תמונה כללית של ההליך הפלילי

בניגוד לדעה הרווחת בכלל הציבור, הרי שההליך הפלילי, בנוגע לעבירות הפליליות ה"קלאסיות", אינו חייב להיפתח רק לאחר שמוגשת למשטרה תלונה על ביצועה של עבירה, אלא גם במצבים בהם נודע למשטרה על ביצועה של עבירה משום שנעברה זה מקרוב בסמוך להימצאותם של אנשי המשטרה. לדוגמה, אם לשוטר יש יסוד סביר לחשוד כי מתבצעת מולו עבירה של סחר בסם מסוכן, הרי שהשוטר לא צריך להמתין שתוגש תלונה למשטרה על ידי שכן הגר באזור בדבר אותה עסקת סם, אלא לשוטר הסמכות לעכב/לעצור את המעורבים באותה עסקת סם שלכאורה התבצעה.

במקרים שבהם כאמור למשטרה יש יסוד סביר לחשוד שנעברה עבירה וכי המדובר בעבירה מסוג פשע או מסוג עוון, הרי שלמשטרה הסמכות לעכב/לעצור את המעורבים בביצוע העבירה ולפתוח בחקירה. החוק מסמיך את המשטרה, מעבר לחקירת כל המעורבים בכוח או בפועל, גם לערוך חיפוש ולתפוס חפצים שעל פי החשד שימשו לביצוע העבירה או שהחפצים עצמם עלולים לשמש כראיה במשפט הפלילי.

לאחר חקירת כל המעורבים, המשטרה צריכה להגיע להחלטה האם לשחרר את המעורבים בביצועה של העבירה או להמשיך במעצרם. שחרור המעורבים יכול להיות שחרור ללא תנאים אך מנגד למשטרה הסמכות לשחרר חשודים תוך התניית תנאי שחרור כגון שחרור בערובה.

בהנחה שהמשטרה החליטה על המשך מעצרם של החשודים בביצועה של עבירה, הרי ששומה על המשטרה להביא את העצורים בפני שופט של בית משפט שלום (בדרך כלל שופט של בית משפט שלום שבאזור שיפוטו יש חשד שהתבצעה העבירה) תוך 24 שעות כשמדובר בבגיר ו12 שעות כשמדובר בקטין מתחת לגיל 14. לשופט של בית משפט השלום יש הסמכות השיפוטית להאריך את תקופת המעצר הראשונית ב15 ימים כשמדובר בבגיר ו10 ימים כשמדובר בקטין. סך כל תקופות המעצר, בטרם הוגש כתב אישום, לא יעלה על 30 ימי מעצר רצופים כשמדובר בבגיר ו20 ימי מעצר כשמדובר בקטין.

כשהחקירה מסתיימת בהמלצה של המשטרה להגשת כתב אישום כנגד המעורבים בביצועה של עבירה, על המשטרה להעביר לתביעה את חומר החקירה הרלוונטי לביצועה של העבירה. התביעה, לאחר לימוד חומר החקירה המשטרתית, יכולה להחליט על הגשת כתב אישום, על סגירת התיק מסיבות שונות וגם על קיומה של השלמת החקירה המשטרתית בטרם התביעה תחליט על המשך קיומו של ההליך הפלילי.

לאחר שהוחלט על ידי התביעה להגיש כתב אישום כנגד המעורבים בביצועה של העבירה הפלילית, החוק מחייב את התביעה להעביר לידי הנאשם או סנגורו את חומר החקירה המשטרתי, שעל בסיסו הוחלט להגיש כתב האישום. לפי החוק, התביעה לא תוכל להגיש לבית המשפט חומר חקירה ולא תוכל להשתמש בו בסיכומיה, אם לא העבירה את אותו חומר החקירה לידי הנאשם או סנגורו, לאחר הגשת כתב האישום.

יום פתיחת המשפט הפלילי, לפי החוק, הינו ביום הקראת כתב האישום לנאשם על ידי בית המשפט. במישור הפרקטי, סנגורו של הנאשם יבקש בדרך כלל דחייה של תשובת הנאשם לכתב האישום, בשל רצונו ללמוד להכיר שתי וערב את חומר החקירה המשטרתי בטרם יחליט כיצד להגיב לכתב האישום וכן בכדי לבחון האם ישנן טענות מקדמיות (הגנה מן הצדק, סמכות מקומית וכו') בהן יוכל להשתמש. טענה נוספת, המוכרת מאוד בציבור הרחב, אותה על הסנגור להעלות במסגרת תשובת הנאשם לאישום, הינה טענת ה"אליבי" או כפי שנקראת בלשון החוק "במקום אחר הייתי" וזאת כמובן באותם המקרים שאכן לנאשם יש טענת "אליבי" מוצקה ביותר, שכן אם יתברר שטענת ה"אליבי" שהעלה הנאשם במסגרת תשובת הנאשם לכתב האישום היתה שקרית, הרי ששקר זה יהווה סיוע בידי התביעה לשאר הראיות הקיימות, המסבכות את הנאשם בביצועה של העבירה הפלילית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התביעה תבקש בהרבה מקרים ובייחוד כשמדובר בכתב אישום המכיל בתוכו אישומים בעבירות פליליות מסוג פשע, את הארכת מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו או במילים אחרות התביעה תבקש כי הנאשם ישהה במעצר עד לסיום המשפט שיתנהל כנגדו.

