לפני חודשיים התבשרנו כי הפרקליט הצבאי הראשי הורה לפתוח בחקירות פליליות כנגד קצינים וחיילים עקב אירועי "צוק איתן".


הרעיון הינו מקומם, כי על מה שקרה בשדה הקרב יפקחו בדיעבד משפטנים וחוקרים, היושבים להם בנחת באור הניאון, מבלי היכרות עם השטח ויחליטו, כמובן, הכל על פי חכמה בדיעבד, האם יחקרו ו/או יעמידו לדין חיילים וקצינים בגין אירועים בשדה הקרב, וכן הוא כבר לא בגדר רעיון אלא מציאות. מציאות מקוממת, אך יש להכיר בכך ולדעת להתמודד.


הלכה למעשה, חיילים ומפקדים, יכולים להיחקר בגין מעורבות ישירה בשדה הקרב, כלומר הפרת הוראות ופקודות, ולעיתים אף בגין עבירות על החוק בשדה הקרב או בגין אחריות להפרות אלו.


אחריות בגין הפרות של החוק או של הפקודות יכולה להיטען גם כנגד מפקדים, על כך שלמעשה לא העבירו את הפקודות לחיילים שלהם, למרות שהייתה להם חובה לעשות כן. במקרים כאלו יכולים לטעון כנגד המפקדים כי הם אחראים על הפרת החוק, ולהעמיד אף אותם לדין בגין אחריות פיקודית.


אחריות פיקודית נוספת שיכולה להיטען ולהיחקר, היא אחריות בגין אי הקפדה על ההוראות, ואי וידוא ביצוע ההוראות, וזאת למרות שהמפקדים כן העבירו לחייליהם את הפקודות. אחריות אחרת היא אחריות פיקודית ישירה ועקיפה, ואף אחריות מכוח תפקיד, כלומר אם היה באחריותו של מפקד מסוים לדאוג להיבט מסוים שלא דאג לו.


קורה גם לא אחת כי נחקרים שזומנו לתת עדות, מוזהרים ונחקרים תחת אזהרה בעבירות חמורות, לכן כדאי להקפיד על מסירת הגרסה גם כשאתם חושבים שנקראתם אך ורק למתן עדות, ועדיין אין נגדכם כל חשד.

 

גרסתכם לאירועים הינה הרת גורל כבר משלב פתיחת החקירה 


כבר עם פתיחת החקירה הגרסה אותה מוסר הנחקר יכולה להיות הרת גורל, וחשוב להקפיד עליה. לעיתים כדאי בהחלט לשמור על הזכות מפני הפללה עצמית. גם אם נמסרה גרסה מסוימת בתחקיר או בוועדת חקירה, הרי שלעיתים מצ"ח לא חשופים למידע (בגלל חיסיון), או אינם יכולים להשתמש בו בהליכים, בגלל חיסיון מסוג אחר, והכל תלוי באופי התחקיר שנערך.

 

גם אם נמסרה גרסה קודמת, נוכח החיסיון על תחקורים קודמים במקרים מסוימים ישנה חשיבות למסירת הגרסה החדשה, אשר בה ייתכן וכדאי לשפוך אור על דברים שלא זכו לקשב מספק בתחקיר, או בוועדת החקירה, ולעיתים יש חשיבות באי מסירת מידע ושמירה על חיסיון בפני הפללה עצמית.


ההרגשה של נחקרים שלחמו, או נטלו חלק אחר במבצע צוק איתן, יכולה להיות תחושה של כפיות טובה של המערכת או אפילו עלבון.

התחושות יכולות להיות נכונות ומוצדקות, אולם בחקירה כדאי לפעול מתוך מחשבה ולא מתוך אימפולסיביות. המצב אינו מוצדק ולעיתים אכן מקומם ממש, אך כדאי להבין שבסופו של יום – סוף מעשה במחשבה תחילה, וכדאי לגייס כעת את הכוחות הנפשיים כדי להתמודד עם החקירה בצורה כי טובה שיכולה להיות, ולהתפנות לתחושות העלבון לאחר סיום התיק, בתקווה על הצד הטוב ביותר.


חקירות בעקבות פעילות מבצעית, ולאחר מכן העמדה לדין, פעמים רבות אינן מוצדקות ובהחלט ניתן להבין את התחושה של הנחקרים, הכעס והעלבון על כך שהם נאלצים לתת דין וחשבון בדיעבד על אירועים במהלך הלחימה, או אפילו אם הם נטלו חלק אחר במבצע וניסו לעשות הכל על הצד הטוב ביותר – אולם החקירות כיום הינם מצב נתון.

 

עם חקירות אלו חשוב להתמודד, לנשום עמוק ולעשות הכל כדי שההליך ייגמר בצורה מוצלחת, אם אפשר בסגירת התיק, וחשוב להתרכז כעת במשימה זו, וזאת העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לכם אם זומנתם לחקירה. אחר כך נתפנה לעלבון.


את הדיונים האם חקירות כאלו ראויות, כדאי לנהל כשהם תאורטיים, ולא במצב בו יש חיילים ומפקדים העומדים בפני סיכון של הרשעה פלילית ועונשים חמורים.