עסקת מכר

1. זוהי תובענה על־סך של 383,000 ₪, אשר הגישה התובעת כנגד עורך־דין, בגין עסקת רכש מקרקעין, בעילה של רשלנות מקצועית.

 

רקע עובדתי

 

2. התובעת התקשרה ביום 7.7.96 בחוזה לרכישת דירה מהנתבע מס' 1, ברח' שבזי 15 בתל־ אביב, הידועה כחלקה 75 בגוש 6927.

(להלן: "החוזה"; "הדירה").

 

3. הנתבע מס' 2, מר שלמה ארדינסט, שימש כעורך־דינו של הנתבע מס' 1.

(להלן: "מר ארדינסט").

 

4. התובעת גורסת, כי מר ארדינסט טיפל אף בשמה בהתקשרות בחוזה, שכן שילמה לו שכר־טרחה בסך של 10,349 ₪.

 

5. לטענתה, שילמה סכומים על חשבון דמי הרכישה ואולם, הדירה לא הועברה במועד על שמה, עקב קיום שעבוד של משכנתא על הנכס לטובת "בנק אדנים".

(להלן: "המשכנתא"; "הבנק").

 

6. מר ארדינסט גורס כי התובעת לא פעלה על־פי החוזה, בכך ששילמה סכומי כסף ישירות לנתבע מס' 1, במקום לשלמם לבנק, אשר אמור היה להסיר המשכנתא על הדירה.

(להלן: "הבנק").

 

דיון

 

7. התובעת העידה בתצהירה ת/2 כי ביום 7.7.96 נחתם החוזה לרכישת הדירה במחיר של 183,000$.

 

8. מר ארדינסט שימש כבא־כוחו של מר דורון רובין, הנתבע מס' 1, אשר ניסח וערך את החוזה.

 

9. ביום 7.7.96 שילמה לו 10,349 ₪ כשכ"ט עבור ייצוגה אף היא, בשיעור של 1.5% מערך החוזה בצירוף דמי מע"מ.

 

10. על־פי החוזה, בסעיף 4.2 לו, התחייב מר רובין למסור החזקה בדירה, כשהיא נקייה מכל חוב, שעבוד או משכנתא, לא יאוחר מיום 5.9.96.

 

11. כן נקבע בחוזה, בסעיף 7.3 לו, כי הטיפול ברישום זכויותיה על הדירה ורישום הבניין כבית משותף, יבוצעו בתוך 18 חודשים ממסירת החזקה בדירה.

 

12. על־פי דרישת "בנק אדנים" בהסכם המשכנתא, שולם על־ידה סך של 110,000$ בשיק, לפקודת מר רובין, אשר מסרה ישירות לידיו.

13. לעניין נסיבות התשלום, העידה בתצהירה כדלקמן:

 

"בעניין התשלום של 110,000$ שבוצע על ידי ישירות לנתבע 1, אדגיש כי במועד חתימת ההסכם הסביר לי הנתבע 2, כי כל התשלומים העתידיים יבוצעו ישירות ביני ובין הנתבע 1, למעט התשלום הראשון ששולם במועד חתימת ההסכם. לאחר ביצוע התשלום הראשון, נפגשתי עם הנתבע 1 במשרדו, והוא ביקש ממני לרשום את כל השיקים לפקודתו, והוא יעביר את השיק לבנק אדנים. הנתבע 1 הסביר לי שכך העברת הכספים תהייה פשוטה יותר, ואני, אך ורק בשל אמוני במוסריותו של מר דורון רובין כאלוף בצה"ל ולאחר הנחיית הנתבע 2, נעתרתי לבקשתו ורשמתי את השיק בסך של 346,170 ₪ לפקודתו.

באותו יום, לאחר שבני דרור העלה בי חשדות כי עשיתי מעשה לא נכון, התקשרתי לנתבע 2, סיפרתו לו על פגישה עם הנתבע 1 ועדכנתי אותו בנושא. הנתבע 2 אמר לי שאין כל בעיה וכי בהכירו את מר דורון רובין הוא לבטח יעביר את הסכום לבנק אדנים, ואל לי לדאוג. לפיכך, ברור שנתבע 2 ידע על מת השיק הנ"ל לנתבע 1 מלכתחילה".

