דמיינו לעצמכם שני אירועים ותכריעו - מי מהם נשמע לכם חמור יותר? בתרחיש ראשון, פלוני פונה לסוחר סמים באופן יזום או פוגש בו באקראי, משלם לו כמה מאות שקלים או אפילו יותר מזה, מקבל בתמורה קנאביס וצורך אותו בעצמו. בסיפור השני, אותו פלוני שותל 2-3 שתילי קנאביס בביתו או בחצרו, אלה גדלים והוא צורך אותם.


אני מאמין שאינטואיטיבית, לרובכם התסריט הראשון לכאורה חמור יותר. תוצאתו היא ביצוע עסקה לקניית סם, רווח לסוחרי סמים, עידוד מעגל הפצת הסמים וכיוצ"ב. מנגד, בתסריט השני, מגדל הסם "מחטיא" רק את עצמו, לא מערב אחרים ולא תורם לרווחתם של סוחרי סמים כאלה ואחרים.

 

המצב החוקי


על אף האמור, משפטית, מצבו של "המגדל לביתו" חמור יותר. שכן, בעוד שככלל, בגין קניית סם לשימוש עצמי לא ננקטים צעדים של ממש.


לרוב, אם העסקה נתפסה על ידי משטרת ישראל, יוזמן הקונה למסור עדות שנועדה להפליל את הסוחר והצעדים כנגדו ינועו בין סגירת התיק לבין האשמתו בעבירה של החזקת סם. להבדיל, זה שייתפסו בביתו שתילים, גם אם תהיה הכמות זעומה, עומד בפני אישום בעבירה מסוג "פשע" שהעונש המרבי עליה הינו עד 20 שנות מאסר ורשויות החוק עותרות בגינה להטלת עונשי מאסר.


בשונה מעבירה של החזקת סם, הכוללת חלופה של החזקה לשימוש עצמי שהיא עבירה מסוג עוון, עבירת הגידול לא כוללת חלופה "מקילה" של "גידול לשימוש עצמי". זאת, הגם שגידול סם הכולל מספר מצומצם של שתילים שונה בתכלית מהקמת מעבדה של ממש הכוללת עשרות או מאות שתילים, ציוד נלווה יקר ומתוחכם, בנסיבות שברור שנועד למטרות מסחריות ופסולות באופיין.


מניסיוני בתיקים בהם ייצגתי מי שגידלו קנאביס בביתם או בחצרם, במקרים רבים מדובר באנשים נורמטיביים לחלוטין - הייטקיסטים, בעלי מקצועות חופשיים ועד לפועלים קשי יום. אלה, בחרו לגדל סם אותו ביקשו לצרוך בשל בעיות רפואיות כאלה ואחרות או לשם הנאתם.


בחירתם באופציית הגידול נעשתה, במרבית המקרים, על מנת שלא יצטרכו ליצור קשר עם סוחרי ומספקי סם מפוקפקים וסברו לתומם, שלגדל מספר שתילים בדלת אמותיהם ולשימושם העצמי, נורא פחות. בחלק מהמקרים, שוכנעו בתי המשפט ולהשכיל ולהבין את התמונה הגדולה, נקטו ביד קלה שכללה הסתפקות במאסר מותנה ואף "אי הרשעה". במקרים אחרים המצב היה שונה, לעיתים בהנמקה שלפי החוק הקיים "גידול הוא גידול הוא גידול".


ספק אם קיימת הצדקה של ממש להיעדר חלופה מקילה עבור גידול למטרות של שימוש עצמי. הנמקה לפיה מדובר ב"מדרון חלקלק" והמגדל יכול להציע ממרכולתו גם לחבריו, תקפה גם להחזקת סם "רגילה". גם הקונה סם מאחר יכול למכור את הסם לשם עשיית רווח ובהמשך לקנות כמויות הולכות והגדלות לשם כך.


כך גם בנוגע לשאלה כיצד ניתן להבדיל בין מקרה של גידול לשם שימוש עצמי לגידול שנעשה למטרות מסחריות. במרבית המקרים, המצב מדבר בעד עצמו. גידול בפינת החצר, חדר הכביסה או גג הבית, אינו שווה ערך להקצאת דירה או חדר, הקמת חממה מתוחכמת וכן הלאה.


כמו כן, בדומה לעבירת החזקת הסם, ניתן לקבוע חזקה הנוגעת לכמות מסוימת, כשהחשוד או הנאשם יוכל לנסות ולסתור את החזקה במקרים המתאימים.

 

איך זה מתקשר לסוגיית אי ההפללה?


בין שלל העיסוק בסוגיית "אי הפללה" של משתמשי קנאביס, נזנח, אולי במכוון, העיסוק השאלה מהיכן ישיגו אותם משתמשים את הסם אותו הם צורכים? האם נכון להתעלם מכך?


שכן, העלמת עין מעצם ההחזקה והצריכה מבלי ליתן מענה באמצעות הקלת האצבע על אכיפת הגידול שנעשה לשימוש עצמי, אך תביא בהכרח לגידול בעסקאות הסמים המתבצעות.


עם ובלי קשר לסוגיית אי הפללה של משתמשי הקנאביס, ראוי ומוצע לשקול גם שינוי החקיקה ומדיניות האכיפה בכל הנוגע לגידול סם בהיקפים קטנים וכשהנסיבות תומכות בכך שמדובר במעשה שנעשה לצורך שימוש עצמי.

 

מאת: עו"ד יובל קגן. הכותב הוא בעל משרד העוסק, בין השאר, בתחום המשפט הפלילי. אין באמור להוות מידע משפטי מחייב או להחליף יעוץ משפטי.