אחד האירועים החשובים ביותר בהתפתחות המין האנושי, בהיסטוריה הידועה לנו, הוא המעבר של בני האדם מסחר חליפין של סחורות (החלפת תמורות בין סחורות שונות שערכן תלוי בשימוש הפוטנציאלי שלהם עבור בעליהן - כבשה תמורת תרנגולת ותפוחי אדמה תמורת עגבניות) לסחר באמצעות כסף עובר לסוחר.


קשה להפריז בחשיבות המעבר מהחלפת סחורות לשימוש בכסף שמייצג את ערך הסחורות, הכסף הוא הרבה יותר קל לשינוע ממקום למקום, ניתן למנות אותו בקלות רבה יותר, וחשוב מכל - הערך שלו אמור להיות קבוע יחסית, לפחות באזור בו משתמשים באותו המטבע. השלב הבא בהתקדמות האנושית בתחום המסחר, הוא המעבר לאשראי ורישום נכסים באמצעות הבנקים.


הרישום מאפשר מסחר על בסיס נתונים שרשומים בפנקס הבנק ושאותם הבנק מוכן לגבות וכך ניתן למעשה לערוך עסקאות מפורטות ומשוכללות, ללא שום שינוע פיזי - אפילו לא של כסף. ההתפתחויות הכלכליות השונות לדרכי המסחר איפשרו, כל אחת בדרכה, לערוך מסחר משוכלל יותר, מהיר יותר, יעיל יותר וחופשי יותר בין בני האדם ובכך לפתח את השוק ולאפשר ליותר אנשים להנות מהעושר הפוטנציאלי שלו.


באופן צפוי, כל שכלול והתפתחות בדרכי המסחר התאימה מטבע הדברים לנסיבות ההיסטוריות של התקופה בה הוא הומצא ופותח. ההמצאה החשובה ביותר בתחום המסחר והפיננסים במאות השנים האחרונות, ההמצאה המתאימה לעולם הטכנולוגי והמהיר שבו אנחנו חיים כיום היא ככל הנראה המצאתו של התאגיד - החברה בע"מ.


חברה וחברה בע"מ


אדם המעמיד את סחורתו למכירה, ויהיו אלו תכשיטים, פירות וירקות או אפילו עורך דין המציע את עזרתו בבית המשפט בתמורה לתשלום, הוא למעשה בעל עסק. בעל העסק היה תמיד האדם השולט בעסק, והזהות בינו לבין העסק שניהל היתה מלאה. לעיתים הוא שילם לאדם אחר כדי שינהל עבורו את העסק, או העסיק עובדים שונים תחתיו, אך העסק היה בבעלותו באותו האופן שהרכב או הבית שלנו - בבעלותנו כאנשים פרטיים.


משמעותה של השליטה והבעלות בעסק היא שכאשר העסק נכנס לחובות כלכליים, אם הוא אינו מצליח לשלם לספקים לדוגמא - בעלי החוב יכולים לדרוש לקבל את חובותיהם גם מנכסים אחרים שבבעלות בעל העסק. אין הבדל אם פגעתי במכוניתי באדם אחר ועל כן עלי לפצות אותו על פגיעתו, לבין חובתי לשלם לאינסטלטור שהתקין שירותים בחנות המכולת שאני מנהל את שכרו. כל עסק אותו אני מנהל נקרא "חברה", בין אם (במונחי החוק הישראלי) אני "עוסק מורשה" או "עצמאי", ועל חברה זו להירשם ב"רשם החברות" לפי חוק החברות (תשנ"ט 1999).


ההמצאה החשובה ביותר במאתיים השנים האחרונות היא המצאתה של ישות משפטית חדשה - החברה התאגידית או החברה "בעירבון מוגבל" (בע"מ). רעיון החברה התאגידית היה ליצור גוף שמבחינה משפטית נבדל לחלוטין מהאדם המנהל אותו, או מהאנשים העובדים בו, ואפילו מהאנשים המממנים אותו, גוף המתנהל כאילו היה אדם בפני עצמו. או בלשון חוק החברות:


"אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד".


הרעיון שעמד מאחורי המנגנון של חברה בע"מ הוא לאפשר למעשה למספר רב של אנשים - לציבור כולו בעצם (ובשל כך היא נקראת "חברה ציבורית") להשתתף בפעילות החברה. היקף ההשקעה הכספית של כל משקיע מיתרגם באופן יחסי ליתר המשקיעים למונחים של עוצמת השליטה שלו בחברה, אותה מייצג אחוז מניות החברה שברשותו. חוק החברות בשילוב עם חוק ניירות ערך (תשכ"ח 1968) מסדירים בדיוק כיצד ניתן ליצור חברה ציבורית, פעולה התלויה ביצירתו של תקנון, חלוקת מניות מופקות מפוקחת וכן הלאה.


המשמעות המשפטית של בעלות מניות בחברה בע"מ היא ניתוק (לא מוחלט) של האחריות המשפטית ביחס לחובות החברה והתנהלותה. כך לדוגמא גם אם החברה עצמה הגיעה לחובות כלכליים אותם היא לא מצליחה לכסות, מבחינה עקרונית לא ניתן לדרוש את תשלום החובות שלה מבעלי המניות שלה. עם זאת חשוב לדעת שבמצבים מסוימים, נדירים ביותר, בית המשפט יכול להכריח את בעלי המניות להשתתף במידה מסוימת בתשלום חובות החברה.


פירוק חברה ופירוק מרצון


ההיגיון שמאחורי הסדרת עולם החברות והחברה בע"מ הוא להקל על יצירתם של עסקים חדשים באמצעות השתתפות פיננסית של אנשים רבים באותו העסק מצד אחד, ולפקח ביעילות על עולם פרוע ומסוכן זה מן הצד השני. דרישות הפיקוח באות לידי ביטוי בתנאי רישום החברות, תשלום אגרה שנתית ודיווח דו"חות תקופתיים, דרישות אלו זהות באופן עקרוני (אם כי מילוי הדרישות משתנה באופן טבעי מחברה לחברה) גם ביחס לחברות בע"מ וגם ביחס לחברות רגילות.


בין היתר, משמעות הפיקוח על עולם החברות, ובייחוד על עולם החברות הציבוריות, היא שהפסקת קיומה של חברה אינו קורה ברגע בו בעל העסק נועל את שעריו ומפסיק את עבודתו. כדי שחברה תפסיק להתקיים עליה לעבור תהליך של "פירוק" החברה, פירוק הקורה לעיתים באופן כפוי (כמו לדוגמא כאשר החברה איננה מסוגלת לעמוד בחובותיה ובית המשפט מחליט לפרקה כדי לשלם לנושיה) ולעיתים מרצון.


פירוק מרצון מתרחש כאשר בעל השליטה או בעלי השליטה במרבית המניות (מעל 75% לפחות) מחליטים על פירוק החברה (לעיתים כדי לעמוד בחובות ולעיתים בשל חוסר תפקוד החברה). חשוב לדעת שפירוק חברה, בין אם חברת יחיד (חברה בה כלל המניות בשליטת אדם אחד) וגם בחברה בה יש מספר בעלי מניות שונים הוא תהליך סבוך ומורכב ביותר הדורש סדרה של פרוצדורות מדוקדקות, הגשת מגוון מסמכים מתאימים ועוד. תנאים אלו דורשים מטבע הדברים ידע מקצועי וניסיון מתאים, ולשם כך מומלץ בחום להיעזר בעורך דין מנוסה וותיק.