מדריך חבות מעבידים: תאונות עבודה

מטרת מדריך זה הינה לתת לקורא ידע ראשוני בתחום חבות המעסיקים – תאונות עבודה. המדריך אינו נועד להוות תחליף לייעוץ משפטי של עורך דין אלא לעזור לקורא בהבנת המושגים הבסיסיים בתחום.

חבות מעסיקים

תחום זה עניינו בתביעות בגין נזקי גוף שנגרמו לעובדים במסגרת עבודתם. הלכה למעשה, הבסיס המשפטי להגשת תביעות מסוג זה הינה פקודת הנזיקין ובעיקר סעיפים 35-36 לפקודה הדנים ברשלנות. (ניתן לתבוע גם בגין הפרת חובה חקוקה במקרים המתאימים). חשוב להדגיש, כי פציעה, פגיעה, מחלה או כל נזק גוף שנגרם במסגרת עבודתו של העובד, אינה מטילה חבות אוטומטית על כתפי המעביד ואין מדובר באחריות מוחלטת של המעסיק כלפי עובדו. כמו בכל תביעת רשלנות, יהיה צורך לבדוק האם המעסיק התרשל כלפי עובדו והאם הנזק נגרם באשמתו- רק אז יהא העובד זכאי לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו.

אחריות המעסיק כלפי עובדו

הפסיקה והדין נוהגים לחלק את האחריות בתביעות נזיקין לשניים – אחריות מושגית ואחריות קונקרטית. האחריות המושגית מתייחסת לאחריות הקיימת בין שני הצדדים במצב הדברים הרגיל בעוד האחריות הקונקרטית מתייחסת לאחריות של צד אחד כלפי השני במקרה הספציפי בו דנים. כך לדוגמא, אין חולק שלרופא קיימת אחריות מושגית כלפי חולה. יחד עם זאת, בכל מקרה ספציפי של תביעת מטופל את הרופא יש לבחון את האחריות הקונקרטית המתייחסת למקרה.

בדומה, הפסיקה הכירה באחריות המושגית של המעסיק כלפי עובדו וכל שנותר לבדוק בכל מקרה הוא את שאלת האחריות הקונקרטית. האחריות הקונקרטית הינה תלויה בפרטים רבים כגון: תקופת העסקה של העובד, סוג העבודה שהתבקש לבצע, האם קיבל הנחיות בטיחות לפני ביצוע העבודה, האם קיבל הדרכה, האם קיבל אמצעי מגן, מומחיות העובד וכדומה.

למרות שתביעות רשלנות כנגד מעסיקים דומות בעיקרן לתביעות רשלנות אחרות, לאו דווקא נגד מעסיקים, הרי שהפסיקה קובעת מספר כללים ותקדימים שיש בהן בכדי להיטיב עם העובדים. בתי המשפט מודעים לעובדה, שאדם יתקשה לעיתים להתמודד מול מעסיקו ולדרוש תנאי עבודה בטיחותיים יותר או שיסרב לבצע עבודה לא בטיחותית מתוך חשש למקום עבודתו. בתי המשפט אינם ממהרים להטיל אחריות ואשם תורם על כתפי העובדים במצבים אלו.

חובות המעסיק כלפי עובדו בכדי למנוע פגיעות בעבודה

באופן כללי על המעסיק לדאוג לסביבת עבודה בטוחה של העובד כאשר על כל מקרה להיבחן באופן ספציפי. עם זאת, נפרט מספר נושאים ששבים וחוזרים במסגרת תביעות ותיקים במסגרת בתי משפט:

הדרכות והנחיות בטיחות: מעסיק צריך לוודא שהעובד מקבל הדרכה הן ביחס לאופן ביצוע העבודה שעליו לבצע והן באשר לדגשים הבטיחותיים שבמסגרת העבודה. חשוב שהוראות הבטיחות יהיו רלוונטיות לתחום העבודה הספציפי של העובד וחשוב לרענן את ההנחיות באופן קבוע.

שילוט: חשוב להתריע בפני העובד על סכנות הקיימות במקום העבודה כאשר שילוט אזורים מסוכנים או התראות לגבי סכנות היא דרך יעילה לעשות כן.

כלי עבודה: על המעסיק לדאוג לכך שהעובד יקבל את כלי העבודה הנדרשים לצורך ביצוע העבודה ושכלים אלו יהיו תקינים וייעודיים לביצוע העבודה. כך, מעסיקים רבים נותנים לעובדיהם כלי עבודה מאולתרים שלא נועדו מלכתחילה לביצוע אותה עבודה. כלים אלו עלולים בסופו של יום להוביל לתאונות ופגיעות.

אמצעי מיגון: ישנם עבודות מרובות המצריכות שימוש באמצעי מיגון להגנת העובד. כך, עבודה תוך חשיפה לרעש תצריך שימוש באוזניות מתאימות. עבודה עם חומרים מסוכנים תצריך שימוש בכפפות. עבודת מסגרות או חיתוך במסור תצריך הגנה על העיניים באמצעות משקפי מגן וכדומה. על המעסיק חלה החובה לספק לעובד את אמצעי המיגון ואולם בכך לא מסתיימת חובתו. על המעסיק אף לוודא, כי העובד עושה שימוש באמצעים שניתנו לו.

