א. אקדמות מילין
במסגרת הטיפול של משרדנו במגוון תביעות בעילה של הוצאת לשון הרע, פגיעה בשם טוב ובמוניטין, הונח על שולחננו תיק מיוחד ומעניין ביותר בהיבטיו המשפטיים, במסגרתו נתבעו חברת סלולר – "פלאפון" וחברת שווק מטעמה – "סלמרקט" על-ידי לקוחן בגין הוצאת לשון הרע.
לכאורה, ענין פשוט. אך לא כך. עסקינן במקרה שנסיבותיו מיוחדות, ואלו הן בתמצית: בין הצדדים התנהלה "שיחה טלפונית משולשת" – נציגת חברת הסלולר, נציג המשווק והלקוח. בלא ידיעת נציגי החברות, העלה הלקוח את השיחה על "ספיקר" במשרדו, לדבריו בנוכחות עובדיו, ואף הקליט את השיחה. השיחה עם הלקוח הסתיימה, ונציגי החברות המשיכו בשיחה פרטית ביניהם, כאשר הלקוח בטעות לא נותק על-ידי נציגת חברת הסלולר, אך החליט להמשיך להאזין לשיחה ביניהם ואף להקליטה.
לטענתו, בשיחה בין שני הנציגים, שמעו הוא וכל הנוכחים בחדרו, דברים העולבים בו, המגיעים לכדי הוצאת לשון הרע הפוגעת בשמו הטוב.
משרדנו טען בבית המשפט, כי בנסיבות המקרה יש ליתן במקביל את הדעת לסוגיות רבות ולא פשוטות כלל ועיקר, ובהן: האזנת סתר, פגיעה בפרטיות תוך שימוש ב"ספיקר" בלא ליידע את הצד השני והקלטתו ועוד.
ב. הוצאת לשון הרע-בקליפת האגוז
"טוב שם משמן טוב" (קהלת, ז', א'), זוהי לחלוטין איננה סיסמא ריקה מתוכן; שמו של אדם הוא הנכס היקר לו מכל, והדברים הנאמרים בהקשר זה אינם מופרזים כלל ועיקר.
מקדמת דנא עסקו בנושא לשון הרע. כבר בתורה נכתב "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא, יט', טז'), וחשיבותה של הזכות לשם טוב עוברת כחוט השני בדין ובהלכה הפסוקה, עד הגיעה למעמד על במסגרת חוקי היסוד.
הוצאת לשון הרע הינה אמירה הפוגעת בכבוד של אדם או ארגון. מטרתו של חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), הינה מתן הגנה לשמו הטוב של אדם באמצעות איסור פרסום העלול לפגוע, להשפילו ולבזותו.
צא ולמד: משמעות לשון הרע אינה דבר שקר בלבד, אלא אף אמירת דבר אמת אשר פוגע ומבזה אדם אחר. אולם בכך לא סגי. על-מנת שאמירה תחשב כהוצאת דיבה היא חייבת להיחשף בפני שני אנשים לפחות, בהם התובע, ולכן דו-שיח בין הנתבע לתובע בלבד לא ייחשב ללשון הרע או הוצאת דיבה. זאת ועוד: חשוב לעשות הבחנה מוקפדת בין טענת עובדה להבעת דעה, שכן רובנו נוטים להביע דעה על מאן דהוא, אולם זו לא תיכנס לגדר הוצאת דיבה.
בחוק קיימות הגדרות לאמירות, שיש בהן מן הכוונה ללשון הרע ו/או הוצאת דיבה לפגיעה באדם או ארגון:
אמירות שמטרתן להשפיל אדם לבזותו או ללעוג לו; אמירות שמטרתן לבזות אדם בשל מעשיו, התנהגותו או תכונותיו; אמירות שמטרתן לפגוע במשרתו או תפקידו של אדם, לרבות עסק פרטי; אמירות שמטרתן לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
אמנם, עומדת לצד הנתבע בגין הוצאת דיבה ו/או לשון הרע הגנת "אמת דיברתי", אולם על-מנת שהגנה זאת תתקבל על-ידי בית המשפט עליה לעמוד בשני קריטריונים: אמיתות האמירה ושיהיה באמירה משום "עניין לציבור".
