.jpeg)
.jpg)
לחוק הנוער ייחודיות משלו, להבדיל מחוקים אחרים, לאור העובדה כי הינו מתחשב בגורמים שונים שהם ייחודים לקטינים כאשר למעשה הוא מושתת על עקרונות יסוד שהוטמעו בחקיקה, שישראל שאבה לתוכה כבר מפקודת "העבריינים הצעירים" שהוצעה עוד מימי המחוקק המנדטורי.
בנוסף, גם האמנה לזכויות הילד אשר נחתמה ואושררה באוגוסט 1991 החילו אותה לתוך הדין הישראלי, כאשר גם בתיקון לחוק הנוער הרבה מהעקרונות של האמנה לזכויות הילד של האו"ם נכנסו לתוך החוק באופן רשמי.
גיל האחריות הפלילית של קטין הינו 12, הכוונה שניתן להכיל את האחריות הפלילית על קטין החל מגיל 12, ולכך יש משמעות נרחבת מבחינת החוק הפלילי ומבחינתנו כציבור. אין לנו כהורים להקל ראש בכך, לאור העובדה כי החוק אינו רואה עין בעין כפי שאנו כהורים רואים את האפשרות להטיל על קטין את האשמה בגין מעשיו שלא כדין.
הקטין עדיין נדרש לידיעת החוק
יתרה מכך, החוק דורש מהקטין את ידיעת החוק ואת השלכות מעשיו במידה ויחצה גבולות (כפי שהחוק מגדיר). לרובנו, ובצדק, נדמה כי גיל 12 עדיין צעיר בכדי שיהיה ניתן להענישו, לכן המחוקק הקדיש זמן ומחשבה מעמיקה יחד עם מודעות ורגישות לנושא, ובמהלך השנים עשה שינויים ותוספות בחוק לטובת הקטין וזכויותיו על מנת להקל עליו ועל משפחתו.
כמו כן, הוראות החוק אשר מתייחסות לעבירות שנעשות בידי קטינים הינן ספציפיות ומופרדות משאר ההוראות מלבד עבירות העונשין שהן אחידות לכולם, וזאת לאור הרגישות הקיימת עם קבוצת גיל זו כאשר תכליתה ומטרתה הינה הרצון של המחוקק בשיקום הקטין ולמנוע ממנו מלחזור על מעשיו בעתיד. כראייה לכך, לרוב קטינים בתום ההליך הפלילי (תלוי בעבירה אשר ביצע), אינם מורשעים אלא ביהמ"ש מחליט האם ביצע את העבירה או אם לאו.
בנוסף, בית המשפט אשר ממונה ומומחה בשפיטת קטינים ובני הנוער בכלל הינו "בית המשפט לנוער", וזאת על מנת לבצע הפרדה מוחלטת מבגירים ולעשות "חיץ" מובהק בינם לבין עבריינים בגירים, כאשר בית המשפט מקפיד בצורה הדוקה על כללים אלה. יתרה מזאת, לאור רגישות העניין, כלל השופטים עוברים הכשרת שפיטה מיוחדת לנוער ולא רק אלה של נוער מאחר ובמעצר הימים נתונה האפשרות לדון את הקטין בבית המשפט השלום "הרגיל", כאשר גם בשירות בתי הסוהר הוראות ספציפיות לנושא מעצר הקטינים תוך מתן דגש וקפידה בהפרדה מוחלטת בין העציר הקטין לבין הבגיר.
עד איזה גיל הנאשם נחשב לנער בפני החוק?
הגיל המקסימלי שיהיה ניתן לשפוט קטינים בבית המשפט לנוער יהיה עד גיל 19 מאחר והחוק מתייחס לגילו של הקטין בעת ביצוע העבירה ולא גילו בעת שנידון בפני בית המשפט.
לאור המתואר לעיל, בעיון בסעיפי החוק המייחסים לעבירות המתבצעות על ידי קטינים ובני נוער ניתן להתרשם כי המחוקק ראה את הצורך בהגנת הקטין, כאשר העניין בא לידי ביטוי כבר בתחילת ההליך הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט לנוער, לנוכח העובדה כי שמו של הקטין נשאר חסוי ואינו ניתן לחשפו, מהצורך לשמור על פרטיותו ולא לפגוע בו ובעתידו ככל האפשר. זאת לעומת בגירים אשר שמם נחשף למעט מקרים שבהם ישנו צו איסור פרסום וזאת גם למספר ימים ספציפיים.
הבדל נוסף בין זכויות הקטין לבין הבגיר, מתבטא בהוראות חוק ספציפיות ושונות מאלה של בגירים. בעיון בחוק ניתן להבחין כי החוק מקל יותר על הקטין ובית המשפט מפקח בצורה יותר מבוקרת וצמודה אחר הקטין.
זמני המעצר אף הם קצרים יותר מאלה של הבגיר, שירות המבחן נכנס לתמונה מהרגע הראשון כאשר די בתחילת ההליך בית המשפט בא בהמלצה כי קצין מבחן ילווה את הקטין ויבחן את דרכו ובהפנמת העבירה אשר ביצע. לקצין המבחן חשיבות די מכרעת בשיקול דעת בית המשפט, ולמעשה ההליך הינו שיקומי יותר ועונשי פחות (אך כן מכיל מגבלות ואף עונשים וזאת מתוך הצורך להרתיע).
אם כן, ניתן להתרשם כי המחוקק אכן הפעיל שיקול דעת מעמיק לעניין עבירות המתבצעות על ידי קטינים ובני נוער, כאשר הנני יוצאת מנקודת הנחה כי התחשב מעצם גילם הצעיר וחוסר ההבנה במעשיהם שאינה תלויה בהם, ולאור הבנתו כי אחוז מסוים מהעבירות שמתבצעות על ידי קטינים נעשות כתוצאה ממגבלות ההתפתחות הפיזיולוגית הטבעית של האדם. כמו כן, לאור הרגישות כי עתידם עוד לפניהם ומתוך כוונה לתת להם הזדמנות נוספת לחזור לתלם החיים ולא לחזור לסורם.
לפיכך, תכלית החוק הנוגע בנושא קטינים ובני נוער בכלל הינה הרצון בהגנתם ככל האפשר תוך שמירה על זכויותיהם, כאשר המחוקק ראה חשיבות נעלה בשיקומם העתידי לאור חשיבות העניין, לא להוות מכשול בגיוסם לצה"ל ולא להקשות על עתידם בכלל.
