אמיליה נפגשה עם בעלה לעתיד חיים, אזרח ישראל, כאשר טיפלה באופן מסור בקרוב משפחתו כמטפלת. עם הזמן, ההיכרות והידידות התפתחו ליחסים רומנטיים. הזוג נישא לפני כעשור, כשאמיליה הופכת לאמם החורגת של ילדיו של חיים, ולחלק קרוב ממשפחתו, אשר הכירה אותה עוד מימיה כמטפלת. ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל על בסיס הנישואים התנהל כסדרו, ללא בעיות מצד רשות האוכלוסין וההגירה.


הפסקת ההליך המדורג עקב פטירת הבעל הישראלי


למרבה הצער, חיים נפטר בשנת 2013, בטרם השלמת ההליך, לכן אמיליה לא קיבלה אזרחות ישראלית. היא נחשבה חלק מהמשפחה הישראלית של בעלה המנוח, לפי דעתם של אחיו ואחיותיו של חיים, אשר קיבלו אותה וניחמו אותה בצערה. היא אף הוכרה כאלמנת נכה צה"ל וקיבלה קצבת שארים - קצבה לה הזדקקה, מאחר ולקחה אחריות על תשלום חובותיו של בעלה המנוח.


אמיליה המשיכה לעבוד כמטפלת סיעודית, ואף מכרה את נכסיה אשר בארץ המוצא - הכול על מנת לשלם את החובות, לתמוך במשפחתה בישראל ולשלוח כסף לקרובי משפחה בפיליפינים.


הוועדה ההומניטארית הבינ-משרדית דוחה את הבקשה למעמד חוקי בישראל עבור האלמנה


לאחר מותו של חיים, ההליך המדורג הופסק, ואמיליה הגישה בקשה לוועדה הבינמשרדית, המטפלת בבקשות מיוחדות בנושא מעמד בישראל. הוועדה שקלה את הבקשה במשך 5 שנים תמימות. בשנים אלה אמיליה שהתה בארץ, עבדה, תמכה במשפחתו של בעלה שנפטר, וקיוותה לקבל מעמד קבע בישראל, מדינה שהפכה למרכז חייה. להפתעתה, ולאכזבת בני משפחתה בארץ, בשנת 2018 נדחתה הבקשה. אמיליה נדרשה לחזור לפיליפינים - ארץ אשר בה חיה לאחרונה לפני 18 שנים.


בני המשפחה בארץ אשר כתבו למשרד הפנים כי אמיליה היא חלק בלתי נפרד ממשפחתם לאחר הנישואין ואחת מאבני היסוד של התמיכה ההדדית בין קרובי המשפחה של חיים - הוכרזו על ידי משרד הפנים כ"מכרים מזמנים בישראל". העבודה הקשה ומכירת הנכסים אשר נשארו בפיליפינים, הן כדי לשלם את חובותיו של בעלה המנוח והן לתמוך בקרובים - נחשבו על ידי פקידי משרד הפנים הוכחה לכך שקשרי המשפחה האמיתיים של אמיליה הם בארץ המוצא.


פנייה אל ערכאות משפטיות - בית הדין לעררים


עורכי הדין של אמיליה הגישו ערר אל בית הדין לעררים על בסיס הקריטריונים של בג"ץ דניאלה הלל, בנושא הפסקת ההליך המדורג לאחר מותו של בן הזוג הישראלי. בבג"ץ הלל נקבע במפורש יש מקום לאפשר בחינה אינדיבידואלית של כל בקשה, כדי לכלול קריטריונים שונים, כגון: משך תקופת הנישואין, ומשך תקופת החיים המשותפים לפני הנישואין, משך השהייה בישראל, כנות הנישואין ומרכז חיים בישראל לפי זיקות רלבנטיות.


כך, למשל, שאלת מקום מגוריהם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה בחוץ-לארץ אינה מלמדת, בהכרח, על זיקה גדולה יותר למדינה הזרה מאשר למדינת ישראל, במיוחד כאשר בארץ עשויים להימצא קברו של בן הזוג הישראלי, חברים משותפים ובני משפחה קרובים.


הנוהל המעודכן בעקבות פסיקת בג"ץ קובע כי במקרים שבהם אין לבני הזוג ילדים משותפים יש לבחון את: כנות הנישואים של בני הזוג; רישום הנישואין בישראל; קבלת רישיון ישיבה א/5; חלוף יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג; זיקה לישראל אשר תיבחן בשימוע לבן הזוג הזר.


במקרה שלפנינו, האלמנה עמדה בכל התנאים לשל הלכת הלל ושל הנוהל המעודכן. קשה היה לקבוע ללא משוא פנים כי זיקתה אינה לארץ ישראל, כאן בנתה את חייה במשך שנים. לעומת זאת זיקתה לארץ המוצא, הייתה קטנה, מפני שלא גרה בפיליפינים כבר כמעט שני עשורים. קשה לדרוש מאמיליה לחזור אל הפיליפינים בגיל מבוגר, ללא ביטוח לאומי ופנסיה, במקום בו לא צברה דבר.


בית הדין לעררים הכריע כי החלטת הוועדה ההומניטארית לקתה בחוסר סבירות קיצונית, לכן ביקש ממשרד הפנים לשקול מחדש את ההחלטה בנושא תוך 4 חודשים, כשלאמיליה הזכות להישאר בישראל במשך תקופה זו.