כתוצאה מהסתה של ההורה השני, אשר מחפש שותף ורע לרגשות השליליים שהוא חווה כנגד בן הזוג. אף שנדמה כי תופעה זו היא חולפת ועתידה להסתיים עם סיומם של הליכי הגירושין, למעשה אין זה כך בפועל, היות ותופעה זו ממש הרת גורל לעתידו של הילד ויכולה ללוות אותו לכל החיים.

מעט רקע פסיכולוגי הנוגע לתסמונת זו

תסמונת הניכור ההורי הוא מונח אשר הוטבע לראשונה בשנת 1985 על ידי פרופסור ריצ'ארד אלן גארדנר. כחלק מהסממנים של התסמונת, הילד עסוק בגינוי ההורה באופן חריף, כאשר אותו ההורה מבחינתו נתקל בסירוב חד משמעי לניסיונות ההתקרבות הנעשים מצדו. על פי פרופסור גארדנר, לא פעם מופעלים על הילד אמצעים פסיכולוגיים אשר לא רק גורמים לו להתנתקות מההורה המנוכר, אלא גם יוצרים אצלו מעין תלות בהורה המנכר.

למעשה, תסמונת הניכור ההורי היא התעללות רגשית של ממש בילדים בשעת מצוקתם ויכולה להוביל לתלונות שווא של הילד על ההורה השני, להרחקתו של ההורה המנוכר מסביבת הילד לכל החיים ואף להתפתחות של הפרעה נפשית אצל הילד, כזו שתלווה אותו למשך שארית חייו. זה המקום לציין כי לא פעם בתי המשפט העוסקים בדיני משפחה מקבלים תיקים העוסקים בתלונות שווא של ילדים להורים מנוכרים.

דרגות הקושי של תסמונת ניכור הורי

ישנן דרגות שונות של חומרה לתסמונת הניכור ההורי ולא פעם עוצמת התחושות אצל ילדים הנמצאים בלב התופעה, זהה לעוצמת הרגשות במקרים של התעללות פיזית או מינית. בדרגתה החמורה, יכולה להוביל תחושת הניכור עד לכדי ניתוק מוחלט של הקשר, לצמיתות.

לעומת זאת, ישנם מצבים שבהם ההורה אינו הגורם להיווצרותה של התופעה, לפחות לא במודע, לעתים התסמונת מגיעה כתגובה לחוסר אונים שהילד חש והמרתו לשנאה.

כאשר בית המשפט דן בנושאי דיני משפחה, לרבות גירושין, בהפעילו שיקולים רחבים כדי להכריע בסוגיות המורכבות של התא המשפחתי כמו משמורת, לרוב טובת הילד נמצאת בראש מעייניו.

לשם קבלת החלטה המוכוונת אל טובתו של הילד מעל לכל צל של ספק, יזומנו לדוכן פסיכולוגים, עובדים סוציאליים או פקידי סעד אשר נפגשו עם הילד כאשר מטרתם לאתר אצלו מצוקות נפשיות. אם קיימות כאלו, כמו ניכור הורי למשל, הם ידווחו זאת לבית המשפט, כאשר בית המשפט מייחס משקל רב להמלצתם של אנשי מקצוע אלו, ואף מבסס ברוב המקרים את הכרעתו על פי שיקול דעתם.

אם בעבר הנטייה הרווחת הייתה למסור את המשמורת לאם, הרי כיום עקב המודעות הגוברת לנושא, התפיסה הרווחת שהייתה נהוגה בעולם דיני משפחה השתנתה לאין שיעור. עד לפני אבחון התופעה, תלונות על אבות התקבלו ללא עוררין והסירוב לפגוש את אחד ההורים עבר כמעט ללא התייחסות. כיום תסמונת הניכור ההורי ומאפייניה מהווה אבן יסוד בבתי המשפט הדנים בדיני משפחה ומהווה גורם מרכזי בפסקי דין רבים.

השקפתו של בית המשפט המודרני בנושא ניכור הורי

אם קיים חשש לניכור הורי, בית המשפט לדיני משפחה רואה חשיבות יתרה בהתערבות מידית ובאכיפת הקשר בין הילד להורה המנוכר, ולו רק כדי למנוע את השפעתה של תסמונת זו על התפתחותו של הילד, על הדרך שבה יתפוס אנשים ומערכות יחסים במהלך חייו וכל המשתמע מכך.

במקרים קיצוניים אף ניתן לראות כי בתי משפט לדיני משפחה נקטו בעבר סנקציות כלפי הורים מתנכרים, החל מהטלת קנס ועד לריצוי מאסר בפועל וזאת כדי לעקור את התופעה מן היסוד.

פנייה לערך דין דיני משפחה לצורך מניעה וטיפול בתופעות ניכור הורי

היות שלתופעת ניכור הורי ישנן השפעות מרחיקות לכת על עולמו של הילד מכל ההיבטים, הן גישתו של פרופסור גארדנר והן גישת בתי המשפט לדיני משפחה בישראל היא לחתור לפתרונות שנועדו להתגבר על הניכור, גם אם באמצעות אכיפה ופיקוח של גורמים מקצועיים, לעתים עד כדי הוצאת הילד מרשותו של הגורם המנכר ופתיחתם של הליכים משפטיים לשינוי המשמורת והסדרי הראייה.

בכל מקרה של חשש לניכור הורי, מומלץ בראש ובראשונה לפנות לעורך דין לדיני משפחה לצורך קבלת ייעוץ והכוונה משפטיים. עורך דין מקצועי לדיני משפחה יוכל לעזור למגר את התופעה ואף למנוע אותה כליל, תוך שהוא משתמש בחוק ובפסיקה לטובתם של הילדים.