תופעת "הבן המרדן" כפי שהיא לעתים נקראת, או תופעת "הניכור ההורי" או "סרבנות הקשר", היא מן התופעות המצערות ביותר ובניגוד גמור לטובתם של הילדים הקטינים, אשר לרוב יגדלו ויתפתחו טוב יותר ככל שהקשר עם שני ההורים יהיה אמיץ יותר.


בתי המשפט מוכנים להכיר בתופעה זו של המרדנות וסרבנות הקשר, כגורם להפחתת דמי המזונות המוטלים על האב, עד כדי ביטולם המלא ובפרט כאשר קיימת הוראת בית משפט או בית הדין כי עליהם לקיים את הקשר עם אביהם. זאת, כאמצעי להפעלת לחץ כלכלי על הקטינים שיחזרו למוטב וכדי שהאב, אשר הקטינים מחויבים בכבודו, לא ישמש עבורם אך "כספומט".


אולם, אמצעי חריף וקיצוני זה של שלילת דמי המזונות, הוא אף הוא בניגוד לטובתם של הקטינים ועל כן ייעשה רק בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן ותמיד תישקל חלופה מתונה יותר, כגון הקטנת דמי המזונות ולא שלילתם המוחלטת.


כיצד ייקבע כי מדובר בתופעת מרדנות המזכה את האב בהפחתת דמי המזונות?


בפסיקה, ניתן להבחין בשיקולים שונים המנחים את בתי המשפט ובתי הדין בעת בחינת הניכור ההורי כלפי האב, כדלקמן:


גורמים הקשורים באב


1. מניעי האב - בית המשפט יבחן, אם שיקולי האב הינם אך כלכליים ומטרתו של האב היא להביא לביטול דמי המזונות, או שמא האב מעוניין באמת ובתמים בחידוש הקשר עם ילדיו המורדים.


2. מאמצי האב - בית המשפט יבדוק האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר, לרבות על ידי מימון טיפולים פסיכולוגיים וכדומה.


3. אשמת האב - יש לבדוק האם קיימת אשמה מצד האב למצב זה והאם האב עשה מספיק לשמירת הקשר בשנים הראשונות של חיי הקטין לרבות התמדה בקיום הביקורים עמו.


גורמים הקשורים באם


1. הכנסות האם - לפני שבית המשפט ישלול מהקטין את דמי המזונות המגיעים לו מאביו, עליו לוודא כי לקטינים, יש מקור הכנסה חילופי, ממנו יוכלו הם למלא את צרכיהם הבסיסיים. כאשר האם אינה משתכרת די לשאת בכל צרכי הקיום הבסיסיים של הקטינים, יצמצם בית המשפט את דמי המזונות המוטלים על האב, אך לא יבטלם לחלוטין.


2. אשמת האם - על האם שהילדים במשמורתה מוטלת החובה להשתדל לקדם את הקשר בין הילדים לבין אביהם, תוך שעליה להציג בפני הילדים את הצדדים הטובים והחיוביים הקיימים אצל האב. לפיכך, בית המשפט יבחן עד כמה האם פעלה כדי לעודד את הקשר בין הקטינים לאב. שלילת מזונות הקטינים, עשויה לשמש לדרבון האם המשמורנית, לפעול לחידוש הקשר שבין הקטינים לבין האב.


גורמים הקשורים בקטינים


1. גיל הילדים - ככל שהילדים בגירים נפשית יותר, ניתן לייחס להם את המרדנות וסרבנות הקשר, כעמדה עצמאית וכבאה מרצונם החופשי ופחות חוששים מאשמת אחד ההורים למצב זה.


2. התנהגות מחפירה - ככל שהילדים פועלים כנגד האב ביתר עלבון והשפלה, כך יוכלו הם לצפות פחות ממנו לרווחה כלכלית.


3. ככל שמסתמן יותר כי אין תקווה לשיקום היחסים - כך בתי המשפט יטו יותר לפטור את האב מעול פרנסת הקטין, תוך שיש לנטרל את החשש ששלילת המזונות בעצמה, תסכל את הסיכוי לחידוש הקשר.


לסיום, עולה מהאמור לעיל כי ילדים אינם חופשיים מחובתם לנהוג בכבוד הראוי לאביהם ומטרת הפטור לאב מדמי המזונות היא, בעיקרה, להיטיב עם הקטין ולכפות עליו לקבל את מרות האב ולהיות הקטין שותף בקיום זמני השהייה והביקורים עמו. ככל שהניתוק בין הילדים הקטינים לבין אביהם הוא סופי יותר, כך לא ניתן יהיה להמשיך ולהטיל על האב לתרום לפרנסתם.


ילד הרואה באביו "מטרד מיותר" והוא מתחצף אליו או מתעלם כליל מקיומו, יישא בתוצאה של התנהגות זו ועל הילדים להפנים כי התנהגותם זו איננה לגיטימית ושגם עליהם חלה חובת כיבוד אב, בפרט אם נושא הוא במזונותיהם. על האם המשמורנית, מוטלת חובה מוגברת, לדאוג לקיום ולשימור הקשר הטוב שבין הקטינים שבמשמורתה, לבין האב.


בתי המשפט ובתי הדין יאזנו בין השיקולים המובאים לעיל, בנסיבות כל מקרה ומקרה ויפסקו בהתאם, אם להפחית או אפילו לשלול לחלוטין את דמי מזונות הילדים המרדנים.

 

מאת: עו"ד דוד הולשטיין, עוסק בדיני משפחה וירושה