ודוק: המשפט הישראלי מעניק את מלוא כובד המשקל להגנה על שמו הטוב של האדם, כפי שניווכח להלן.
על פי החוק פרסום לשון הרע עלול להוות עוולה אזרחית ואף עבירה פלילית. ניתן להגיש קובלנה פלילית נגד המפרסם לשון הרע (סעיף 8 לחוק), והמורשע בדין עלול לשאת בעונש של עד שנת מאסר.
יודגש: אין מטרתו של החוק "לסתום פיות" והוא אינו "מתיימר" לעשות כן, על כל פנים לא לכך התכוון "המשורר". מטרתו של החוק הינה להניח תשתית שתאזן באופן ראוי, בין חופש הביטוי, מחד, לבין הזכות לשם טוב, מאידך.
על שני יסודות מצטברים להתקיים על מנת שתצמח עילת תביעה בגין לשון הרע: האחד, אכן הדברים שנאמרו הם בבחינת לשון הרע (סעיף 1 לחוק), והשני, הדברים שנאמרו פורסמו בהתאם להגדרת הפרסום בחוק (סעיף 2 לחוק).
החוק פוטר את הנפגע בגין לשון הרע להוכיח שנגרם לו נזק, אולם מגביל את הפיצוי שניתן לתבוע לסך 50,000 ₪, ובמקרה שדברי לשון הרע פורסמו והנפגע יוכיח שהייתה למפרסם כוונה לפגוע, אז בית המשפט רשאי לפסוק כפל הסכום, קרי 100,000 ₪ (הסכומים צמודי מדד).
אולם, אם אכן יוכח שנגרם נזק לתובע בגין פרסום לשון הרע כנגדו, אזי בית המשפט איננו מוגבל בסכום הפיצוי שייפסק על ידו.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אף הוא מביא לידי ביטוי את חשיבות הנושא בגין שמירה על שם טוב, שכן הוא מגן על שתי זכויות יסוד, האחת כבוד האדם, והשנייה הזכות לקניין, כאשר האחת קשורה קשר בל יינותק לרעותה. גם במסגרת חוק היסוד אין אבחנה בין אדם כיחיד או תאגיד (חברה) כמושא לאמירת או פרסום לשון הרע כנגדו.
המבחן האם אכן צמחה במקרה הנתון עילת תביעה בגין לשון הרע הוא מבחן האדם הסביר, קרי האדם מן היישוב. כלומר, האם אותו אדם מן היישוב יראה בדברים שנאמרו או נכתבו או הוצגו, כדברים פוגעניים, מעליבים ומשפילים (ובלבד שמתקיים כמובן הבסיס לפרסום).
בכפוף לאמור לעיל, אין כל משמעות לכוונת המפרסם לומר את דברי לשון הרע מתוך כוונה לפגוע (יסוד נפשי). קרי, ייתכן שאדם אשר הינו נתבע בתביעת לשון הרע כלל לא התכוון לפגוע, ברם חרף כך ייתן הוא את הדין בגין אמירותיו הפוגעניות. להבדיל, לעניין קובלנה ועל מנת לבסס את האישום יש חובה להוכיח מעבר לספק סביר כי המפרסם התכוון לפגוע באמצעות פרסומו.
על שני יסודות מצטברים להתקיים על מנת שתצמח עילת תביעה בעניין לשון הרע: האחד, אכן הדברים שנאמרו הם בבחינת לשון הרע (סעיף 1 לחוק), והשני, הדברים שנאמרו פורסמו בהתאם להגדרת הפרסום בחוק (סעיף 2 לחוק).