(ראה: סעיפים 14 ו־15 ל־ת/2)

 

14. עקב תחושתה שעשתה מעשה לא נכון, התקשרה שוב למר ארדינסט, לברר אם קיבל את התשלום ונאמר לה מפיו, כי הסכום כבר שולם לבנק ואין לה עילה לדאגה בעניין זה.

 

15. בשנת 1998, כשנה־וחצי לאחר קבלת החזקה בדירה, הוציאה נסח טאבו עקב החלטה למכור את הנכס ואז התברר לה, לראשונה, ולתדהמתה, לדבריה, כי זכויותיה בדירה לא נרשמו על שמה והבניין לא נרשם כבית משותף והזכויות בה נותרו ממושכנות לטובת הבנק.

 

16. בפניות למר ארדינסט, הרגיעהּ זה ואמר כי מאחר ששילמה את הכסף זה "יסתדר" וכן אמר, כי "זה לוקח קצת זמן".

 

17. פניותיה למר רובין לא נענו, שכן בחלק מהזמן התגורר הוא בהונדורס או בהודו.

 

18. בהמשך, פנתה לעזרת ידידה, עו"ד אורי ברוידס, אשר לא ייצגה במקרה דנן, אלא עזר לה, לגרסתה, בדרישה למילוי התחייבות מר רובין לרישום הנכס על שמה.

 

19. בשנת 2003 פנתה באמצעות בא־כוחה דהיום למר ארדינסט במספר מכתבים – אולם הרישום לא הוסדר – ולדרישת הבנק להסרת המשכנתא שילמה סכום נוסף של 100,000 ₪, כדי להסיר השעבוד.

 

20. עקב אירועים אלה, נגרמו לה, לטיעונה, הפסדים כספיים כדלקמן:

"1. החזר תשלום עודף ששולם לבנק אדנים100,000 ₪

2. פיצוי בגין הפרה יסודית של ההסכם135,000 ₪

3. פיצוי בגין ירידת ערך עקב אי רישום

הדירה בלשכת רישום המקרקעין108,000 ₪

4. עגמת נפש ונזקים נפשיים/בריאותיים40,000 ₪

סה"כ 383,000 ₪"

 

21. מנגד, העיד מר ארדינסט, בתצהירו נ/8, כי מר רובין נקלע לקשיים כלכליים כקבלן וכבעלים הרשום של הבניין ואולם, התובעת הגישה תביעתה גם כנגדו, עקב היותו "כיס עמוק".

 

22. לדבריו, פעלה התובעת בניגוד לאמור בסעיף 5.2.4 לחוזה, בשלמה הסך של 110,000$, ישירות לידי מר רובין, במקום לבנק.

 

23. אילמלא שילמה סכום זה לידיו, הרי שכספי המשכנתא היו מגיעים ליעדם, קרי: לבנק, ובכך מובטח היה הסכם המשכנתא.

 

24. אף התשלום העודף של 100,000 ₪ ששילמה לבנק, לטענתה, נגרם עקב מחדלה – אותו שילמה על דעת עצמה, בעצת בא־כוחה, ללא כל מעורבות מצידו.

25. לו סברה כי המחדל לעניין המשכנתא רובץ עליו, הרי שהייתה נמנעת מתשלום זה של 100,000 ₪.

 

26. התובעת לא נקפה אצבע שנים, משום שידעה שמחדלה הוא אשר גרם לאי־הסרת השעבוד.

הוא, מצידו, ניסה ללחוץ על מר רובין להיפגש עם התובעת ולהסדיר את העניין ואף נסע עם מר רובין אל עו"ד אָיזנברג, נציג הבנק, אשר הבטיח שלא לפעול כנגד התובעת.