מסלול אחד של ההליך הפלילי, אשר מתקיים בפועל ברוב המקרים, נובע מהודייתו של הנאשם בחלק מסעיפי האישום וממחיקת חלק מסעיפי האישום או סעיפי חוק על ידי התביעה וזאת במסלול שנקרא "הסדר טיעון". מצד אחד, מסלול זה מייעל את עבודת התביעה שכן נחסך ממנה הצורך בהליך משפטי ממושך של הגשת ראיות ומצד שני הנאשם מקווה שבית המשפט יתחשב בו בעת גזירת עונשו, משום שבהודייתו חסך זמן שיפוטי רב. ישנם מקרים בהם התביעה והנאשם מגיעים לסיכום אף על העונש או טווח העונש שיוטל על הנאשם, כשבתמורה הנאשם מוותר על זכותו לניהול משפט ומודה בעובדות מכתב האישום, שיש בהן בכדי להביא להרשעתו בפלילים

מסלול שני של ההליך, המכונה "פרשת התביעה" מתנהל במקרים בהם הנאשם כופר בכל העובדות של כתב האישום. התביעה היא זו הראשונה המגישה את הראיות לבית המשפט, שלדעתה אכן מוכיחות את אשמתו של הנאשם כנטען בכתב האישום. לאחר סיומה של פרשת התביעה, לנאשם יש את הזכות להעלות את הטענה של "אין להשיב לאשמה". טענה זו תועלה במקרים בהם לדעת ההגנה, התביעה לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת את קיומן של עובדות כתב האישום. אם בית המשפט יחליט על דחיית טענת "אין להשיב לאשמה" שהועלתה על ידי ההגנה, הרי שהנאשם באמצעות סנגורו יגיש, במסגרת ההליך המכונה "פרשת ההגנה", ראיות, הן אלו שמתוך חומר החקירה המשטרתי והן אלו שההגנה אספה בעצמה, אשר יש בהן בכדי להקים "ספק סביר" בדבר התקיימותן של עובדות כתב האישום או בדבר התקיימותו של סייג כגון העדר שפיות או העדר רצייה, שיש בהם בכדי להביא לזיכויו של הנאשם.

בית המשפט, לאחר שהצדדים הגישו לו את סיכומיהם, ייתן את הכרעת הדין, בה ינמק האם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום או לאו. החלטה של בית המשפט כי הנאשם שבפניו לא ביצע את המעשים המיוחסים לו תביא לזיכויו של הנאשם ואילו החלטה של בית המשפט כי הנאשם שבפניו ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום תביא להרשעת הנאשם.

הרשעת הנאשם על ידי בית המשפט מובילה להליך משפטי נוסף שנקרא במישור הפרקטי "טיעונים לעונש". בהליך זה, כל צד, התביעה והנאשם, מביאים ראיות לעניין העונש. בעבירות מסוימות חובה על בית המשפט לקבל תסקיר, שיוכן על ידי הרשויות המוסמכות לכך על פי החוק, בטרם יגזור בית המשפט את דינו.

סיומו של ההליך הפלילי בערכאה השיפוטית הראשונה הינו בהליך שנקרא "גזר דין". בהליך זה בית המשפט יגזור מהו העונש שיוטל על הנאשם בגין ביצועה של העבירה הפלילית. בית המשפט, במקרים מסוימים, יחליט בעקבות תסקיר המכונה "תסקיר שירות המבחן", כי למרות הרשעת הנאשם, הרי שיש לסיים את ההליך ב"אי הרשעה".

לאחר גזר הדין, בידי הנאשם עומדת הזכות להגיש ערעור על פסק הדין, הכולל בתוכו הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין, תוך 45 ימים לערכאה השיפוטית דלמעלה.

עו"ד פלילי אלון ארז מייצג במקצועיות ותוך שימוש בניסיונו, לקוחות בכל שלב ושלב של ההליך הפלילי.