החוק פוטר את הנפגע בעניין לשון הרע להוכיח שנגרם לו נזק, אולם מגביל את הפיצוי שניתן לתבוע לסך 50,000 ₪, ובמקרה שדברי לשון הרע פורסמו והנפגע יוכיח שהייתה למפרסם כוונה לפגוע, אז בית המשפט רשאי לפסוק כפל הסכום, קרי 100,000 ₪ (הסכומים צמודי מדד).
אולם, אם אכן יוכח שנגרם נזק לתובע בגין פרסום לשון הרע כנגדו אזי בית המשפט איננו מוגבל בסכום הפיצוי שייפסק על ידו.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אף הוא מביא לידי ביטוי את חשיבות הנושא בגין שמירה על שם טוב, שכן הוא מגן על שתי זכויות יסוד, האחת כבוד האדם והשנייה הזכות לקניין, כאשר האחת קשורה קשר בל יינתק לרעותה. גם במסגרת חוק היסוד אין אבחנה בין אדם כיחיד או תאגיד (חברה) כמושא לאמירת או פרסום לשון הרע כנגדו.
המבחן האם אכן צמחה במקרה הנתון עילת תביעה בגין לשון הרע הוא מבחן האדם הסביר, קרי האדם מן היישוב. כלומר האם אותו אדם מן היישוב יראה בדברים שנאמרו או נכתבו או הוצגו, כדברים פוגעניים, מעליבים ומשפילים (ובלבד שמתקיים כמובן הבסיס לפרסום).
בכפוף לאמור לעיל, אין כל משמעות לכוונת המפרסם לומר את דברי לשון הרע מתוך כוונה לפגוע (יסוד נפשי). קרי, ייתכן שאדם אשר הינו נתבע בתביעת לשון הרע כלל לא התכוון לפגוע, ברם חרף כך ייתן הוא את הדין בגין אמירותיו הפוגעניות. להבדיל, לעניין קובלנה ועל מנת לבסס את האישום יש חובה להוכיח מעבר לספק סביר כי המפרסם התכוון לפגוע באמצעות פרסומו.
ג. שימוש ב"ספיקר" מבחירה וללא עדכון הצד השני לשיחה
נחזור למקרה נשוא המאמר. הלקוח בחר, מרצונו ויוזמתו, להשמיע את השיחה ב"ספיקר" ועוד בנוכחות עובדיו ואחרים. כל זאת גם מבלי ליידע את שני נציגי החברות כי השיחה נשמעת על-ידי אחרים.
בראש ובראשונה, נשאלת השאלה: האם מחובתו של הלקוח היה ליידע את הנציגים כי השיחה נערכת באמצעות "ספיקר", ובנוסף כי בחדר אנשים נוספים השומעים אותה?
על-פי ההלכה היהודית, במסגרת מצוות בין אדם לחברו, ההגנה על כבודו ופרטיותו של אדם לא נתחדשה בדורותינו, ואף אינה 'מידת חסידות' בלבד, אלא היא חובה גמורה, המעוגנת בכמה מצוות והלכות.
יש בהלכה איסור 'היזק ראייה' (החובה למנוע מצב שבו אדם רואה את הנעשה בבית חברו). הרמב"ן כותב, שהדבר נועד למנוע לשון הרע ופגיעה בצניעות. טעמים אלה תקפים, כמובן, גם בשמיעה.
המאירי כתב ש"אין חוששין להיזק שמיעה" (בין שכנים), משום "שסתם בני-אדם נזהרים בדיבורם". מזה עצמו מוכח, שאם האיש אינו יודע שיכולים להאזין לדבריו, אין הוא נזהר, וברור שאסור להאזין לשיחת טלפון כזאת.
גם את חרם דרבנו גרשום, שלא לקרוא כתב חברו שלא מדעתו, נימקו בטעמים האלה: משום (משלי יא,יג) "הולך רכיל – מגלה סוד"; משום "גניבת דעת" (להטעות אדם, שיחשוב ששומרים על סודו); או משום "ואהבת לרעך כמוך" (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך).
