בישראל, עד לסוף שנות החמישים כל עבירה מסוג עוון או פשע הייתה עוברת תחת בחינתו של שופט חוקר שכזה, אשר היה אוסף ראיות וממליץ האם להעמיד לדין חשוד זה או אחר. המתנגדים לשיטה זו בישראל טענו כי באנגליה, שם נהוגה ומושרשת השיטה, יש בה צורך מכיוון שהיא מתאזנת עם חבר מושבעים אשר מכריע בהליך פלילי ומושפע הרבה יותר משופטים מהלך הרוח הציבורי ולאו דווקא מרוח העובדות (כך שכל תיק עובר ברירה קפדנית ומשפטית לפני הגשת כתב האישום, ולאחריו הוא נתון לחסדי המושבעים).


לאחר דין ודברים פוליטי, החליט המחוקק הישראלי לבטל את מוסד השופט החוקר ככלל, ולהשאירו רק בתחום אחד - זה של חקירת נסיבות מוות, במקרים בהם הלב שואף להגיש כתב אישום על מנת למצות את הדין עם מי שאולי גרם למות המנוח, כאשר מנגד התביעה אינה מוצאת די ראיות על מנת לגבש כתב אישום.


בשלב הראשוני מוגדר האדם ה"חשוד" בגדר עד, ובמידה ומחליט בית המשפט כי יש עילה לחקירה מעמיקה של העניין, הופך העד למוזהר וקמה לו הזכות להתגוננות בבית המשפט. לאחר סיום הליך הבירור מוסמך השופט החוקר ליתן צו אישום המחייב הגשת כתב אישום נגד האדם מוזהר.


כתב האישום נגד המוזהר יוגש על ידי רשויות התביעה ובירורו יערך בבית המשפט ככל הליך פלילי.


בקשה לחקירה בסיבת מוות


חוק חקירת סיבות מוות מסדיר את קיומה של חקירה באותן נסיבות מיוחדת, על ידי שופט חוקר סיבות מוות.


על פי הוראות החוק, אם יש חשש שהמוות לא טבעי, או כאשר אדם נפטר במאסר, במעצר או במוסד סגור, ניתן לבקש משופט בית משפט השלום לחוק את סיבת המוות. קיימת רשימה סגורה של גורמים הרשאים להגיש בקשה לחקירה בסיבת מוות, ביניהם גם בני משפחת הנפטר מקרבה ראשונה, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רופא או קצין משטרה.

 

העילות לפתיחה בחקירה


העילות לפתיחה בחקירת סיבות מוות הן המפורט בחוק חקירת סיבות מוות ובחוק האנטומיה והפתולוגיה:


1. כאשר קיים יסוד סביר שהמוות נגרם עקב עבירה או בנסיבות לא טבעיות.


2. כאשר מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר.


3. כאשר מת אדם בעת אשפוז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית.

 

החקירה


לצורך ניהול החקירה בדבר נסיבות מותו של אדם ניתנו בידי השופט החוקר סמכויות בית משפט שלום בכל הנוגע להזמנת עדים וגביית עדויות. הליך החקירה מתנהל ללא נוכחות צדדים מעוניינים, בין אם מבקש הבקשה ובין אם נפגע אפשרי מתוצאות החקירה.


עם זאת, הכלל הוא שהשופט החוקר ידאג לנוכחות הגורם שהגיש את הבקשה לפתיחת חקירת סיבות מוות. בהתאם יאפשר השופט החוקר למגיש הבקשה ולקרובי הנפטר (המיוצגים בדרך כלל על ידי עורך דין) לחקור את העדים, ואף לזמן עדים מטעמם ולהגי ראיות.

 

תוצאות החקירה


בסיום החקירה שופט חוקר רשאי להחליט -


1. כי בראיות שהובאו לפניו יש כדי להוכיח את סיבת המוות.


2. כי בראיות שהובאו בפניו אין כדי להוכיח את סיבת המוות.

 

צו אישום


השופט החוקר רשאי להורות על אישום שיוגש על ידי הפרקליטות, אם השתכנע כי יש בסיס לכך. צו אישום כנגד אדם הנו תוצאה קשה ועל קבע המחוקק כי לא ינתן צו אישום אלא אם ניתנה לאותו אדם הזדמנות להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו לפניו. לכן, בשלב הראשון יוזמן האדם שלגביו נשקלת האפשרות של מתן צו אישום להביא ראיות ולהשמיע טענות.


ככל שהאדם החשוד החליט לממש את זכותו להביא ראיות ולהשמיע טענות כאמור ייפתח השלב השני שבו, לאחר שמיעת ראיות וטענות האדם החשוד ישקול השופט החוקר באן חתת צו אישום כנגד אותו אדם.


אין להמעיט בחשיבות הליך זה ומומלץ לכל אדם אשר הוזמן לפני שופט חוקר כחשוד בגרימת מוות לשכור את שירותיו של עורך דין פלילי מומחה בתחום.