מעצר לצורכי חקירה

מעצר לצורכי חקירה

"מעצר לצורכי חקירה" או כפי שנהוג לכנותו "מעצר ימים", הינו השלב הראשון בתחילתו של ההליך הפלילי. מדובר במעצר של חשוד, בטרם הגשת כתב אישום, בגין עבירה שהינה בת מעצר (עבירה מסוג עוון או פשע). ככלל מעצרו של חשוד יעשה בצו של שופט. אלא אם כן, הוענקה סמכות בחוק לשוטר לביצוע מעצר בלא צו.

במאמר זה נסקור בקצרה את העילות להוצאת צו מעצר על ידי שופט כאשר המדובר בחשודים בגירים (מעל גיל 18). חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) קובע, כי אדם שנעצר ולא שוחרר בהחלטת קצין משטרה יש חובה להביאו בפני שופט בתוך פרק זמן שאינו עולה על 24 שעות. במקרים חריגים שנקבעו בחוק, רשאי קצין משטרה להאריך את פרק הזמן בטרם יובא העצור בפני השופט ל- 48 שעות.

כבר בשלב המעצר הראשוני יש לעצור זכות שדבר מעצרו יוודע לאדם קרוב. וכן, זכותו להיוועץ בעורך דין בטרם יחקר כחשוד בביצוע של עבירה.

על היחידה החוקרת המביאה את העצור בפני שופט לנמק בבקשת המעצר את תיאור העבירה שבביצועה חשוד האדם, עילת המעצר, העובדות המקנות סמכות לביהמ"ש לדון בבקשה, הליכים קודמים הנוגעים לאותו עניין והמתייחסים לחשוד, מספר ימי המעצר שהיחידה החוקרת מבקשת וכו'.

בעת הדיון בפני השופט זכותו של האדם להיות מיוצג על ידי עורך דין. שופט יקיים דיון בו ניתנת לעו"ד המייצג הזכות לחקור את נציג המשטרה אודות בקשת המעצר. נוכחותו של עורך דין מנוסה בשלב זה הינה קריטית ויש לה משמעות גדולה, הן ככל הנוגע להחלטת השופט בבקשת המשטרה להאריך מעצר והן ככל הנוגע להמשך חקירת המשטרה.

מדובר באחד השלבים המשמעותיים בהם נזקק אדם לייצוגו בפני ערכאה שיפוטית על ידי עורך דין מנוסה. החשיבות של ייצוג החשוד על ידי עו"ד בא לידי ביטוי בשני היבטים: הראשון נובע מכך שבשלב זה התשתית הראייתית הנדרשת למעצר הינה דלה ביותר ועל מנת להורות על מעצרו של אדם יש צורך רק ב"חשד סביר לביצוע עבירה".
השני נובע מהקושי להתגונן שהרי בשונה ממעצר לאחר הגשת כתב אישום, קרי, מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, במעצר ימים אין לחשוד או לסנגורו זכות עיון בחומר הראיות. התשתית הראייתית, שהינה במרבית המקרים, התשתית הראשונית, עומדת לעיניו של הטוען המשטרתי ובית המשפט בלבד.

מקצועיותו וניסיונו של עו"ד מנוסה בשלב זה הינם קרייטים, עורך הדין באמצעות שאלותיו אוסף פרטים אודות החקירה המתנהלת ומכוון את השופט לדברים אשר מרחיקים את הלקוח שלו מביצוע העבירה. ביצוע חקירה חכמה של הטוען המשטרתי חשובה הן לצורך שיכנוע השופט לשחרר את החשוד. ולחילופין, הפחתת ימי המעצר אותם מבקשת המשטרה.

שופט לא יורה על מעצרו של חשוד אלמלא הוצגה בפניו תשתית לביצועה של עבירה מסוג עוון או פשע. וכן מתקיימת אחת מעילות המעצר הבאות: יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד יוביל לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה, מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, העלמת רכוש, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת או סיכון ביטחון אדם, ביטחון הציבור או ביטחון המדינה או שיש צורך לנקוט הליכי חקירה המחייבים את מעצרו של החשוד – במקרה זה המעצר לא יעלה על 5 ימים וניתן להאריכו עד לפרק זמן כולל של 15 ימים, או שהמדובר באדם שנמלט ממשמורת חוקית על מנת להשיבו לאותו משמורת.


בית המשפט יחליט בין אם לעצור את החשוד שהובא בפניו למשך מספר הימים שהתבקש על ידי היחידה החוקרת או לצמצם את מספר ימי המעצר, ובין אם להורות על שחרורו של העצור שהובא בפניו. במקרה בו החליט השופט על מעצרו של חשוד, תקופת המעצר בהארכת המעצר הראשונה לא תעלה על 15 ימים, כאשר בסיום תקופת המעצר הראשונה, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשות להארכות מעצר נוספות וזאת עד לתקופה מירבית של 30 ימי מעצר (הארכת מעצר מעבר ל – 30 ימים מחייבת אישור היועמ"ש). בתום 30 ימים בהם החשוד נתון במעצר, בית המשפט לא יורה על המשך מעצרו, אלא אם כן, הוגשה הצהרת תובע ובה הצהרה שיש כוונה להגיש כתב אישום כנגד החשוד תוך כוונה להותיר את החשוד בתנאי מעצר. תקופת המעצר המירבית בה ניתן לעצור חשוד שהוגשה בעניינו הצהרת תובע הינה 5 ימים.


לסיכום:
חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, השפיעה על פרשנותם של דיני המעצרים, חיזקה את ההגנה על זכויות הפרט וצימצמה את האפשרויות לשלילת חירותו של אדם. מעצרו של אדם, בייחוד בשלב מעצר הימים, וזאת נוכח הבעייתיות הטמונה בשלב זה, כמפורט לעיל, תהיה לאחר בחינה מעמיקה וכאמצעי אחרון. במקרים כאלו, בית המשפט ייבחן, ביתר שאת, את העילות בגינן מבקשים את מעצרו של אדם. כיום, בתי המשפט נוטים שלא להורות על מעצרו של חשוד אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר, דהיינו שחרור בתנאים מגבילים או שחרור בערובה.