פיטורי אישה בהריון אסורים גם אם עבדת 43 יום בלבד

בפסק דין שניתן בימים על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נפסק פיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכן שכר ודמי לידה לאישה שפוטרה יומיים לאחר מתן הודעתה כי הינה בהריון.

עובדות התיק מלכתחילה הציבו קשיים רבים בשל תקופת העסקה הקצרה שהסתכמה ב- 43 יום בלבד וחוסר שביעות רצון של המעסיק מן העובדת אשר נתמך בתכתובות דואר אלקטרוני בין מנהלי החברה.

התובעת, אישה צעירה, החלה לעבוד עבור חברה כמנהלת חשבונות, עת גילתה בסמוך לתחילת עבודתה כי הינה בהריון.

על מנת לנהוג ביושרה עם מעסיקה בישרה למנהל הכספים ביום ה' בשבוע [41 יום לאחר תחילת עבודתה!] כי היא בתחילת הריון, לא מתוכנן. ביום א' זומנה התובעת לשימוע, וביום ב' פוטרה.

התובעת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בטענה כי פיטוריה היו מחמת הריונה, כי לא מצאה תעסוקה לאחר מכן, עד לאחר לידת ילדה וכי גם דמי הלידה שקיבלה נפגעו כתוצאה מאבטלתה מהלך החודשים שקדמו ללידה. יובהר כי בשל תקופת ההעסקה הקצרה, חוק עבודת נשים, אינו חל על התובעת, וסעדה הבלעדי הינו מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

המעסיק טען כי לא היה כל קשר בין הריונה של התובעת לבין פיטוריה, כי לא היה שבע רצון מעבודתה של התובעת, וכי כבר לאחר שבועיים מעת תחילת עבודתה גמל בלבו לפטרה, שכן אינה מתאימה לתפקיד, ואף החל בגיוס מחליפה ושכר שירותיה של מנהלת חשבונות שעתידה היתה להתחיל בעבודה ביום פיטוריה של התובעת, כל זאת ללא ידיעתה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע, כי הגם שיתכן והיו למעסיק ספקות באשר להתאמת התובעת לעבודה, הרי שלא נתן לה הזדמנות מספקת להוכיח עצמה, תקופת הכשרתה היתה קצרה, השימוע שנערך לה, לא היה שימוע כלל, אלא נערך לצורכי פרוטוקול בלבד, וכי אין ספק כי הודעת התובעת כי הינה בהריון, היתה המאיץ לפיטוריה, שיתכן ולא היו באים אל העולם, אילו ניתנה לה שהות מספקת להוכיח עצמה במקום העבודה.

בית הדין חזר הדגיש כי סמיכות הזמנים בין הודעת התובעת כי הינה בהריון לבין מועד זימונה לשימוע מעלה חשד ממשי, בדבר קשר בין ההודעה על ההיריון לבין הפיטורים.

בית הדין פסק כי התובעת פוטרה בין היתר מחמת הריונה, וכי כתוצאה מהודעתה על הריונה, הוחלט שלא ליתן לה הזדמנות נוספת להוכיח את עצמה – כפי שהתבקש בהתחשב בתקופת עבודתה הקצרה – אלא לפטרה.

היותו של ההיריון בגדר אחד השיקולים לפטר עובדת, מכתים את החלטת הפיטורים בכללותה.

פסק הדין מוסיף וקובע הלכות לגבי אופן ניהול השימוע בו מחויב כל מעביד.

לנוכח כל אלה, פסק בין הדין לעובדת, שכר עבודה בגין כל התקופה מעת פיטוריה ועד הלידה ודמי לידה, [בניכוי הסכומים ששולמו על ידי ביטוח לאומי], וכן פיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ושכר טרחת עורך דין.