 

27. מלבד התחייבויותיו לטפל ברישום זכויותיה בדירה ורישום הבית כבית משותף, לא קיבל ייפוי־כוח לביצוע כל פעולה אחרת מטעמה. לכל אורך הדרך, הייתה מיוצגת על ידי עו"ד אורי ברוידס ועל־פי סעיף 3 לחוזה, מצהירה היא, כי היא ובא־ כוחה, עו"ד ברוידס, בדקו את מסמכי היחידה, את מקומה, את תָּכניות הבניין, היתר הבנייה והשיפוצים ביחידה ובבניין ומצאו אותם לשביעות־רצונם המלאה.

 

28. התובעת הכירה את מר רובין ונתנה בו אמון ללא סייג – וזו הסיבה בגינה נתנה בידיו את כספי המשכנתא.

 

29.בענייננו, ראוי לבדוק סעיפי החוזה, על־פיהם ייקבע אומד דעת הצדדים ולהלן לשון הסעיפים 5.2.2 ו-5.2.4 לחוזה לעניין התשלום לבנק:

"5.2.2עד ליום 5/8/96 סך נוסף בש"ח השווה ל-110,000$ (מאה ועשרה אלף דולר ארה"ב).

5.2.4התשלום הנקוב בסעיף 5.2.2 לעיל, יהיה בשיק לפקודת בנק אדנים למשכנתאות והלוואות בע"מ, לצורך סילוק המשכנתא הרובצת על היחידה".

כן נקבע ב"הואיל" החמישי לפתיח לחוזה כדלהלן:

"והואילוהמוכר מצהיר ומאשר כי היחידה נקיה מכל חוב, שיעבוד, משכנתא, עיקול תביעות ו/או זכות צד ג' מלבד משכנתא ע"ס 100,000$ לטובת בנק אדנים למשכנתאות, משכנתא זו תוסר עפ"י תנאי הסכם זה, ולאחר תשלום הסך של 100,000$ לבנק אדנים, יהא הקונה זכאי לרשום הערה לטובת בנק משכנתאות אשר יעמיד הלוואה לטובתו. רצ"ב אישור הבנק המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם".

 

30. עולה מאלה, כי התובעת הייתה אמורה ברורות למסור השיק על־סך 110,000 $ ל"בנק אדנים", ישירות, על־מנת שזה יסיר המשכנתא, וזה היה אומד דעת הצדדים בעת החתימה על החוזה.

לעניין קביעת אומד דעת הצדדים, נקבע בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991), פ"ד מט(2)265, בעמ' 268-269, כדלקמן:

"'אומד דעתם' של הצדדים הוא המטרה או התכלית שעמדו לנגד עיני הצדדים בעת כריתת החוזה" (השופט ברק בע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח', פ"ד מא(282 (1, בעמ' 305).

והלכה מיוסדת היטב היא, כי חוזה שלשונו ברורה במידה שאינה מותירה מקום לספק בדבר כוונתו, יש לאמוד את דעת הצדדים מתוכו ואין להיזקק, לשם כך, לנסיבות כריתתו [...] ודוק: משמעותו של כלל זה איננה, כי לשון ברורה גוברת על תכלית ברורה הסותרת את הלשון. אלא משמעותו היא, כי לשון ברורה מעידה על אומד דעתם של המתקשרים ותכלית התקשרותם. ואם הלשון ברורה, ממילא גם התכלית ידועה, ושוב אין בית המשפט פונה לבחון בצפונותיהם של המתקשרים, שמא בסתר לבם כיוונו לתכלית אחרת, שלא הביאוה לידי ביטוי. כדברי השופט מ' חשין בפרשת סקלי נ' דורען [...] (בעמ' 817):

"שתי תחנות על הפרשן לעבור בבקשו לאמוד דעתם של צדדים לחוזה: התחנה האחת היא (אומד) דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, והתחנה האחרת היא – ככל שדעתם אינה משתמעת מתוך החוזה – (אומד) דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".

 

וכן ראה בע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ואח' נ' שרה הרמן ואח' . תק-על 2005(2), 3775 ,בעמ' 3781, כדלקמן:

"מטרתו העיקרית של הפרשן, בבואו לפרש חוזה, הינה לעמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. לעתים יוכל הפרשן לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי ולעתים, במקרים בהם הנתונים שבפניו אינם מספיקים, יאלץ להסתפק בקביעת אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים. במקרה זה לא ישאל עצמו מה הייתה
כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי, אלא מהי כוונתם של צדדים סבירים. ראשית, ינסה הפרשן להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, דהיינו אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם... לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה".

