חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע בין היתר את ימי החופשה להם זכאים כלל העובדים השכירים, בהתאם לוותק שצברו במקום עבודתם והיקף משרתם והרציונל העומד בבסיס חוק זה הוא שהעובד צריך לנוח מספר ימים בכל שנת עבודה.

מועד היציאה לחופשה

 

הפסיקה קבעה כי לא יתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה במפעל.המעסיק הוא הנותן חופשות ואף קובע את מועדי החופשות כפוף למתן הודעה של 14 יום מראש, לחופשה העולה על 7 ימים רצופים.

רציפות החופשה

 

בהתאם להוראות החוק, על החופשה להיות רצופה אלא שבהסכמת העובד והמעסיק אפשר יהיה לחלקה באופן שחלק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.

צבירת חופשה

 

המחוקק אסר על צבירת חופשה אולם בהסכמת המעסיק ניתן לקחת שבעה ימים לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

פדיון חופשה שנתית

 

פדיון ימי חופשה ניתן לקבל אך ורק עם ניתוק יחסי עובד מעביד ולא במהלכם.

 

ככל והעובד חדל לעבוד בטרם ניצל את היתרה הצבורה לזכותו בגין חופשה ישלם לו המעסיק סכום השווה לדמי החופשה להם היה זכאי לו ניצל את זכותו לחופשה.

דמי חופשה

 

דמי חופשה ישולמו לעובד בעד ימי חופשה שנטל בהתאם לזכאותו בסכום השווה לשכרו הרגיל.

 

דמי החופשה ישולמו לעובד אך ורק במידה והעובד יצא לחופשה בפועל.

מועד תשלום דמי החופשה

 

דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו.

 

ככל והעובד יצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה, ישולמו דמי החופשה, לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

 

תשלום דמי החופשה

 

דין דמי החופשה כדין שכר עבודה.

 

עובד חודשי זכאי לאותו שכר לו עבד באופן מלא באותו חודש.

 

עובד יומי זכאי לשכר עבודה היומי הממוצע במכפלת מספר ימי החופשה שנוצלו.

מניין ימי החופשה

 

במניין ימי החופשה אין להביא בחשבון:

 

ימי מילואים, ימי חג שאין עובדים בהם להוציא ימי מנוחה שבועית, חופשת לידה, אי יכולת לעבודה מחמת תאונה או מחלה, ימי אבל במשפחה, ימי שביתה או השבתה, ימי הודעה מוקדמת לפיטורים שמעבר ל- 14 ימים.

 

במידה ויום מן הימים שצויינו לעיל חל בימי החופשה של העובד, כי אז רואים את החופשה כנפסקת לאותם ימים ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.


חופשה יזומה בסוכות


סעיף 9 לחוק חופשה שנתית קובע כי לכל מעסיק אפשרות לקבוע חופשה מרוכזת. חופשה שהינה בת 7 ימים ויותר תחייב את המעסיק במתן הודעה מוקדמת של שבועיים לפחות. אין חובה כזאת כאשר מדובר בחופשה הקצרה משבוע ימים.

 

במידה ויש לעובד ימי חופשה צבורים רשאי המעסיק לנכות אותם. ככל ואין לעובד ימי חופשה צבורים לא יוכל המעסיק להכניס עובד לצבירה שלילית של ימי חופשה, כלומר, המעסיק יצטרך לשלם שכר עבודה רגיל בגין ימים אלו.


עבודה בערב חג


ערב חג אינו נחשב ליום חופש אלא ליום עבודה מקוצר-במקום עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע ידרש העובד ליום עבודה בן 7 שעות בערב חג וזאת בשונה ממקום עבודה שפועל 5 ימים בשבוע שם העובד יעבוד 8 שעות בערב חג.בערב כיפור יום העבודה הוא בן 6 שעות.

 

במידה ומקום העובדה מוציא את עובדיו לחופשה יזומה גם בערב החג הוא אמור לשלם להם שכר מלא בגין יום זה. עובדים שיבחרו מיוזמתם לצאת לחופשה בערב חג יחויבו בגין כך ביום חופשה מלא.

התיישנות

 

תקופת התיישנות לגבי חופשה שנתית היא שלוש שנים.

חובת ניהול פנקס חופשה

 

סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, מטיל חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשה, אשר יירשמו בו הפרטים אודות החופשות של העובדים; מדובר בחובה אשר בצידה סנקציה פלילית.

 

חובה זו מספקת ראיה למתן חופשה שנתית לעובד; אי ניהול פנקס חופשה עלול לחייב את המעסיק בתשלום החופשה אף אם העובד ניצלה בפועל.

אין באמור לעיל חוות דעת משפטית ו/או תחליף לייעוץ משפטי ספציפי
הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני עבודה