שוליית הקוסם: תולדות דנקנר והבנקים

פנטזיה מציאותית בארבע מערכות

זהו סיפור מהאגדות. מככבים בו שוליית הקוסם, אבירים לבנים, אבירים שחורים, מכשפות, ובעיקר הרבה גיבורים רעים, מלווה בכמה מושגי יסוד בשוק ההון. הסכיתו ושמעו.

הסבר קצר בטרם נמשיך: כאן המקום להסביר, ששוק ההון האמריקאי מחבב במיוחד ביטויים הלקוחים מעולם האגדות: גלולת רעל (אמצעי למניעת השתלטות עוינת) אביר שחור (צד שלישי המנסה להשתלט השתלטות עוינת על חברה), שעליו מיד נדבר, ואביר לבן (צד שלישי שנחלץ להציל חברה מפני השתלטות עוינת). ביטויים אלה הובאו ארצה, והם שגורים גם בשוק ההון הישראלי.

מערכה ראשונה: שוליית הקוסם מניח את כובע הקוסם על ראשו

היה היה עלם חמודות, עורך דין מצליח למדי, ושמו נוחי דנקנר; בן למשפחת אצולה פיננסית, שהדמות המובילה היא הדוד, שמואל דנקנר (להלן – "הקוסם"). בשנת 1995, החליט נוחי (להלן – "שוליית הקוסם"), כי נקעה נפשו מלשמש השוליה המשפטית של בני משפחתו, והחליט להפוך לקוסם בעצמו. הוא עזב את בית המלאכה, הניח את כובע הקוסם על ראשו, והחל לחלק למטאטאים הוראות, לשאוב דליים ולהביאם אליו, ללא מאמץ. רק שבניגוד לשוליית הקוסם של גיתה / דוקה / דיסני, במקרה של השוליה שלנו מדובר על דליים מלאים בכסף, לא במים.

דנקנר רכש את נתח נכבד ממניות בנק הפועלים, בעזרת האביר הלבן שעוד מעט נתוודע אליו יותר, בנק לאומי.

מערכה שניה: שוליית הקוסם נפרד מקוסם אחד, ומתחבר לקוסם אחר, הרנטגן

האביר הלבן, בנק לאומי, הלווה לדנקנר את הכספים הדרושים לצורך רכישת המניות בבנק הפועלים, דבר שהיה לצנינים בעיני הדוד הקוסם, שמואל. בשנת 1999 רכש הענף המשפחתי של הקוסם את המניות בבנק הפועלים משוליית הקוסם, וזה האחרון יצא לדרך עצמאית חדשה.
האביר הלבן, בל"ל, שעוד לא החל להתנהג ככזה, דרש את החזר ההלוואה, ובצר לה, נאלצה משפחת דנקנר למכור את השליטה בדנקנר השקעות בשנת 2004, לדלק נדל"ן של יצחק תשובה, ובשנת 2007 נאלצה המשפחה להעניק לשרי אריסון את השליטה הבלעדית בבנק הפועלים.

שוליית הקוסם, אשר כובע הקוסם עדיין לראשו, רכש ביחד עם שותפים את קבוצת אי.די.בי, אחת הקבוצות הגדולות במשק הישראלי, אשר כוללת את החברות: כור תעשיות, שופרסל, סלקום, מפעלי נייר חדרה, כלל ביטוח, ועוד.

הסבר קצר נוסף: כאן המקום לציין מאורע דרמטי בסיפורנו, רפורמת בכר; אותה רפורמה ידועה לשמצה משנת 2005, אשר נועדה לסיים את הבעלות של הבנקים על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, ולהגביר את הגיוון של אמצעי המימון במשק, במטרה ליצור תחרות עם אלו המוצעים על ידי הבנקים. יוזמי הרפורמה רק שכחו, שאם קודם החתולים (הבנקים) שמרו על השמנת (כספי חסכונות הציבור), כעת עברה השליטה בכספים אלה לידיהם של החזירים, שפיזרו אותם לכל רוח.

כל אותה העת, שוליית הקוסם נישא על כתפי העיתונות הכלכלית כקוסם של ממש (הם רק לא ידעו שהוא בסה"כ הניח את כובע הקוסם על ראשו, ותו לא). בזכות אותה רפורמת בכר, וביחד עם חבריו, הבנקאים ("האבירים הלבנים") יצא שוליית הקוסם למסע בשביל האבנים הצהובות, אך בלי דורותי, אלא עם קוסם נוסף, המכונה "הרנטגן" שעליו החל לסמוך, ועם קצת עזרה מידידים.

המסע כלל רכישות הזויות כמו פרויקט הפלאזה בלאס-וגאס בכ-4 מיליארד שקל; רכישת מניות בנק קרדיט סוויס בכ-7 מיליארד שקל; ורכישת העיתון הכושל ועתיר החובות "מעריב", בכ-150 מיליון שקל. שלוש השקעות שהתבררו ככושלות לחלוטין בזו אחר זו.

בין לבין, רכשה אי.די.בי פיתוח (הציבורית) את עסקיו הפרטיים הכושלים של דנקנר, גנדן תיירות ותעופה. בכך שפכה החברה הציבורית כספים יקרים ולקחה על עצמה ערבויות פרטיות של שוליית הקוסם, והכל מאושר על-ידי בעלי המניות כאילו אין מחר.