 

31. לא הובהר מה טעם ראתה התובעת למסור סכום גבוה זה, בו תלוי היה גורל הסכם המשכנתא, דווקא לידי מר רובין ולא לידי הבנק המופקד על הסכם השעבוד, סכום אשר מתואר כחיוני וכנחוץ ביותר לתובעת להשגת מטרת ביטול המשכנתא.

 

32. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת על פשר צעדה זה כדלהלן:

"ש:איך את יכולה לטעון שמילאת את ההסכם, כאשר הסעיף 5.2.4 לא מילאת ככתבו וכלשונו?

ת:באתי למשרדו ותשלום ראשון שולם במשרדו ושאר התשלומים הוא אמר שעלי לשלם לנתבע 1. באתי למשרדו ונתתי את השיקים לפקודת הנתבע 1 כי זה יהיה קל בהעברת הכספים. הוא התחייב להעביר לבנק אדנים. אני לא הכרתי את הנתבע 1 לגמרי. פגשתי אותו פעם ראשונה במשרדו של הנתבע 2 שהיה אלוף בצה"ל לכן נתתי בו אמון.

ש:אם סוכם שכל התשלומים ישולמו לנתבע 1, מדוע אחרי שביצעת את התשלום ראית לנכון לעדכן את נתבע 2, שכך עשית.

ת:רשמתי את השיק במקום לבנק, רשמתי לנתבע 1, לפי בקשתו. עדכנתי את הנתבע 2."

(ראה: עמ' 7־8 לפרוטוקול מיום 10.7.05, שורות 17־25 ו־1־2, בהתאמה)

וכן העידה:

"ש:באיזה נקודת זמן נתן לך נתבע 2 את האישור שאת מדברת עליו.

ת:בפגישה הראשונה.

ש:אם האישור נעשה לפני, מה הדחיפות לעדכן אותו?

ת:נעניתי לבקשתו של הנתבע 1 במקום לרשום את השיק לפקודת בנק אדנים. אחרי שבאתי הביתה וסיפרתי לבן שלי, הוא אמר לי שהוא חושב שלא עשיתי טוב. מיד התקשרתי לעורך הדין שלי, נתבע 2[,] ואמרתי לו שנתתי את השיק ורשמתי אותו לפקודת הנתבע 1 במקום לבנק אדנים. עורך הדין שלי אמר לי שאין לי מה לדאוג, דורון הוא לא כזה. אחרי שבוע התקשרתי שנית לנתבע 2, ושאלתי אותו מה עם השיק, נאמר לי על ידו שאין לי מה לדאוג, השיק הועבר לבנק. אני ראיתי את השיק שלך בבנק אדנים. זו תשובתו המדויקת".

(שם, עמ' 8, שורות 5־14)

ולעניין השתהותה בהגשת התביעה העידה:

"ש:יש סיבה למה חיכית 4 שנים עד שקיימת את הפגישה נשוא נספח ז' להעברת הדירה?

ת:בשנת 98 הייתה עדנה לשכונת נווה צדק וחשבתי אולי למכור את הנכס שהיה להשקעה. התחלתי לגשש ואמרתי שאוציא נסח טאבו ואז ראיתי ששום דבר לא התקדם.

ש:מדוע רק לאחר שגילית את הידיעה המרעישה, מה עשית?

ת:כל הזמן ללא הרף בלבלתי את המוח בטלפונים לנתבע 2, טלפונים לנתבע 1 שאף פעם לא קיבלתי תשובה. הכתובת בשבילי הייתה הנתבע 2. 4 שנים בלבלתי למשרדו את המוח ונאמר לי ששילמתי את כל הכסף ואין עלי לדאוג. נאמר לי על ידי נתבע 2 שמתארגנת קבוצה של אנשי צבא לעזור לנתבע 1. כך חלפו 4 שנים. הייתי בבית אסיה, ברמת-גן. הבאתי לו כת[ו]בות רבות."

