אחת התלונות הנפוצות ביותר בימינו, הינה בגין הטרדה מינית או ביצוע עבירות מין חמורות יותר. איש אינו חסין מכך, בייחוד מעסיקים במגזר הפרטי והציבורי, החשופים לתלונות בגין ניצול לרעה של מרותם על עובדות הכפופות להם. משטרת ישראל ומערכת המשפט, מתייחסות בכובד ראש לכל תלונה וכתב אישום. פרשת הנשיא לשעבר קצב, שהורשע ונדון לשבע שנות מאסר, הנה דוגמה מובהקת לכך.
עם זאת, נדמה כי בפרשה האחרונה, בה מיוחס לשר סילבן שלום ביצוע עבירת מין בעובדת משרדו לשעבר לפני כחמש עשרה שנה, נחצה הגבול בין חקירה לגיטימית להתעלמות מעקרונות יסוד במשפט הפלילי. הכוונה להתיישנות ולזכות היסוד להתגונן.
התיישנות עבירות פליליות מעוגנת בסעיף 9 לחוק העונשין, הקובע כי אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה מסוג פשע, אם עברו עשר שנים מיום ביצועה, ובעבירה מסוג עוון, חמש שנים.
עבירות מין שהעונש הטמון בצידן חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים, כגון אינוס בניגוד להסכמה חופשית, מוגדרות כ"פשע" בסעיף 24 לחוק העונשין. עבירות שעיקרן הטרדה מינית או בעילת בגירה תוך ניצול יחסי מרות, אשר העונש הטמון בצידן פחות משלוש שנות מאסר ועולה על שלושה חודשים, מוגדרות כ"עוון".
עקרון ההתיישנות: הזכות להתגונן
העיקרון העומד מאחורי ההתיישנות, הנו זכות היסוד להתגונן. הדעת נותנת, כי אדם המואשם בגין עבירה מלפני עשור שנים ולמעלה מכך, לא יוכל להביא ראיות ועדים להגנתו בשל חלוף הזמן. עקרון זה מונע עוות דין בשל הרשעות שווא, כתוצאה מהגנה לקויה.
בפרשת סילבן שלום, המדובר בעבירות מלפני חמש עשרה, אשר ההתיישנות בגינן מהותית, ואינה מאפשרת העמדה לדין. אילו מדובר היה באזרח מן השורה, נגדו הוגשה תלונה של עובדת לשעבר, סביר להניח כי לא היה מוזמן לחקירה, בשל ההתיישנות. כאשר מדובר בנבחר ציבור ועוד בשר בכיר בממשלה, אין באפשרות משטרת ישראל להתעלם מ"משפט הציבור" ולהימנע מחקירה, רק בשל ההתיישנות הברורה.
והראיה, השר סילבן שלום נחקר במשטרה ומסר את גרסתו. גם אם יעומת עם המתלוננת בתחנת המשטרה ואף אם יסברו בפרקליטות, כי ישנן ראיות המספיקות להרשעה, לא ניתן יהיה להגיש כתב אישום מחמת התיישנות.
יצויין, כי המחוקק קבע חריג נרחב להתיישנות בעבירות מין. כבר לפני עשור, תוקן סעיף 354 לחוק העונשין, הקובע כי מניין תקופת ההתיישנות בגין עבירות מין שנעברו בקטין/ה במסגרת המשפחה או על ידי אחראי על הקטין, יחל ביום שימלאו לקטין עשרים ושמונה. אם עברו למעלה מעשר שנים ממועד ביצוע העבירה בקטין, ניתן להגיש כתב אישום רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, ניתן להגיש תלונות בגין עבירות בקטינים, עד הגעתם לגיל שלושים ושמונה.
הרציונל מאחורי החריג, הוא לאפשר לקטינים שבגרו, ופעמים רבות גם עברו טיפול נפשי ממושך, להתלונן נגד הפוגע, אשר לעיתים נמצא במעגל המשפחתי הקרוב ביותר. גם אז, לא יכול בית המשפט להרשיע בגין עדות יחידה, ללא חיזוק ראייתי נוסף.
הגנה בלתי אפשרית
העדר קביעת החריג לגבי מתלוננים בגירים בעבירות מין, מצביע על זהירות המחוקק מפני הרחבת הגנת ההתיישנות על מי שיכלו להתלונן במשך עשר שנים, אך בחרו לשתוק מטעמים לא ידועים. הסדר ההתיישנות לגבי בגירים, מאזן היטב בין זכותם של קרבנות העבירה כי קולם יישמע, לבין זכות היסוד הנתונה לכל אדם החשוד בעבירה, להתגונן כראוי.
יש לך שאלה?
בפרשת השר סילבן שלום, מתקיימת כאמור התיישנות מהותית. כאן נכנס מקומו של "משפט הציבור". מחד, זכות הציבור לדעת את המיוחס לנבחריו, ויתר על כן למי שמבקש להתמודד על תפקיד נשיא המדינה. מאידך, השר ה"חשוד" צריך להתגונן כמי שנעשה בו "לינץ'" בכיכר העיר, בגין אירוע מלפני חמש עשרה שנה. הגנה כזו אינה אפשרית.
ראוי כי "משפט הציבור" יינכס ולו מעט מעקרונות המשפט הפלילי בדבר התיישנות וזכות היסוד להתגונן.
.JPG)