ניקיון: סביבת עבודה נקייה הינה, בין היתר, גם סביבת עבודה בטוחה יותר. תאונות עבודה רבות אירעו בשל נפילות והחלקות שהתרחשו במקום העבודה כתוצאה מלכלוך. הקפדה על ניקיון משטחי העבודה הינה חלק ממקום עבודה בטיחותי.

כוח אדם מצומצם ועבודה תחת לחץ: על המעסיק לדאוג שהעבודה תבוצע על ידי מספר עובדים שתואם את היקף העבודה. פעמים רבות מעסיקים דורשים, כי עבודה מסוימת תבוצע על ידי מספר עובדים קטן ממה שנדרש. עבודה שכזו עלולה להיות מסוכנת יותר ובסופו של יום להוביל לתאונה. כך, גם עבודה תחת לחץ בלתי סביר עלולה להוות גורם לתאונות. עובד שחש שהמעסיק דורש ממנו להספיק לעבוד כמה שיותר וזאת על חשבון כל דבר אחר, עשוי להקל ראש באמצעי בטיחות רק כדי לקצר הליכים ובכך תיגרם תאונה.

כל אלו הינם דוגמאות שחוזרות על עצמן פעמים רבות בפסיקה לגבי אמצעי זהירות שעל המעסיק לנקוט כדי למנוע פגיעות. במקרים שהמעסיק לא נקט באמצעי הזהירות והתאונה התרחשה קבע בית המשפט כי על המעסיק החבות לפצות את העובד שנפגע.

הקשר לביטוח לאומי

כאשר אדם נפגע בעבודתו סלולה לפניו הדרך אף להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לצורך הכרה בתביעה כ"תאונת עבודה". אותו נפגע יהיה זכאי אף לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי אשר יחושב בהתאם לנכות הרפואית שתיקבע לו על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי אינה זהה לתביעה כנגד המעסיק. מדובר בשתי תביעות שונות ואין תביעה אחת באה במקום התביעה השנייה. חשוב להבין, כי ההכרה בתביעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אינה מחייבת זכייה בתביעה אף כנגד המעסיק. במסגרת התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי נדרשים תנאים שונים ולא נדרשת הוכחת רשלנות של המעסיק. כך, ייתכן ואדם נפגע בעבודה ועדיין לא ניתן לומר כי המעסיק התרשל בהעסקתו.

עוד חשוב לדעת, כי מהפיצוי לו זכאי הנפגע מאת המעסיק במידה ותתקבל התביעה כנגדו יקוזזו הסכומים המשתלמים מאת המוסד לביטוח לאומי בגין אותה פגיעה. כך, נניח לדוגמא, כי בעקבות תאונת עבודה נגרם לנפגע נזק המוערך ב- 100,000 ₪. נניח, כי בית המשפט אף קובע, כי למעסיק אחריות מלאה לאירוע. במידה ואותו נפגע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי פיצוי בגין אותה פגיעה בשווי של 70,000 ₪ הרי שבפועל יקבל הנפגע פיצוי בסך של 30,000 ₪ בלבד מאת המעסיק.

ויתור על תביעת המוסד לביטוח לאומי ותביעה רק כנגד המעסיק לא תמנע את הקיזוז מהפיצוי. בתי המשפט פועלים ל"קיזוז רעיוני" של כספי הביטוח הלאומי שאמורים היו להתקבל לו היה הנפגע מגיש תביעה כנדרש. בנסיבות אלו, בעת פגיעה בעבודה יש לפעול בשני מישורים – הן בתביעת נזיקין מול המעסיק והן בתביעה מול המוסד לביטוח לאומי.

בנוסף, יש לצאת מתוך נקודת מוצא, כי למרות שמדובר בשתי תביעות נפרדות, הרי שסביר להניח שבעת הדיון אל מול המעסיק, יידרש עיון בתיק המוסד לביטוח לאומי בגין אותו אירוע. בנסיבות אלו, חשוב כבר בעת משלוח התביעה למוסד לביטוח לאומי להקפיד על כתיבת נסיבות התאונה באופן ברור ומדויק על מנת שלא יטען בעתיד, כי בכל תביעה נטענות גרסאות שונות לאותו אירוע.

התיישנות

על תביעת נזיקין כנגד המעסיק חלה ברגיל תקופת התיישנות של 7 שנים וזאת בהתאם לחוק ההתיישנות. המשמעות היא, כי נפגע בתאונת עבודה אשר לא יגיש את תביעתו תוך 7 שנים מיום האירוע לבית המשפט, לא יוכל לעשות זאת בעתיד והוא יפסיד את זכויותיו.