(שם, עמ' 8־9, שורות 19־26 ו־1־3, בהתאמה)

ובהמשך חקירתה העידה לעניין האמון שרחשה כלפי הנתבע מס' 1:

"ת:נתתי אמון באלוף לפי בקשתו ורשמתי את השיק לפקודתו. נתבע 2 הרגיע אותי. לאורך כל השנים גם נתבע 2 וגם
נתבע 1, חזור ואמור אמרו לי שאין לי מה לדאוג שאני שילמתי את כל הכסף לבנק וגם לנתבע 1. נתבע 1 אמר לי שאין לי מה לדאוג. יש לי מעטפה שבתוכה נמצא מכתב שנשלח ממשרדו של ארדינסט. אחרי תקופת מה אמרתי לו שאני רוצה לכתוב צוואה וכתבתי אותה אצלו. נתתי אמון בו. ברוידס היה עו"ד מצוין ועם הנתבע 1 לא היה לי קשר. בשנים האחרונות עו"ד ברוידס חלה ואמר שהוא לא מופיע בבית המשפט ועל כן רציתי את נתבע 2.

ש:האם את פונה לנתבע 2 כי הנתבע 1 אינו סולבנטי?

ת:את נתבע 1 הצלחתי לראות רק במטה הבחירות לראשות עיריית ת"א.

ש:כשרצית למצוא אותו ידעת לעשות זאת?

ת:גם עכשיו אני יודעת שהוא בהודו.

[...]

ש:לשאלת בית משפט - אחרי שהבנים אמרו שהתשלום לנתבע 1, אינו תקין - מדוע לא פעלת לביטול השיקים ולתשלום ישירות לבנק אדנים?

ת:קודם צלצלתי לנתבע 2 והוא על המקום הרגיע אותי ואמר לי שאין לי מה לדאוג. נתבע 2 מכיר טוב את נתבע 1. הוא אמר לי "אין לך מה לדאוג, דורון הוא לא כזה". הוא הוסיף שראה את השיק שלי בבנק.

ש:לשם מה נכללו הסעיפים הרשומים בהסכם לעניין תשלום לבנק, מדוע פעלת נגד ההסכם?

ת:פעלתי בניגוד להסכם רק לעניין אחד. פה טעיתי כי הוא ביקש אותי ואמר שזה יהיה יותר קל להעברת כספים בשבילו, ונעניתי בגלל אמוני באלוף בצה"ל".

(שם, שורות 21־26 ו־1־7, 12־21, בהתאמה)

 

33. מענה זה אשר ענתה, אינו משכנע בהגיונו – שכן אם סברה התובעת כך בזמן התשלום למר רובין, אין לה אלא להלין על עצמה, שלא פעלה כפי הוראות החוזה שצוטטו לעיל ככתבן וכלשונן

 

34. אל לה לתובעת לטפול מחדלה זה על מר ארדינסט, שכן התשלום נעשה שלא בשיתופו ובניגוד לחוזה שטרח לנסח בזהירות – וכל טענה לעניין התוצאה, יכולה היא, לכל היותר, להפנות אל מר רובין, על שלא העביר סכום זה מיד לבנק.

 

35. מר רובין דורון, בתצהירו נ/7, העיד כי אכן הסכם הצדדים קבע כי הסך של 110,000$ יועבר ישירות לבנק לצורך סילוק המשכנתא הרובצת על היחידה.

אשר להעברת התשלום לידיו העיד:

"איני זוכר שביקשתי מהתובעת לתת לידי את השק אשר מיועד לבנק אדנים ואולם בכל מקרה השק על סך 110,000$ הועבר לבנק.

על הבנק היה להמציא כמוסכם אישור כי המשכנתא אינה רובצת עוד על דירת התובעת.

אני הייתי בבנק מספר פעמים על מנת לנסות ולעשות סדר בכל התשלומים שהעברתי אליהם, אך בשל המשבר שנקלעתי אליו והצורך הדחוף אחר כך לצאת לחו"ל לתקופות ארוכות לצורכי עבודה, דבר הנמשך עד היום, הקשו עליי במציאת כל המסמכים.

לפחות בשתי פגישות אשר קיימתי עם ב"כ הבנק עו"ד רוזנברג יחד עם הנתבע 2 על מנת להסיר את המשכנתא מהיחידות בבניין, הודיע עו"ד רוזנברג כי באם אעביר לו סך נוסף של כ-25,000$ ישחרר הבנק מהמשכנתא את כל היחידות בבניין.

אמרתי לעו"ד רוזנברג כי הדיירת אשר רכשה את עליית הגג לא שילמה לי את מלוא התמורה ונותרה חייבת סך של 25,000$. כן הוספתי כי למרות הבטחות אותה דיירת לשלם את חובה, היא לא עשתה כן עד היום."

(ראה: סעיפים 15־19 ל־נ/7)

 

36. בחקירתו הנגדית העיד לעניין זה כדלקמן:

"ש.אני מפנה אותך לסע' 8,9,10 לתצהירך - האם יש לך איזשהו מכתב או אישור מבנק אדנים שאומר שכנגד תשלום
של 100,000 $ שתשלם התובעת - הדירה שלה תוחרג, בכתב או אישור כלשהו?

ת.המפגשים שלי עם בנק אדנים היו מפגשים בע"פ, במו"מ לגבי כל רכישה ביחס לשווי של הנכס כולו, שום דבר לא יצא בכתב - הכל היו שיחות שנוהלו באופן שגרתי לאורך הזמן.

ש.אני מפנה אותך להסכם המכר - נספח ב' לתצהיר התובעת - ל"הואיל" החמישי - כתוב "רצ"ב אישור הבנק" - לעניין ההחרגה - שכנגד 100,000 $ הדירה תוחרג?

ת. אין לי, השיחות היו בע"פ."

(ראה: עמ' 25־26 לפרוטוקול מיום 1.1.06, שורות 22־24 ו־1־7, בהתאמה)

וכן העיד:

"ש.אני מפנה לסע' 15 לתצהירך - בתצהירך אתה זוכר פרטי פרטים, שפגשת את ברויידס וכל שיחה ושיחה שניהלת עם אנשים שונים, המקום היחיד שבו אתה לא זוכר שביקשת מהתובעת שתיתן לך את הצ'ק במקום לבנק אדנים ותרשום אותו על שמך ? איך יכול להיות שמכל הדברים רק את זה אתה לא זוכר?

ת.יש הרבה דברים בחיי שאני לא זוכר. יותר מזה, אני לא יכול להתעקש שביקשתי מקליינט דבר כזה.

ש.אתה מסכים שקיבלת את הצק לפקודתך?

ת.אני מסכים שקיבלתי אבל לא שביקשתי.

ש.למה לא שלחת אותה מיד לבנק אדנים לשלם סכום זה?

ת.לא יודע להסביר זאת.

ש.למה לא ביקשת שהצ'ק יהיה על שמך ולא על שם בנק אדנים?

ת.אני מעריך את עצמי כאדם הגון שלא התכוון להשתמש בכסף הזה לשימושו האישי.

ש.תוך כמה זמן הפקדת את ה- 100,000 $ לאחר מכן?

ת.לא זוכר."

(שם, עמ' 26־27, שורות 14־25 ו־1־16, בהתאמה)

 

37. משמע, מדברים אלה עולה כי אכן התובעת מסרה למר רובין הסך של 110,000$ לפקודתו, במקום לפקודת הבנק, ומכאן שורש הבעיה והסיבה לעיכוב החרגת הדירה מכלל המשכנתא אשר רבצה על הבניין כולו בו מצויה הייתה הדירה.

בהתנהגות זו של התובעת ניתן אף לראות משום ניתוק קשר סיבתי בין פעולות הנתבע והאשם המיוחס לו לבין התוצאה, קרי, אי הסרת המשכנתא.

לעניין זה קובע סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), כדלקמן:

64."אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו , או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

...

(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק".

לעניין זה ראה בע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן נ' בן ציון סלע, פ"ד נו(1) 822, בע' 830 כדלקמן:

"...לאמור, יכול שאשמו של אחר ינתק את הקשר הסיבתי, אם היה "הסיבה המכרעת לנזק". לשון אחרת, פעולה מכוונת של אדם אחר שהיתה הסיבה המכרעת לנזק מנתקת את הקשר הסיבתי; בתנאי שלא ניתן היה לצפות את הפעולה. לעומת זאת, פעולה מכוונת שניתן היה לצפותה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי".

וכן ראה בע"א 7003/96 פנירי כוכבה נ' המרכז הרפואי "שערי צדק", תק-על 98(2), 447 ,בעמ' 453 כדלקמן:

"באשר לניתוק הקשר הסיבתי, הרי הדין במסגרת סעיף 2)64) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא כי על בעל האשם להראות ש"אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". הלכה היא כי לא די בכך שהאשם האחר הוא בבחינת רשלנות. המבחן שהתקבל בפסיקה הוא שהאשם הנוסף צריך להיות בלתי צפוי".

 

38. אשר לתשלום הסכום הנוסף בסך של 100,000 ₪ אשר שילמה התובעת לבנק ביום 8.5.03, סכום זה שולם אף הוא שלא בעצת מר ארדינסט – אלא תחת הכורח להסרת המשכנתא אשר הוטל על־ידי הבנק.

 

39. לעניין זה העיד בפנָי נציג הבנק, עו"ד אברהם רוזנברג, כדלקמן:

"ש:מי נהל את המו"מ לעניין מ - 110,000 ₪.

ת:כפי שאמרתי קודם, לאחר שהתובעת פנתה לבנק והתברר לה שהבנק לא מוכן להחריג את זכות המשכנתא מהיחידה שנרכשה על ידה, נוהל מו"מ בינה לבין הבנק בנוכחותי. בשלב ראשון הסכום הנדרש היה סכום גבוה יותר[.] בסופו של תהליך סוכם על סכום של 100,000 ₪ וזאת לאחר שהתובעת ערבה את מנכ"ל הבנק. היא העלתה נסיבות אישיות שאמורות לעמוד לזכותה ולמצוקה שהיא נמצאת".

(ראה: עמ' 2־3 לפרוטוקול מיום 10.7.05, שורות 23־26 ו־1־3, בהתאמה)

 

40. משמע, תשלום זה נעשה לאחר הידברות ארוכה בין התובעת לבין נציגי הבנק והיווה פרי סיומו של משא־ומתן להסרת המשכנתא מעל הדירה.

 

41. למר ארדינסט לא היו חלק ונחלה במשא־ומתן זה – ורצונה של התובעת להבטיח החרגת המשכנתא בהתייחס לדירתה היה זה שהכריע לגבי תשלומו של סכום זה.

 

42. רישום הבית כבית משותף יושלם עם סיום הליכי כינוס על הבניין ככלל מטעם הבנק – דבר שאין בו, כשלעצמו, למנוע מכירת הדירה לצד שלישי, לו יעמוד עניין זה על הפרק.

 

43. התובעת טענה לירידת ערך הדירה, ברם, לא הוצגה בפני כל חוות־דעת שמאית לעניין זה – ועל־כן טענה זו דינה להידחות.

 

44. כן טענה התובעת לנזקים בריאותיים, ברם, לתובענה לא צורפה חוות־דעת רפואית, דבר אשר אינו מאפשר מדעיקרא דיון בטענה מסוג זה.

 

45. סיכומו של דבר, לא ראיתי במעשי הנתבע מס' 2, מר ארדינסט, משום רשלנות מקצועית אשר הביאה לאי־החרגת הדירה נשוא התביעה מן המשכנתא אשר רבצה על הבניין בו מצויה הדירה, ואלמלא מעשי התובעת, אשר היוו, כמתואר לעיל, פעולות בניגוד למוסכם בחוזה הרכישה, הרי שנמנעת הייתה הסיטואציה העגומה אליה נקלעה התובעת.

לאור הטעמים המצטברים לעיל, נדחית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע מס' 2, בסך של 9,000 ₪, בצירוף דמי מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפּועל.