הליך הגישור, השונה במהותו מהליך משפטי, מאפשר לצדדים להגיע לפתרון יצירתי המוסכם עליהם, זאת באמצעות מגשר בעל הכשרה מיוחדת, בשיטות שונות ומגוונות ובאופן המחליף את הליך ההתדיינות בבית המשפט.
הליך הגישור נועד במקורו להוות פתרון חלופי להתדיינות הצדדים בין כותלי בית המשפט, לאור העובדה לפיה, מדובר בהליכי התדיינויות ארוכים, מסורבלים וממושכים.
הפתרון הוא למעשה אפשרות של יישוב סכסוכים על דרך הסכמית בין הצדדים, במקרים בהם יכולים הצדדים להגיע אל העמק השווה ואינם נדרשים לפסיקת בית המשפט, שלא באמצעות ניהול משפט על פי סדרי הדין וכללי הבאת הראיות, המבוסס כולו על רצון הצדדים והסכמתם.
הליך הגישור מונה יתרונות רבים ויעילים שבעזרתם ניתן להביא לפתרון הסכסוך באופן מהיר תוך חיסכון בעלויות, כאשר הבולט שבהם היא העובדה כי המשתתפים בגישור הינם שותפים מלאים לקצב התקדמות ההליך, לאופן התנהלותו ולתוצאתו, והם שקובעים את סדר ההליך המועדף עליהם, בעוד שבהליך המשפטי אופן ניהול ההליך קבוע מראש על פי כללי הפרוצדורה ואינו ניתן לשינוי.
בנוסף, הגישור מאפשר להגיע לפתרונות יצירתיים, להגדיל את "העוגה" ולהגיע למצבים מיטיבים בהם כולם יוצאים נשכרים, זאת להבדיל מהכרעה שיפוטית שבה מוגבל השופט לכתבי הטענות ובאפשרותו להגיע לתוצאה בינארית. דהיינו, קבלת התובענה או דחייתה.
לא בכדי נוהגים בתי המשפט להפנות מחלוקות, כדבר שבשגרה, להליך גישור, מתוך הכרה וניסיון מוכח כי שימוש ביתרונותיו עשוי להשפיע על הצדדים ולהשיג הסכמה רצונית ביניהם ואף בדרך מהירה ונכונה להם. הדבר אף עוגן בחקיקה וחייב את בעלי הדין לפנות ולמצות את הליך גישור אף בטרם יחל ההליך המשפטי ביניהם (ישיבות מהו"ת וכיו"ב).
כיצד מתנהל ההליך?
מדובר בדרך חלופית שהיא וולונטרית, ובכל שלב רשאי כל אחד מבעלי הדין להודיע כי אינו מעוניין בהמשך ההליך, והצדדים חוזרים להתדיין בבית המשפט.
ההליך מנוהל על ידי צד שלישי אובייקטיבי שהוא מגשר מוסמך, אשר נועד עם בעלי הדין במטרה להביאם לידי הסכמה על יישוב הסכסוך, בין היתר, על ידי בירור הנושאים שבמחלוקת, זיהוי האינטרסים של כל צד והצעת אפשרויות שונות לפתרונו ומתן מענה רחב, ככל הניתן, לטענות הצדדים.
המגשר אינו בעל סמכות להכריע בהליך עצמו ואינו קובע החלטות שיפוטיות כלשהן, והדגש הוא כי ההחלטה על אופן פתרון הסכסוך מצויה אצל בעלי הדין, ואצלם בלבד.
ההליך הינו חסוי וסודי לפי דין, ולא ניתן לחשוף או להשתמש בדברים המועלים בו במסגרת ההליך המשפטי אם וכאשר יחזור ויתקיים בהמשך (במידה והליך הגישור לא ישיג את מטרתו).
באופן זה נשמרת עצמאותו של הגישור וניתוקו מן ההליך המשפטי, באופן שמאפשר לצדדים להיות פתוחים ולהציע ולשקול בחיוב דרכי פשרה במטרה לסיים את הסכסוך, וזאת מבלי להיות כבולים ולחשוש שמא הצעתם וכוונתם להתפשר לא תעמוד להם לרועץ במהלך ההליך המשפטי.
מהם החסרונות בהליך הגישור?
אמנם הליך הגישור הוא פתרון יעיל לכאורה לכל סכסוך אפשרי, ואולם לאור העובדה שהליך הגישור הוא הליך וולונטרי המבוסס על רצון הצדדים בלבד, הוא מלווה בכמה בעיות שלעיתים ימנעו מהצדדים להגיע לידי הסכמה במסגרת הליך זה.
מאחר שהליך הגישור הוא וולונטרי ונדרש להסכמת הצדדים, נדרשים הצדדים בראש ובראשונה להגיע למסגרת הסכמית המקובלת על כל הצדדים. תנאי זה הוא תנאי בעייתי במצב דברים בו מדובר בסכסוך שלא ניתן לפתרון על בסיס הסכמי.
בעיה נוספת היא למעשה כי הליך הגישור איננו הליך סופי ומוחלט. בפועל, כל אחד מהצדדים יכול לפרוש מהליך הגישור בכל שלב ולוותר על ניסיון ההסכמה ולגשת לחילופין לערכאה משפטית שתדון בסכסוך. בנוסף הליך הגישור מתאפיין בויתור הצדדים על כללי הפרוצדורה השיפוטיים וכן מתאפיין בהיעדר פורמליות ותיעוד.
לאור בעיה זו, לעיתים יעדיפו הצדדים להימנע מהתדיינות וולונטרית ויפנו לבית המשפט או בית הדין, לצורך קבלת תוקף של פסק דין חלוט.
חסרונו הבולט של הליך הגישור הוא עצם היותו בלתי שיפוטי, להבדיל ממוסד הבוררות למשל, ועל כן איננו מהווה אסמכתא תקפה כל עוד לא נחתם הסכם המעיד על היכולת של הצדדים להגיע אל העמק השווה בכל היבטי הסכסוך. כאמור, יכולת זו לא תמיד הינה ברת ביצוע. מנגד, יתרונותיו הרבים של הליך הגישור בכל הקשור בעקיפת המערכת הסבורה של בתי המשפט הן אחת הסיבות הגדולות מדוע הליך זה הוא פופולארי.
.jpg)
.jpg)