מערכה שלישית: הנפילה. כניסת האבירים לתמונה

הסבר קצר: הלוואה לחברה מתבצעת באמצעות מסמך המכונה אגרת חוב, אג"ח. באגרת החוב מתחייבת החברה להחזיר את החוב במועד נתון, ובריבית נתונה. בשונה מהלוואה בנקאית רגילה, איגרת חוב היא מסמך סחיר, ניתן למכור ולקנות אותו. אג"ח מובטחות פעמים רבות בנכס, המשמש בטוחה להחזר, אך לא איש כמו שוליית הקוסם זקוק לביטחונות. די במילה שלו שהכסף יוחזר, הוא הרי הקוסם. האג"ח שבאמצעותן לווה שוליית הקוסם מיליארדים מובטחות ב-אויר.

וכך, בתוך שנים ספורות הגיע החוב הכולל של הפירמידה שהקים שוליית הקוסם לכ-7 מיליארד שקלים. שוליית הקוסם הבין לפתע שרק כובע מונח לראשו, והמטאטאים כבר אינם נענים להוראותיו להמשיך ולמלא את הדליים בכסף.

כאן נכנס לתמונה האביר השחור, קרן יורק: מעלליו של שוליית הקוסם הביאו לכך שערכן של אגרות החוב שלו בשוק ירד פלאים. האביר השחור רוכש נתח גדול מן האג"ח שבידי הציבור מתוך כוונה מוצהרת להיכנס לשליטה בקבוצת אי.די.בי, בטוב או ברע.

או אז ניעורו משנתם האבירים הלבנים, הבנקים. אותם אבירים לבנים שחילקו לשוליית הקוסם שלנו כספים כאילו אין מחר, בדרך למפולת.
האבירה הלבנה הראשונה שנכנסת למערכה, היא חברתו משכבר הימים של שוליית הקוסם, רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי (להלן – ר"ע).

ר"ע מחליטה למחוק לדנקנר 150 מיליון ש"ח מחובו הפרטי.

בשלב זה יוצאים סוף סוף נתיני הממלכה משנים של תרדמת שנפלה עליהם, ומחוללים מהומה שר"ע לא חלמה עליה בזמן שנמה על המזרן עם העדשה. כוונת המחיקה מתבטלת, מיידית.

מערכה רביעית: האביר השחור מנסה להשתלט על עסקיו של שוליית הקוסם

עסקיו של שוליית הקוסם ממשיכים להידרדר מדחי אל דחי. האביר השחור מזהה את ההזדמנות, ופונה לבית המשפט במטרה להשתלט על עסקיו של שוליית הקוסם. מהלך שאין לו אח ורע במשפט הישראלי.

הסבר קצר: סעיף 350 לחוק החברות הוא אחיו הצעיר והמפגר של פרק 11 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי (chapter 11). הסעיף נועד להעניק לחברה בקשיים המנסה להשתקם את הגנתו של בית המשפט מפני הליכים משפטיים בתקופת השיקום. נושיו של דנקנר נקטו צעד יוצא דופן. לטענתם, באמצעות סעיף 350 ניתן ליטול את השליטה מידיו של בעל-שליטה סורר, שאינו עושה די על מנת להחזיר את החובות. אם בעבר עמדה בפני הנושים רק האפשרות לפרק את החברה ולמעשה לחסל את עסקיה, כעת, לראשונה, הכיר בית המשפט בכך שקיימת גם האפשרות שהנושים ישתלטו עליה, במקום להרוס אותה.

אך האבירים הלבנים, ר"ע וחבריה, לא יזנחו את חברם לאלפיון, שוליית הקוסם, בעת צרה, והם נחלצים לעזרתו, ומתנגדים למהלך.

בית המשפט מקבל החלטת ביניים, ונותן לשוליית הקוסם אויר לנשימה לתקופה קצרה, עליו למכור את כלל ביטוח ולהגיע להסדר עם האביר השחור בלוחות זמנים קצרים וצפופים.

שוליית הקוסם אינו אומר נואש, ופונה לבית המשפט העליון, הוא זקוק לעוד חמצן מעבר לזה שניתן לו בבית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון דוחה את בקשתו של שוליית הקוסם לקבל מנת חמצן בדרך לטביעה.

אך האבירים הלבנים בוחשים כל העת בקלחת. כזכור, הם לא ינטשו שוליית קוסם בעת צרה, וכעת הם מציעים הסדר חדש ומפתה (למי? דבר אחד ברור - לא לנתיני הממלכה), שלפיו שוליית הקוסם יישאר בעל השליטה באי.די.בי פתוח והבנקים יקבלו תוספת ריבית ואופציות פאנטום על 20% מהחברה.

הסבר קצר: אופציית פאנטום - מכשיר הוני המעניק תגמול כספי על בסיס שווי מניית החברה - ללא זכאות לקבלת המניה בפועל. כלומר בעל האופציה (בדרך כלל עובדי החברה בחיים האמיתיים, ולא באגדות) מקבל תשלום לפי שווי המניה במזומן - במועד המימוש, ולא מניות בפועל. היתרון לבעל השליטה הוא ברור – הונו בחברה אינו מדולל כתוצאה מחלוקת מניות, הוא נשאר בעל השליטה, ורק חייב לשלם כסף עבור האופציה. אבל הרי שוליית הקוסם חייב כסף גם כעת. מדוע לקבל אופציות פאנטום ולא אופציות על מניות של ממש, אשר ייטלו את השליטה מידיו של שוליית הקוסם אם לא יעמוד בתשלום? האבירים הלבנים כנראה יודעים מה הם עושים.

כלומר האבירים הלבנים מוכנים לקחת סיכון אדיר ששווי מניות אי.די.בי יצנח והם לא יקבלו כמעט דבר, אך את ידם המושטת להצלתו של שוליית הקוסם הטובע – הם ממשיכים להושיט.

כאן מסתיימת המערכה הרביעית. האם היו כאן גיבורים טובים? הם האבירים הלבנים עושים את מלאכתם נאמנה? שפטו בעצמכם.