ד. האזנת סתר ופגיעה בפרטיות
אחת מטענות ההגנה, המיני רבות, שהועלו על ידי משרדנו בכתב ההגנה נסובה סביב נושא האזנת הסתר ופגיעה בפרטיות על-ידי הלקוח, ומשכך עסקינן בתביעה אשר מוטב שלא היתה באה אל העולם, באשר עילתה מבוססת על מעשים ו/או מחדלים אסורים של הלקוח, וכלל ידוע הוא כי "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה", ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף.
במה דברים אמורים?
ראשית, כאשר אדם משוחח בטלפון בשעה שאחרים יכולים להאזין לשיחה (כשהרמקול פועל או בדיבורית ברכב), מחובתו ליידע על כך את האיש מעברו השני של הקו, כדי שיימנע מלשוחח על עניינים אישיים וכדומה.
צא ולמד: האיסור נקבע כבר בדין העברי, במצוות שבין אדם לחברו, ובהתאם כב' הרב יוסף ש. גינזבורג קובע כי בסוגיית פרטיותו וכבודו של האדם: "ההגנה על כבודו ופרטיותו של אדם לא נתחדשה בדורותינו, ואף אינה 'מידת חסידות' בלבד, אלא היא חובה גמורה, המעוגנת בכמה מצוות והלכות". כדברי הרב המאירי שכתב "אין חוששין להיזק שמיעה" (בין שכנים), משום "שסתם בני-אדם נזהרים בדיבורם". מזה עצמו מוכח, שאם האיש אינו יודע שיכולים להאזין לדבריו, אין הוא נזהר, וברור שאסור להאזין לשיחת טלפון כזאת (א. מאירי שם ב,א).
יתרה מזו, במקרה נשוא התביעה, מעת שהצדדים סיימו את שיחת הועידה ("שיחה משולשת") ביניהם, ו"בטעות", כפי הודאת הלקוח עצמו – הוא לא הורד על-ידי נציגת חברת הסלולר ו/או ירד מהקו מיוזמתו, למרות שיודגש – שחלקו בשיחה הסתיים, והצדדים נפרדו לשלום; השיחה הפכה לשיחה בין שניים בלבד – נציגת חברת הסלולר ונציג המשווק, הלקוח אשר המשיך להאזין ולהקליט את השיחה הפרטית שהתנהלה בין הנציגים כאמור, פגע בפרטיותם, וביצע, למעשה, האזנה האסורה על-פי חוק, על-פי סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), ובחוק האזנת סתר, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק האזנת סתר").
זאת ועוד: הלקוח הגדיל עשות ולא זו בלבד שפגע בפרטיותם של נציגי החברות, אלא חשף את שיחתם ברבים, בפני עובדיו אשר לטענתו נכחו בחדרו.
ה. סופו של התיק עוד טרם תחילתו
במהלך הדיון המקדמי שהתקיים בבית המשפט, לאחר שקרא בית המשפט את טענות ההגנה של החברות, הוא הביע את דעתו על התביעה וסיכוייה, והמליץ ללקוח להסכים לדחיית תביעתו כבר בשלב כה מקדמי. ואכן, סיומו של התיק בסגירתו כבר בתום הדיון המקדמי בבית המשפט, כאשר תביעת הלקוח נידחתה על ידי בית המשפט.
אין תימה כי זו היתה התוצאה, שכן אין מדובר היה במקרה של הוצאת לשון הרע הנכנסת לגדרו של החוק.
ו. לפני סיום
עינינו הרואות, כי, מחד, לא כל אמירה תיכנס לגדרו של החוק. כך, למשל, הלכה היא, כי לא כל אמירה בשעת כעס, ולו פוגעת ועולבת, מהווה בסיס לתביעת דיבה וכי יש לפרש את הדברים על רקע ההקשר שבו נאמרו. מקום בו ברור מן הנסיבות כי האומר שרוי בכעס רב, הרי שאין להבין דבריו כהוצאת לשון הרע, אלא אך כביטוי סתמי של רוגז ותסכול, אף שלא נעים לאוזני השומע ומיותר. כמו גם הבעת דעה, להבדיל מאמירת עובדה, שרובנו נוטים לעשות באופן תדיר.
