נהיגה ללא רישיון עקב אי התייצבות לקורס ריענון

גב' מאיה כהן (להלן: "הנפגעת") לביטוח בע"מ, טענה, וגרסתה זו התקבלה, שלא ידעה על החובה להשתתף בקורס הרענון ושלא קבלה זימון אליו, ואף לא הייתה מודעת לכך שהיא נוהגת ללא רישיון תקף.

מבחינה מהותית, טענה הנפגעת, לא נפל פגם בכשירותה לנהוג באותה העת, ולראייה הצביעה על כך שמיד לאחר התאונה ניתן לה רישיון זמני, ללא שהייתה צריכה לעמוד במבחני כשירות כלשהם, לרבות קורס הרענון.

אשר על כן טוענת הנפגעת שאין להחיל את הוראת סעיף 7(3) לחוק במקרה זה, שכן סעיף זה חל, על פי הפסיקה, במקרים מיוחדים כשנדרשת תגובה עונשית (או הרתעתית) של שלילת הזכאות לפי חוק הפיצויים.

למה לא חודש הרישיון?

לפיכך, טענה, יש לראות בה כמי שהיה בידיה רישיון בעת התאונה, הן לפי חוק הפיצויים, והן לפי תנאי פוליסת הביטוח שהוצאה לה.

מנגד טוענת החברה המבטחת כי: הנפגעת נהגה במשך שנה ו-7 חודשים לאחר שפג תוקף רישיון הנהיגה שלה.

יש לראות את הנפגעת כמי שנפל פגם מהותי בכשירותה לנהוג במועד התאונה מהסיבות הבאות:

1. חידוש הרישיון היה מותנה בהשתתפות בקורס הרענון, ויש לראותה כדרישה מהותית לצורך הכשרת הנהג לפי תקנה 213(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – "תקנות התעבורה").

2. לפי תקנה 172א לתקנות התעבורה, משחלפה שנה ממועד פקיעת תוקף הרישיון, יש לראות את המערערת כמי שנפל פגם מהותי בכשירותה.

תקנה 213(ג) לתקנות התעבורה קובעת, כי: "רשות הרישוי לא תחדש רישיונו של בעל רישיון נהיגה כמשמעותו בתקנת משנה (א), במועד חידוש הרישיון שיחול לאחר שהוזמן כאמור, אלא אם כן הציג אישור כי עבר השתלמות בנהיגה".

תקנה 172א לתקנות התעבורה קובעת, כי: "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות והבחינות, כולן או מקצתן".

היעדר רישיון בתוקף, טענה המשיבה, עומד גם בניגוד לתנאי פוליסת הביטוח שהוצאה למערערת, ועל כן לא רק שיש לראות את המערערת כמי שבאה בגדרי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, כך שנשללת זכאותה על פי חוק זה, אלא גם כמי שאינה זכאית לכיסוי ביטוחי מתוקף הפוליסה.
נפסק כי:

1. מדובר בנהיגה שיש עמה "פגיעה של ממש בערך התעבורתי", שכן תקנות התעבורה מורות לנו, כי כושרה של המערערת לנהוג נמצא לקוי בשני אלה:

I. ראשית, בניגוד להוראת תקנה 213(ג) לתקנות התעבורה, המערערת נהגה מבלי שעברה קורס רענון, שקיימת חובה להשתתף בו כשמדובר בנהגים חדשים, ושאי-השתתפות בו שוללת, על פי לשון התקנה, את הזכות לקבל רישיון.

II. תקנה 172א לתקנות התעבורה, מורה לנו, כי אם רישיון הנהיגה לא היה בתוקף במשך שנה, אין עוד זכאות לחידושו על יסוד תשלום אגרה גרידא, והעניין נתון לשיקול דעת רשות הרישוי.

2. מכאן, שעל אף שמקור התקלה בחוסר תשומת לב מצד המערערת, הדבר הוביל לכך שהמערערת נהגה כאשר יש בהתנהגותה זו משום פגיעה "בערך התעבורתי".

3. בפוליסה נקבע, כי תנאי לכיסוי הביטוחי הוא שהנוהג יהיה "בעל רישיון בר תוקף ... או שהנוהג היה בעל רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון כזה ...".

ללא קשר לאמור לעיל ביחס לשלילת הזכאות על יסוד הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, די בכך שעל פי הפוליסה לא יהיה כיסוי ביטוחי כדי שתישלל זכאות המערערת לפיצויים מהמשיבה.[1]

[1] ע.א. 2612/08 (י-ם) מאיה כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו.