חקירת גניבת רימונים בצה"ל

חברים היזהרו מהחברים!!!

למי מאתנו יש חברים ולמי בעצם אין? שאלה זו נשאלת חדשות לבקרים בקרב אותם האנשים אשר מתעוררים בבוקר של יום, שטוף שמש, ויוצאים לעוד יום של עבודה, או סתם כדי לצבור כוחות מחודשים.

במקרה הטוב כל אחד חוזר בסופו של יום אל ביתו, אל משפחתו ובעצם למקום שבו הוא מרגיש את שלוות החיים השייכת לו, במקרה הרע, דפיקה על הדלת, שם ניצב שוטר אשר בידו צו חיפוש בגין חשד כזה או אחר, החששות מתחילות להגיע, מן הלא נודע, ברם, אותו השוטר אשר נכנס בכוח החוק אל הבית, מבצע את עבודתו ומגיע למקום אשר אחד מבני הבית החביא סמים, דבר שהנו מנוגד לחוק.

כעת, יושבת בני המשפחה ולא מאמינה למראה עינה ולמחזה אשר נגלה לנגד עינה כי בנם, חשוד בשימוש וסחר בסמים, עבירות אשר מקימות חזקה בדבר עבירה פליליות, בגינן נלקח לתחנת המשטרה, לחקירה ובעקבות זאת נעצר ומובא לבימ"ש כשהוא אזוק בידיו וברגליו כאחרון הפושעים במדינת ישראל.

בד בבד מסתבר כי אותו השוטר, זוכרים ? הגיע אל אותה המשפחה והחשוד, כתוצאה ממידע אשר נמסר ע"י אדם מסוים, שלמעשה היה" שותף סוד " עם אותו החשוד שנעצר והוא למעשה היה אוזן קשבת לאותו החשוד וידע את סודותיו, אלא שאיש לא ידע מלבד שני הדמויות כי הייתה מחלוקת, בעקבותיה, החליט אותו החבר לנקום בחברו ועשה מעשה אשר מנוגד " לכללים " של החברים והלשין למשטרה כי חברו מחזיק סמים בביתו, וכך למעשה מתחילה מסכת הראיות שבגינה נעצר החשוד ונשפט לתקופות מאסר כאלה ואחרות.

המקרה אשר מובא כאן בניכם הנו מקרה אשר לגביו יש להרים גבה באשר " למהירות " שהגיע משטרה לביתם של חשודים, ובחיפוש שנערך נתפסו רימונים שנגנבו מהצבא, יום קודם לכן, המדובר למעשה במהירות ובחוסר יעילות שפעלה משטרת ישראל, בעת שערכה חיפוש בביתם של החשודים ותפסה את הרימונים, לא זו בלבד שהמשטרה הגיע אל החשודים בסמוך לגניבתם היא אף הגיע באופן מדויק למקום שהם הוחבאו כולל למקום שבו הוסתרו הרימונים, אשר מי שידע אודות הסתרתם, הוא אותו החבר שהזכרנו קודם לכן ורק הוא ידע על כך לכך קוראים פח"מ ( פרט חקירתי מוכמן ) כלומר רק מי שביצע את העבירה יודע להצביע על מיקומו של הרימון האמיתי.

בשולי הדברים יש לומר כי המשטרה פעלה באופן לא מקצועי שכן כל בר דעת יודע כי " הטיימינג " הוא לא פחות חשוב מתפיסת הרימונים שכן היה ברור כבר בשלב הזה, מי הוא אותו האדם שנקרא " החבר " אשר רק הוא ידע על מקום המסתור של הרימונים והוא היחיד אשר ביקש מהנאשמים לקחת את הרימונים כדי למכרם, משנענה בשלילה, החליט לנקום בנאשמים ומסר ידיעה למשטרה שעניינה גניבת רימונים מהצבא 24 שעות לפני הודעתו למשטרה וכי הם נמצאים במקום מסוים ( שרק הוא ידע על כך כי הוא היה יחד עם הנאשמים ורק הוא שמע על כך).

שני הנאשמים נעצרו והובאו לבימ"ש מחוזי, הוגש נגדם כ"א בגין הוצאת רימונים מהצבא דבר אשר יכול להוליך את הנאשמים אחר סורג ובריח לכמה שנים טובות.

במהלך הדיונים בבית המשפט עלה כי " המאשימה " מדינת ישראל התעלמה מכך כי אותו החבר אשר למעשה מסר את הידיעה ובעקבות זאת נעצרו החשודים, הוא היחיד אשר ידע אל הוצאת הרימונים ומקום הסתרתם וכי באותו מעמד של מסירת המידע למשטרת ישראל, הדבר לא נלקח בחשבון, ע"י משטרת ישראל, לרבות ההשלכות שהסיכוי לגלות את מוסר המידע גדול יותר מהסיכוי להעמיד את החשודים לדין.

יוער כי לא אחת הפרקליטות חוזרת בה מהאישום בשל חשש שמא אותו החבר ( מוסר המידע ) ייחשף ואו/אז קיימת סכנה לחייו של מוסר המידע.

במקרים דנן, חשוב לזכור כי לא אחת משטרת ישראל מחזיקה בידה מידע מודיעיני, אשר ממנו יוצרים את תיק החקירה ואת המעצרים עד כדי הרשעתו של החשוד בבית משפט מבלי לשים לב כי למעשה מידת האמון הנדרשת מהחברים אשר שמים ידם בקלחת יכולה להיות כמידת אותה הקלחת שנמצאים בה החשודים.

משטרת ישראל, ובכלל זה יחידת המודיעין פועלות ע"פ רב כתוצאה מהפעלת מקורות וכי לא אחת הפזיזות של משטרת ישראל כמו מסיבות העיתונאים, שמקיימת המשטרה, לא אחת העידו על כך כי לא היו דברים מעולם וכי הם נועדו, להעביר מסר לציבור ולחזק את רוחם כי יש על מי לסמוך ... כתבה זו למעשה מגלמת את פני החברה הישראלית ואת העולם האחר שממנו שואבים את החוק ועל כך יש לומר "כבדהו וחשדהו כי בבא היום לא תמצאנו".