בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל 3417/05 שני עידו נ' המוסד לביטוח לאומי) קובע כי מתקיימים יחסי עובד מעביד בין שחקן כדורגל לאגודת הספורט בה הוא משחק וזאת במסגרת דיון בתביעתו של שחקן כדורגל נגד המוסד לביטוח לאומי, לקבלת דמי פגיעה בגין תאונה שהתרחשה במהלך אימון.

לטענת המוסד לביטוח לאומי, בין השחקן לבין אגודת הספורט שבמסגרתה הוא משחק לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, ומכאן- שאין מדובר בתאונת עבודה, ועל כן לא חלה על המוסד כל חובה לתשלום דמי הפגיעה.

בית הדין דחה את טענות המוסד, וקבע שהמבחנים השונים מצביעים על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים:

"מבחן הפיקוח – מסגרת העסקתו של התובע נקבעה בלוחות הזמנים על ידי האגודה כאשר האגודה היתה זו שקבעה את המסגרת, האופי ושעות הפעילות בהם הועסק התובע...".


"מבחן ההשתלבות – מבחינת הפן החיובי של מבחן ההשלבות – מהעדויות שהובאו בפני בית הדין עולה כי התובע השתלב במערך הארגוני של האגודה. כאמור בבג"צ מכנס, משחק כדורגל הינו ספורט שאינו יכול להתקיים ולא ניתן לשחקו שלא במסגרת קבוצתית, התובע כמו כל שחקן כדורגל היה פרט, נדבך במסגרת ה"שלם". פעילותו ותפוקתו התבצעה במסגרת מערכת שלמה - הקבוצה, תחת הנהגתו והוראותיו המקצועיות של המאמן, ובצדן ההוראות הארגוניות והמשמעתיות של ההנהלה... מבחינת הפן השלילי של מבחן זה הרי שבתקופה הרלבנטית שיחק השחקן רק באגודה...".


"מבחן אספקת הכלים – אין ספק ואף לא נטען אחרת, כי האגודה סיפקה לתובע את כל הציוד הנדרש למשחקים ולאימונים לרבות בגדים, נעליים, כדורים וכד'...".


"מבחן תשלום השכר – מקובלת עלי עמדת התובע... לפיה קיומם של תלושי שכר יש בה כדי להעיד כי התובע הוחתם מבעוד מועד על כל המסמכים הנדרשים בהעסקת עובד...".



בבג"צ 176/90 גד מכנס ואח' נ' שר העבודה והרווחה, נדון מעמדו של שחקן הכדורגל ובין היתר נקבע: "הבסיס לפעילות הספורטאי במסגרת הקבוצתית, אינטנסיביות המאמץ הנדרש ממנו והמושקע על-ידיו, המשמעת והכפיפות שלהן הוא מחויב, וכמובן התגמול הכספי שלו הוא זוכה בעבור פעילותו - כל אלה מעידים, למעשה, על מה שכונה על-ידי שר העבודה: "עיסוק בעל אופי כלכלי...".

לסיכום נראה כי לאור החיזוק בפסיקה זו כהמשך לבג"צ מכנס ועוד פסיקות של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ובית הדין הארצי כערכאת ערעור, בעניין השחקנים אפריים דוידי ושלמה אילוז מהפועל באר שבע (שזכו לפיצויי פיטורים בעקבות הפסקת עבודתם על ידי אגודת הספורט בה שיחקו), מעמדו של שחקן הכדורגל הינו מעמד של עובד לכל דבר ועניין ובעקבות כך יש לאותו שחקן כדורגל זכויות חוזיות מכח "הסכם שחקנים" בינו לבין אגודת הספורט וכן זכויות מכח משפט העבודה. בין אלה האחרונות ניתן למנות את הזכויות: לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה, לדמי חופשה, פנסיה ועוד.


ראוי להוסיף ולציין כי הזכות לפיצויי פיטורים עשויה לקום לשחקן שמועסק על ידי אגודת ספורט יותר מ- 12 חודשים שכן רוב החוזים בין שחקני כדורגל לאגודות ספורט הינם חוזים לתקופה קצובה שבסיומה יש אפשרות למי מהצדדים לסיים את ההתקשרות החוזית. הזכות לפיצויי פיטורים עשויה לקום במידה ואגודת הספורט תבחר שלא לחדש את ההתקשרות החוזית בינה לבין השחקן.


להלן האמור בנדון בחוק פיצויי פיטורים:


בסעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, העוסק באי חידוש חוזה עבודה, נקבע:


א. היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה, רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה; סירב העובד לחדש את החוזה - רואים אותו, לעניין חוק זה, כאילו התפטר.
ב. הצעת המעביד לחדש את החוזה כאמור בסעיף קטן (א) צריך שתימסר לעובד לפחות שלושה חודשים לפי תום תקופת החוזה.

אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.

כל הנוקט פעולה כלשהי על סמך האמור לעיל פועל על דעתו האישית ועל אחריותו בלבד.

הכותב: שי טל, עו"ד ומגשר, מומחה לדיני עבודה ודיני ספורט


עודכן ב: 21/08/2013