לא אחת נשמעת בעיתונות, ואף עולה במסגרת הצעות חוק שונות, הטענה כי פתרון אפשרי לבעיית העומס על בתי המשפט הינו הפניה של תיקים רבים לגישור, במקום ניהולם בבתי המשפט. לכאורה, מדובר בהליך חלופי שיכול להתנהל במשרד של מגשר פרטי, באופן שאינו מעמיס על זמנם היקר של השופטים.


הביקורות כנגד הצעות אלה בדרך כלל מתייחסות להיעדר הפרסום והפומביות של הליכי גישור בניגוד להליכים בבתי המשפט, אולם קיימת ביקורת נוספת שלדעתנו אינה זוכה לתשומת לב מספיקה והיא: העובדה שהפניה לגישור במקרים רבים אינה פותרת כלל את בעיית העומס ולעתים אף מגבירה אותה.


כך למשל עולה מפסיקתו האחרונה של בית המשפט המחוזי בלוד- ה"פ 2161-02-15 ארנסט שטינגאוס נ' עיריית נתניה, שבמסגרתה ניתן אישור להסדר פשרה חדש בתובענה ייצוגית נגד עיריית נתניה. הסדר הפשרה אושר בעקבות המרצת פתיחה שהגישה העירייה לבטל הסדר פשרה קודם, שאושר לפני שבית המשפט העליון פרסם הלכה חדשה, המגבילה תובענות ייצוגיות בעילת חריגה מחוקי הקפאה בארנונה.


הרקע להליך הקודם שבו הושג הסדר הפשרה הראשון


בשנת 2013 הוגשה בקשה נגד העירייה לאישור תובענה ייצוגית בגין גבייה אסורה של ארנונה עבור שטחים משותפים בבניינים שאינם למגורים מאז שנת 1988. הצדדים הופנו לגישור והגיעו להסדר פשרה שאושר על-ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין באוקטובר 2014. כחודשיים לאחר מכן, פרסם בית המשפט העליון הלכה חדשה הקרויה הלכת אי.בי.סי, המגבילה את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות על גביית יתר בארנונה במקרים שבהם השינוי בצו הארנונה (שלכאורה נעשה בניגוד לחוק) החל יותר משבע שנים לפני הגשת התובענה.


בשל הלכה זו, עיריית נתניה החליטה להפסיק לקיים את הסדר הפשרה וביקשה שבית המשפט יורה כי ההסדר בטל לאור ההלכה החדשה. המבקש לעומתה, טען כי העירייה אינה יכולה להשתחרר בדיעבד מהסכם הפשרה שאושר. בית המשפט לא הכריע בסוגיה אם עירייה בכלל רשאית לבטל בדיעבד הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין על בסיס הלכה חדשה והעדיף להפנות את הצדדים לגישור נוסף. בסוף הגישור הנוסף, הצדדים הגיעו להסדר פשרה מתוקן שבית המשפט בחר לאשר, והכול מבלי שהכריע בסוגיה העקרונית כאמור.


עצם העובדה שבית המשפט נמנע מלהכריע עקרונית בשאלה פשוטה זו, יצרה עכשיו תמריץ עבור כל עירייה שהתקשרה בהסדר פשרה דומה לנסות את מזלה ולפנות לבית המשפט המוסמך על מנת לבטל את ההסדר שהתקשרה בו.


מימוש של תמריץ זה למעשה יגביר את העומס הרב ממילא שבתי משפט נתונים בו, והכל בגלל שבית המשפט המחוזי העדיף להימנע ממתן הכרעה עקרונית בסוגיה משפטית פשוטה: האם מותר לרשות להשתחרר מהסדר פשרה בדיעבד בעקבות הלכה חדשה. אילו בית המשפט היה קובע כהכרעה ערכית כי לא ניתן לבטל בדיעבד הסדר פשרה כאמור, סביר להניח שאף רשות נוספת לא הייתה מנסה לפעול כפי שפעלה עיריית נתניה וכך הייתה מושגת וודאות משפטית על בסיס הכרעה ברורה וחד משמעית.


אולי בפעם הבאה שבתי משפט מתלוננים על עומס תיקים, כדאי שיבחנו עד כמה התנהגותם שלהם עצמם תורמת לחוסר הוודאות הקיים שממשיך ומייצר מחלוקות ופתיחת תיקים חדשים.

 

מאת: עו"ד מיכאל רוזן (רו"ח) ועו"ד ענבל פרברי