עם זאת, היות וחוק ההתיישנות חל על תביעות אלו הרי שהדבר נכון אף לגבי יתר הסעיפים הכוללים חריגים שונים לתקופת ההתיישנות ויש לבחון כל מקרה לגופו. כך, תביעות של קטינים יחל מניין תקופת 7 השנים רק מהגיע הנפגע לגיל 18. כמו כן, קיימים חריגים נוספים אשר יש לבחון בכל מקרה.

פקודת בטיחות בעבודה ותקנותיה

מלבד פקודת הנזיקין קיימת זיקה ישירה בתביעות אלו אף לפקודת הבטיחות בעבודה ולתקנותיה השונות. פקודת הבטיחות קובעת סטנדרטים חוקיים שונים לגבי ביצוע עבודות שונות אשר על המעסיק לעמוד בהן.

מעביד אשר לא ביצע את הוראות הפקודה חשוף למעשה לתביעה במקרה של נזק בשתי עילות. עילת רשלנות – כאשר העובדה שלא עמד שהוראות הפקודה מהווה ראיה לכך שלא עמד בסטנדרט הזהירות הנדרש ומשכך, התרשל. בנוסף, ניתן לתבוע בעילה של הפרת חובה חקוקה – כאשר הטענה הינה, כי הופרה הוראת חוק מפורשת אשר נועדה להגנה על העובד ואשר הפרת אותה חובה היא זו שגרמה בסופו של יום לפגיעה.

חשוב לדעת, כי מכוח פקודת הבטיחות בעבודה הותקנו תקנות משנה רבות שקובעות סטנדרטים והוראות בטיחות ביחס לפעולות ועבודות ספציפיות. כך לדוגמא, קיימות הוראות ספציפיות העוסקות בעבודות בגובה. משכך, חשוב לדעת בכל מקרה האם קיימות הוראות ותקנות ספציפיות החלות על סוג העבודה שבוצעה.

ביטוח חבות מעבידים

מעסיקים רבים דואגים לערוך ביטוח המכסה את אחריותם במקרה של תאונות עבודה שונות. במקרים אלו בדרך כלל ניהול ההגנה בתביעה כנגד המעסיק תעשה על ידי עורכי הדין של חברת הביטוח. עם זאת, חשוב להבין, כי קיומה של חברת ביטוח בהליך אינה משנה את נטל ההוכחה ואינה הופכת את האחריות ל"אחריות מוחלטת". חברת הביטוח תחוייב בפיצוי רק בכפוף לכך שתוכח אחריות המעסיק לתאונה או למחלה.

כדאי בעת הגשת תביעה כנגד מעסיק לוודא אם קיימת חברת ביטוח המבטחת את אחריותו ובמקרה שכזה לצרף אף אותה לתביעה. כך, במקרה של פשיטת רגל של המעסיק, עדיין מקנה חוק חוזה ביטוח זכאות לפיצויים לנפגע בעוד שאלמלא חברת הביטוח היה הנפגע עומד מול שוקת שבורה.

מחלות במסגרת העבודה

תביעות כנגד מעסיקים מתקשרות בדרך כלל לתאונות בעבודה. עם זאת, כל האמור לעיל רלוונטי אף לתביעות בגין מחלות שנגרמו כתוצאה מעבודה או לליקויים גופניים שהינם תוצאה של תהליך רפואי מתמשך.

כך, ניתן לשער שחשיפה של עובד במשך תקופה ארוכה למזהמים שונים יכולה להוביל למחלות קשות כגון מחלת הסרטן שנגרמת בשל חשיפה לאסבסט. זאת ועוד, עבודה ממושכת באופן לא בטיחותי יכולה במהלך תקופה ארוכה לגרום לשינויים שחיקתיים וניווניים שמובילים לבעיות רפואיות אשר יכלו להימנע במידה והיתה מבוצעת העבודה בדרך אחרת. דוגמא לכך, הינה עבודה הכרוכה בהתכופפות והרמת משאות באופן שפוגע בעמוד השדרה המותני.

שאלת הנזק

כמו כל תביעת נזיקין הרי שאף בתביעה כנגד המעסיק יש בסופו של דבר צורך להוכיח אף את הנזק שנגרם ולא די בהוכחת האחריות לאירוע. בעניין זה חשוב להדגיש, כי בעת הוכחת נזקי גוף כאשר נטענת טענה רפואית יש צורך על פי הדין להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואית.

חוות הדעת הרפואית הינה חלק בלתי נפרד מכתב התביעה ומצורפת כבר בשלב הראשון של פתיחת התיק בבית המשפט. בנוסף, כאשר טוענים לנזקי גוף בתחומים שונים הרי שיש לצרף חוות דעת רפואית של מומחה בכל תחום רלוונטי. כך, אדם שנפגע ברגלו וכתוצאה מכך התפתח אף מצב נפשי קשה יידרש לחוות דעת אורטופדית וחוות דעת נפשית במידה וירצה לטעון לנזקים בשני המישורים.

נכתב על ידי עו"ד ניר אבישר ממשרד אבישר, הר-צבי, משרד עורכי דין