הבנק אותו ייצגתי הגיש תובענה לסכום קצוב נגד לקוח בסך של כ-3,000 ש"ח.


הלקוח, הנתבע, טען כי התובענה לא הוגשה כדין, שכן הבנק לא צירף לכתב התביעה כל ראיה בכתב על חוזה או התחייבות של הנתבע. בנוסף, טען הנתבע כי פתח את החשבון בבנק כדי להיות חשבון עו"ש המלווה נטילת משכנתא אשר בסופו של דבר לא ניטלה על ידו וכך יצא שהחשבון למעשה לא הופעל ולאחר כשנה הפסיק את כל פעילותו ולא הכניס בו כספים ולא משך ממנו כספים.


כאשר איפס את החשבון ביקש מהבנק לסגור אותו אך נאמר לו שהחשבון לא מאופס ויש בו עדיין יתרת חוב. לפיכך הוזמנו דפי חשבון אשר עלותם הייתה בין 400 ל – 500 ₪. יתרת פתיחה זו הייתה הבסיס לחוב אליו הגיע החשבון עם הגשת התביעה. כיוון שלא בוצעו כל פעולות בחשבון הרי החיובים היחידים שהצטברו בו הם עמלות בגין ניהול חשבון עו"ש וריביות, ולא בפעילות בנקאית רגילה. על כן טען הנתבע כי אין למעשה כל חוב אמיתי בחשבון. בנוסף, חלק הנתבע על שיעור הריבית שהבנק תבע.

 

בית המשפט קבע כי אכן לפי הדין ניתן להגיש ללשכת ההוצאה לפועל תביעה לביצוע סכום קצוב ובתנאי שהיא נסמכת על התחייבות מפורשת של הנתבע. זאת, להבדיל מתביעה בסדר דין מקוצר, המבוססת על אותו רציונל דיוני, בה ניתן להגיש תביעה גם כאשר ההתחייבות היא מכללא. אומנם לכאורה צודק הנתבע כי הבנק לא צירף את אותה התחייבות מפורשת המכשירה את התביעה, אלא רק את דף החשבון, אולם נקבע כי תצהירו של הנתבע משלים את החסר, שכן הוא לא חלק על כך כי פתח חשבון בבנק.


מן המפורסמות הוא כי אין בנקים נוהגים לפתוח חשבונות בהבל פה, אלא לאחר חתימה על הסכם פתיחת חשבון ושאר מסמכים והם כידוע לא מעטים.


בית המשפט קבע כי לנתבע אין טענת הגנה כנגד התביעה. הנתבע לא פירט מתי פתח את החשבון, לא צירף כל הוכחה לכך כי הודיע לבנק על כך שהוא מבקש לסגור את החשבון. בית המשפט קבע כי הבנק צודק שאין זה מעניינו האם ניטלה משכנתא על ידי הנתבע או לא ומה היו כוונותיו של הנתבע ביחס לחשבון.


פרט לפעילות בנקאית מחויב החשבון על דרך שגרה בעמלות והוצאות שונות שהינן חלק בלתי נפרד מהחשבון עצמו ומצטרפות לכל יתרת חובה אחרת בחשבון. הנתבע לא הראה כי חיוב החשבון בעמלות ובריביות מותנה רק בכך שיש פעילות בנקאית בחשבון.


נקבע כי הנתבע לא הראה במה פעל הבנק שלא כדין בכך שחייב אותו בעמלות וריביות.


נקבע כי הנתבע לא הראה כי פנה לבנק בדרישה לקבל מסמכים או את טופס פתיחת החשבון וסורב באופן שמנע ממנו מלפרט את טענות הגנתו ועל כן אין הוא יכול לסמוך רק על דף החשבון שצורף לכתב התביעה ולהתעלם מיתרת הפתיחה שבדף זה, שכן כידוע ולפי ההלכה די לבנק לצרף את השורה התחתונה של החוב.


לאור קביעות בית המשפט נדחתה ההתנגדות והנתבע אף חוייב בהוצאות בסך 1,000 שקלים.