לפני מספר ימים הונח בפני בית המשפט העליון ערעור של אחד מהנאשמים ברצח הנער מוחמד אבו חדיר. הערעור הוגש בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את בקשת הנאשם, כי הדיון המשפטי בעניינו יתנהל בדלתיים סגורות.
ביסוד בקשת בא כוח הנאשם לקיום הדיון בדלתיים סגורות עמד הנימוק, כי ניהול המשפט בדלתיים פתוחות יביא לפרסום שמו של הנאשם והדבר עלול להוביל לנקמת דם בנאשם עצמו ובבני משפחתו. יתר על כן, מן הערעור עולה כי אין המדובר בחשש חסר בסיס, שכן מספר ימים לאחר מעצרו של הנאשם הושלך בקבוק תבערה לעבר בית אחותו של הנאשם.
מנגד, בא כוח המדינה טען בדיון כי לאור העניין הציבורי הרב שיש בתיק וכן בכדי להפיס את דעתה של משפחת המנוח, אשר גם כך אין לה אמון רב במערכת המשפט, אין להיעתר לערעור ויש לקיים את הדיון המשפטי בעניינו של הנאשם בדלתיים פתוחות כששמו ידוע לציבור.
העיקרון המשפטי השולט: הדיון ייערך בדלתיים פתוחות
בהתאם לחוק יסוד השפיטה וחוק בתי המשפט, מהם שואבים בתי המשפט את סמכות ההכרעה בבקשות לקיום דיונים משפטיים בדלתיים סגורות, העיקרון המשפטי השולט והעיקרי הוא שדיונים משפטיים יתנהלו בדלתיים פתוחות. זאת מתוך העיקרון החוקתי של שקיפות מעשי הדין, על מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה בפני הציבור הרחב.
יחד עם זאת, ישנה גם הבנה שייתכנו תיקים שבהם לפרסום זהותם של בעלי הדין השונים עלולות להיות השלכות הרסניות ומזיקות יותר מאשר הנזק שייגרם לעקרון הפומביות והשקיפות אם הפרסום ייאסר. לכן, המחוקק בישראל חוקק מספר סייגים לעקרון פומביות הדיון; אם הם מתקיימים, בתי המשפט רשאים לקבוע שדיון משפטי מסוים המובא בפניהם, יתקיים בדלתיים סגורות, הרחק מעיני הציבור.
בטרם יקבל בית המשפט החלטה על בקשה לאיסור הפרסום, עליו לבחון כמובן כל מקרה לגופו. כשבקשה מעין זו מוגשת אליו, על בית המשפט למצוא את האיזון בין האינטרסים והזכויות המנוגדים זה לזה במקרה הקונקרטי. בדרך כלל יש למצוא איזון בין הזכות של בעל דין לשם טוב ושמירה על גופו ורכושו מצד אחד, לבין זכות הציבור הרחב לדעת, מן הצד השני.
במקרה הקונקרטי של בקשת הנאשם ברצח הנער, בית המשפט העליון היה צריך להכריע ולמצוא את האיזון הנכון בין ביטחונו של הנאשם, שעלול לעמוד בסכנה אם שמו יפורסם, ובין הפגיעה האפשרית באינטרס הציבורי לאור העניין הציבורי הרב שיש בפרשת הרצח המסוים הזה, בגלל אופיו ועיתויו.
יש לך שאלה?
בית המשפט בחן באופן מעמיק את האפשרות של התנכלות למשפחת הנאשם ובמיוחד לבני משפחתו הקטינים. הוא הסתמך במידה רבה על הצהרת בא כוח המדינה בערעור כי אין שום אינדיקציה ממשית לפגיעה במשפחת הנאשם, כמו גם לטענה שהועלתה בכתב הערעור של בא כוח הנאשם, כי בקבוק תבערה נזרק לעבר בית אחות הנאשם.
לאחר בחינת הטיעונים, בית המשפט העליון החליט לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. כלומר, בית המשפט העליון החליט כי הדיון בעניינו של הנאשם יתקיים בהתאם לעיקרון המשפטי הקובע שלפיו דיונים משפטיים בעלי עניין ציבורי רב, יתקיימו בדלתיים פתוחות. כך יוכל הציבור הרחב לקבל אינפורמציה לגביו בזמן אמת ולא רק בדיעבד.
בש"פ 5055/14