מאידך, בעידן המודרני אף פרסום בפייסבוק חוסה תחת המטרייה של החוק. האינטרנט בכלל והפייסבוק בפרט אינם אזור אקס טריטוריאלי המנותק מהמציאות, במסגרתו יכול כל אחד להשמיץ כאוות נפשו ולהימלט מאימת הדין.
לא בכדי נכתב "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי, יח', כא'). שכן, לשון הרע בפייסבוק ופרסומו העומד ביסודות הנדרשים בחוק וכאמור במאמרנו זה לעיל, ייחשב ללשון הרע העלול להצמיח עילת תביעה ואף הגשת קובלנה במקרים המתאימים.
ידוע שהפייסבוק הינו כלי זמין, ידידותי, נוח וקל לתפעול, ומשכך יש אנשים העושים בנקל בכלי הזה שימוש לרעה באמצעות השתלחויות חסרות רסן ובאמירות המהוות לשון הרע. הפייסבוק הפך לכר נרחב אף להשמצות מילוליות ואף להשמצות שאינן מילוליות, כגון: העלאת תמונה מבזה של נשוא הפרסום לרשת החברתית ועוד. הקלילות שמשתמשי הפייסבוק משווים לעצמם, תוך יצירת איזור נוח, נעים וידידותי, חושפת רבים לסכנה שיפורסם נגדם לשון הרע, מחד, ומאידך חושפת רבים לסכנה שתוגש נגדם תביעת לשון הרע.
לשם ההמחשה, לשון הרע בפייסבוק יכול להיכתב על תמונה שהעלינו מטיול, ממסיבה או מפריט שהכנו שהעלנו תמונתו.
לעיתים רבות מאוד, ולאור האקלים הנוח שיוצר הפייסבוק הדבר מטשטש את הגבולות בין האסור למותר אף כאשר מדובר בלשון הרע בפייסבוק.
צא ולמד: אין כל הנחה לדברי בלע, השמצות ולשון הרע בפייסבוק או בכל רשת חברתית כזו או אחרת. חופש הביטוי מוגבל אף ברשת הפייסבוק, בדיוק כפי שהוא מוגבל בכל דרך ביטוי אחרת, לרבות ביטוי פוגעני מילולי, השמצה באמצעות פקסימיליה, מכתב, פרסום בעיתון, פרסום בבלוג, פרסום תמונה מבזה ועוד.
ראוי לציון, כי החשיפה האדירה לכלי הפייסבוק הולידה מטר של תביעות בעניין לשון הרע, חלקן מוצדקות ביותר, וגוררות ברוב המכריע של המקרים פיצויים בסכומי כסף נכבדים לנפגע.
ז. סיכום
מחד, ראוי כי תהיו זהירים בלשונכם. מאידך, ראוי שתעמדו על המשמר עת פגעו בשמכם הטוב. שמכם הוא הנכס היקר ביותר!
מן האמור לעיל עולה כי סוגיות העוסקות בנושא לשון הרע הינן סוגיות מורכבות וסבוכות אותן ראוי לבחון ולנתח משפטית טרם נקיטת הליך משפטי.
לפיכך, כאשר מתעוררת בעיה משפטית בעניין לשון הרע, ראוי לפנות כבר בתחילת הדרך לעורך דין המומחה בתחום, אשר הינו בקיא בו, מצוי בפרטיו ויודע היטב לבצע את מלאכתו המשפטית, על מנת שזה יוביל את הלקוח לתוצאות המשפטיות הרצויות.
עודכן ב: 19/11/2013
.jpg)
.jpg)
