מה נחשב "קניין" בעיניי המשפט?

בראש ובראשונה, כאשר אנחנו שואלים את עצמנו מהי זכות קניין, אנו נתקלים בהגדרה המושתת רובה ככולה על דוגמאות רכושיות מסוג, מבנים, מקרקעין ו/או שווי כסף אחר.

בפועל נראה כי כאשר בתי המשפט בישראל וההוגים השונים, בארץ ובעולם, בוחנים את הגדרה של זכות הקניין – מתגלה לעיניהם הגדרה רחבה יותר. הגדרה זו, יכולה להכיל את הקניין הבלתי מוחשי, לרבות זכויות קניין רוחניות כגון זכויות יוצרים, מוניטין, סימני מסחר, פטנטים, ניירות ערך וכיו"ב.

במעגל הרחב יותר של ההגדרה אנו נתקלים בשאלה, האם זכות הקניין, בין אם היא מוחשית ובין אם היא רוחנית, היא זכות רכושית לבטח? לשאלה זו קיימות תשובות שונות, ובספרות הנרחבת אנו נתקלים בהגדרות מרחיבות מאד של המושג קניין עד כדי זכות אישית, בין אם בעלת ערך כלכלי ובין עם בעלת ערך רגשי, מוסרי ו/או סנטימנטלי.

חשוב להבין, כי אנו נדרשים להגדרה המדויקת של זכות הקניין, על מנת לבחון, מתי עלינו להחיל את הכללים והחוקים החלים על "קניין" כהגדרתו וכן, אימתי אנו נדרשים להעניק סעד כספי ו/או אחר, אשר נובע ממקורות אחרים בחוק.

דוגמא להמחשה: זכויות השוכרים מול הבעלים

כאשר אנו דנים בשוכר אשר שוכר דירה מבעליו, עולה בפנינו מיהו בעל זכות הקניין בבית, השוכר או הבעלים? האם זכותו של השוכר לשוכר את הנכס גוברת על זכות הבעלים והאם מדובר בזכות קניינית?

בראש ובראשונה ניתן לומר כי על פי המשפט הפוזיטיבי הישראלי זכותו של שוכר ביחס לפינוי הנכס גוברת על זכותו של הבעלים. כך למשל, כאשר בעל הנכס מוכר את הנכס, מכירת הנכס כפופה לזכות השכירות. כך למשל, לא ניתן לפנות דייר אשר משלם את דמי השכירות טרם סיום החוזה.

הטענה הראשונה שהיינו רוצים לטעון על פי התיאוריות שהצגנו לעיל, היא כי זכות הדייר בשכירות היא זכות אישית כי היא איננה זכות עבירה והיא מוקנית רק לו וכן איננה, אלא היא כלפי הבעלים של הדירה, ביחס לחוזה שנחתם ביניהם בלבד. כך ניתן לטעון גם ביחס לפינוי, כי תקפות החוזה לא תאפשר את פינוי השוכר וההתחייבות היא אישית.

כך בעצם אחת הבעיות היא שבית מסוים לא יכול להיות באופן בלעדי שייך לשוכר הגר ומחזיק בו וגם שייך לבעל הבית בו זמנית.

חשיבות ההגדרה של המונח "קניין"

חשוב להקפיד על הגדרה מדויקת ומינוח נכון, גם לצורך החוק וגם לצורך הפסיקה והפרשנות. למונח זכות קניינית נתונה תשתית פילוסופית מסוימת ובהירות הדיון מחייבת כי המונח זכות קניינית ייוחד לאותן זכויות המקיימות את התכונות המאפיינות את המושג הזה בתורת המשפט.
כך למשל, מהגדרת זכות למוניטין כ "זכות קניינית" עלולה לעלות מסקנה, שלפיה זכות המוניטין מוגנת כלפי כולי- עלמא, על פי מתכונת ההגנה הנוהגת ביחס לזכויות קניין. באופן זה אנחנו יכולים לראות דעות חלוקות בספרות ובפסיקה.

בפסיקה הישראלית הובאה פרשנות לזכות למוניטין כמעין זכות קניינית בהנמקות שונות, בין היתר כי הזכות למוניטין היא נתפסת כזכות כלפי כולי עלמא. בפסק דין נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, כי הזכות למוניטין היא בעלת יכולת עבירות וסחירות ולכן היא קניינית. כך למשל, בפס"ד ליבוביץ נ' א. את י.אליהו, הסיק בית המשפט כי הזכות למוניטין היא זכות קניינית מחמת כך שהזכות למוניטין ניתנת להעברה ולהורשה והיא מהווה חלק מנכסי האדם הנתונים לחלוקה בפשיטת רגל.

אז איך מוגדרת זכות הקניין כיום?

ההגדרה הלשונית הראשונית של זכות הקניין היא זכותו של אדם לצבור הון אישי. מאפיין המבדיל את זכות הקניין מן הזכויות האחרות: שזכות הקניין קודם כל היא זכות רכושית - ולא זכות אישית וכן שהיא קיימת כלפי הכלל כולו. זכויות של האזרח קשורות למעשה לאישיותו של אדם ומהוות זכויות "זכויות אישיות", להבדיל מדיני הקניין המהוות זכויות עצמאיות, המצביעות על הון אישי, כלפי כולי עלמא. קרי, תכונת רכושיות דרושה לקניין, אך אינה מספיקה לו.

לסיכום, נראה כי קיים תחום אפור בו זכות מסוימת יכולה להיות מוגדרת כזכות קניינית אשר נהנית מההגנה הקבועה לה בחוק והיא תקפה כלפי הכלל כולו וכן יכול ודווקא מדובר בזכות אישית ו/או במקרים מסוימים הזכויות הללו אף מתלוות אחת לשנייה.

כך למשל, טבעת אירוסין אשר נגנבת מהתכשיטן, חברת הביטוח יכולה להחזיר את הכסף לתכשיטן, אך אם טבעת אירוסין נגנבת מבעליה האוהבים, מחיר ההחזרה לא יתקן את הסטטוס קוו – ויתכן ששום סכום כסף גם לא יתקן את העוול שנגרם לבעלים עקב הערך הסנטימנטלי של הנכס. כך גם ניתן להשוות בין רכב בידי סוחר, לעומת רכב אספנות של אדם פרטי אשר האדם נקשר אליו. לזכויות אלה בעלות ערך נוסף מתווספת לזכות הקניינית זכות אישית שלעיתים גם היא ברת פיצוי.