הסנקציה החוקית

 

סעיף 62 לפקודת התעבורה (להלן: "הפקודה") קובע כי אדם אשר נוהג ברכב, או ממונה על רכב בהיותו שיכור, דינו מאסר שנתיים או קנס. סעיף 39א לפקודה קובע כי רישיונו של נהג שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, יפסל לתקופה של מינימום שנתיים. אולם למרות הכתוב בית המשפט רשאי לפסול את רישיונו של נהג שיכור בנסיבות מיוחדות, לתקופה של פחות משנתיים. יש לציין שהנסיבות המיוחדות שבעתיים בית המשפט יקל בעונשו של הנוהג בשכרות, צריכות להיות מיוחדות במינן ולא די בנסיבות אישיות רגילות.

 

מיהו נהג שיכור?

 

סעיף 64ב לפקודה מגדיר מיהו נהג שיחשב כנהג שיכור. ההגדרה היא רחבה וכוללת בתוכה גם מצב של אדם אשר בגופו נמצאים שרידים של סם מסוכן, או אדם השותה משקה משכר בזמן שהוא נוהג או בזמן שהוא ממונה על רכב, וזאת ללא קשר לכמות המשקה המשכר אותו שתה. תקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") קובעות שאדם אשר בליטר אויר נשוף שלו ימצא מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול יחשב כשיכור, ואם הוא נהג הרי הוא יחשב כמי שנהג בהיותו שיכור. בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת עוזרי העלה את רף האכיפה ופסק שאדם יחשב כשיכור אם ימצאו 290 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אויר נשוף.

 

מכשיר הינשוף

 

מכשיר הינשוף (Alcotest 7110 Type MK III IL) (להלן: ”הינשוף") הינו המכשיר המשמש את משטרת ישראל למדידת כמות האלכוהול באמצעות נשיפה. למכשיר הינשוף ישנם שני חיישנים אשר מודדים את כמות האלכוהול הנמצאת באוויר שננשף לתוך המכשיר. תוצאות הבדיקה נרשמות ביחידות של 5 מיקרוגרם, ומעוגלות את כלפי מטה כך שתוצאה של 292 תוצג כ-290. לצורך אימות אמינותו של הינשוף יש לכייל אותו מידי יום. ניתן לסתור את אמינות מכשיר הינשוף ומקום בו נאשם טוען כי המכשיר לא היה תקין, על התביעה הנטל להראות שהינשוף היה תקין.

 

היסוד הנפשי בעבירת הנהיגה בשכרות

 

עבירת הנהיגה בשכרות היא עבירת התנהגות והיסוד הנפשי הנדרש לצרוך הרשעת אדם בעבירה זאת היא מודעות לנסיבות. קרי אדם צריך להיות מודע לעבודה שהוא שיכור או שהוא צריך היה להיות מודע לעובדה זאת. אחת הבעיות היא ששכרות הינה עניין יחסי ותלויה בפרמטרים שונים כגון משקל, גובה, העבודה האם המשקה האלכוהולי נצרך על בטן מלאה או ריקה ועוד. על כן יתכן מצב ששני אנשים יצרכו אותה כמות של משקה אלכוהולי ובזמן שאחד ימצא שיכור השני ימצא פיקח. המגמה בפסיקה היא שכל אדם ששתה משקה אלכוהולי ללא קשר לכמות ששתה צריך להיות מודע לעובדה שהוא עלול להיות שיכור.

 

הפטור

 

על פי הפטור בסעיף 34ט(א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרוות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו". כלומר אדם הנוהג בעודו שיכור אך אינו מודע לכך שהוא שיכור ואין הוא אמור לדעת שהוא שיכור הרי שעל פי החוק הוא פטור מאחריות פלילית. דוגמא לכך היא אדם אשר הזמין ממסעדה משקה שאינו אלכוהולי אך בפועל היה בו אלכוהול. הרי אותו אדם שאינו יודע כי שותה משקה משכר לא אמור לדעת שהוא עתיד להשתכר, ועל כן אם ייתפס נוהג שיכור הרי שהפטור בחוק אמור לחול עליו. יש לציין שנטל ההוכחה הוא על הטוען שלא ידע כי הוא שיכור ונטל זה בנסיבות העניין הינו נטל כבד.

 

סיכום

 

לא בכל מקרה שאדם ייתפס נוהג שיכור, המשמעות היא בהכרח שעליו לשאת באחריות פלילית בגין ביצוע העבירה. מקום שבו האדם אינו מודע ואינו אמור להיות מודע לכך שהוא שיכור על פי מבחנים אובייקטיבים הרי שקיים לו פטור בחוק ועל בית משפט לזכותו.


עודכן ב: 19/01/2014