אלימות במשפחה היא אלימות המופנית כלפי "בן משפחה" כהגדרתו בחוק העונשין, על פי סעיף 382(ב), כאשר מדובר בבן זוג, לרבות בן זוג לשעבר, גרוש או ידוע בציבור, וכמו כן כלפי קטין או חסר ישע מצד האחראי עליו. בהתאם לסעיף 382(ג) מדובר בעבירה המוגדרת כפשע, כאשר העונש המקסימלי לצדה הוא כפל העונש הקבוע בחוק, דהיינו עד שש שנים מאסר בפועל.


האלימות שבה עסקינן היא בעלת פנים רבות, החל באלימות מילולית הכוללת איומים, הטרדות והקנטות הבאים לידי ביטוי בפן הנפשי והן בפן הפיזי.


הסטטיסטיקה לא משקרת: אלימות במשפחה הפכה למכת מדינה


אלימות במשפחה הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה. על פי דוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדובר בכ-20 אלף תיקים על אלימות במשפחה שנפתחו בשנה האחרונה, כמספר התיקים שנפתחו בשנים האחרונות במשטרה. 80% מהתיקים מבוססים על תלונות של נשים, ו-20% נפתחו בעקבות תלונות שהגישו גברים.


אלימות במשפחה היא תופעה חמורה ביותר אשר יכולה להתחיל בסכסוך משפחתי, בהליך גירושין, בוויכוח הכולל קללה בזמן כעס או בדחיפה, ויכולה להסתיים חלילה ברצח.


בפסיקה הרווחת בשנים האחרונות התייחסו בתי המשפט בחומרה יתרה למקרי אלימות מילולית ואלימות פיזית המתרחשים במסגרת חוק זה, והושתו עונשים חמורים של מאסרים ממושכים בפועל מאחורי סורג ובריח.


אפילו כשמדובר בתלונה שהוגשה כנגד אזרח נטול עבר פלילי, המשטרה מחויבת לחקור את המקרה, ולעתים קרובות מבוצע מעצר מיידי של 24 שעות עד להבאת החשוד בפני שופט תורן.


אם נאספות די ראיות לביסוס החשדות, יחידת התביעות מגישה בדרך שבשגרה כתב אישום, בד בבד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים. לעתים קרובות לא מתאפשר שחרור לחלופת מעצר בטרם הינתן תסקיר מעצר כוללני, מטעם שירות המבחן של רשויות הרווחה, בתנאים מגבילים ובהרחקת העצור מהמתלוננת.


צו הרחקה או צו הגנה ואיסור על יצירת קשר בגין אלימות מילולית


בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה, אלימות מילולית מצדיקה מתן צו הרחקה או צו הגנה. בתחילה ניתן הצו על ידי שופט במעמד צד אחד ולאחר מספר ימים מתקיים הליך במעמד הצדדים וניתנת החלטה שיפוטית שכוחה יפה למספר חודשים, הכוללת בתוכה איסור יצירת קשר באופן ישיר או עקיף, איסור על מעקב או בילוש ותנאים מגבילים נוספים.


הוכחת אלימות מילולית קשה יותר מהוכחת אלימות פיזית, היות שלא ניתן להציג סימני אלימות נראים לעין, וברוב המקרים מדובר במילה כנגד מילה.


כשמדובר בתיקים שבהם חומר הראיות מבוסס על גרסה מול גרסה בלבד, שומה על הרשות החוקרת לבסס את החשד ולערוך מספר פעולות חקירה נוספות כדי להשלים את הפאזל, ולמען הצורך לחתור לחקר האמת. לדוגמה, עריכת עימות בין הצדדים, איסוף עדויות משכנים ובני משפחה ותיעוד הודעות כתובות במכשירי הטלפון או ברשת האינטרנט.


תלונות שווא עלולות לפגוע בחשודים שלא עשו דבר


קיימים מקרים רבים שבהם מדובר בתלונת שווא או באמצעי לחץ, אשר בא לידי ביטוי כתוצר של סכסוך מתמשך בין בני הזוג, שבו אחד מהם מגיש תלונה למשטרה ללא כל ביסוס עובדתי, ללא תימוכין, ללא עילה או ראיות ולבסוף אף חוזר בו ומבקש מיוזמתו לבטל את התלונה.


במקרה זה, גם אם לא מוגש כתב אישום ותיק החקירה נסגר בעילה של חוסר ראיות, עלול להיווצר מצב שבו חשוד נקי כפיים ניזוק באופן מוחשי, עת הרישום המשטרתי מונע אפשרויות קידום במסגרת עבודתו אם הוא מועסק בגופים ממשלתיים-ציבוריים, או אי קידום וקבלת דרגה בצבא, וייתכן כי תיק סגור זה אף יהווה עבורו מכשול במגוון נושאים אחרים כגון הנפקת ויזה לחו"ל וכדומה.


במקרים אלו יש לעמוד על זכויות החשוד ולהגיש בקשה ליחידה החוקרת לצורך שינוי עילת סגירת התיק לעילה של "חוסר אשמה", שבה נמחק כל תיעוד רשמי גם במסוף המשטרתי.


במקרים הנמנים על עבירות האלימות במשפחה ישנה הצעת חוק המתעתדת לייעל את ההליך כדי לברור את העוסקים בסוגיה מרגע הגשת התלונה, החל בחוקרי משטרה מקצועיים בתחום האלימות במשפחה ועובדי רווחה וכלה בשופטי מעצר המתמחים בסוגיה ספציפית זו על כל הרגישות וההשלכות בה.


אמליץ בכל מקרה הקשור בסוגיה זו לפנות לעורך דין המתמחה בתחום ולקבל ייעוץ מקצועי, כבר בתחילת ההליכים.