ההתיישנות העבירה, משמעותה היא שעבר המועד שניתן להעמיד אדם לדין עליה בשל התיישנותה. יש להבדיל בין טענת התיישנות העבירה לטענת התיישנות העונש.

התיישנות העבירה

תקופת ההתיישנות של עבירה תלויה בעונש המאסר המרבי שנכתב בצידה. לא ניתן להעמיד אדם לדין בעבירה שבצידה מאסר עולם, כאשר עברו 20 שנה מיום ביצוע העבירה. החוק מכיר במצב כי לא יועמד אדם לדין על עבירת פשע אם עברו מיום ביצועה 10 שנים. לא יועמד אדם לדין בעבירת עוון אם עברו מיום ביצוע העבירה 5 שנים. לא יועמד אדם לדין על עבירת חטא אם מיום ביצועה עברה שנה.

אם טענת ההגנה, נכונה אזי יש לבטל את כתב האישום. המועד הקובע הנו על פי מועד הגשת כתב האישום המופיע על המדבקה שנמצאת בכתב האישום. זאת להבדיל ממועד תאריך העבירה עצמה, המופיע בכתב האישום עצמו.

בפס"ד התנועה לאיכות השלטון נקבעו כללים המצדיקים את הצורך בכלל הזה:

זכותו של מי שנחשד בפלילים להליך מהיר על מנת להגיע לסיומו.


ככל שחולף לו הזמן, יאבדו ראיות והזיכרון של העדים יעומעם.


מחילה, בחלוף זמן מייגע ומשמעותי מבחינת החשוד. מוחלים לו שכן מסתיים העניין הציבורי שבהעמדת החשוד לדין.


נולדת המרצה לרשויות האכיפה לסיים במהירות האפשרית הטיפול בעבירה.


אירוע מנתק וחשיבותו בהתיישנות

המחוקק קבע כי תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בחוק יכולה להיות מוארכת בהתאם לעיקרון האומר כי בעבירות עוון ופשע, כל תקופת ההתיישנות שנספרת במהלך חקירת המשטרה ועד ליומה האחרון, תימחק ותיספר מחדש מיום ההליך האחרון בחקירה.

להמחשה, אדם ביצע עבירת עוון של איומים (עד 3 שנות מאסר). המשטרה התחילה לחקור באותו היום, אולם תקופת ההתיישנות לא מתחילה להיספר ממועד זה. היא מסיימת את החקירה ורק ממועד סיום החקירה תחל הספירה של 5 השנים. כלומר, תיאורטית לאותה עבירה, לגבי אותו אדם, תקופת התיישנות של מעל חמש שנים.

הביטוי "יום אחרון בחקירת המשטרה" הנו היום האחרון של פעולת המשטרה בחקירה, כאשר הועבר חומר החקירה אל התביעה. זו האחרונה, צריכה להגיש במהירות את כתב האישום שכן פעולת התביעה, לא עוצרת את מירוץ הזמן להתיישנות.

התיישנות מוארכת

בעבירות של אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה שבוצעו בקטינים, מניין הימים לתקופת ההתיישנות יחל במלאת 28 שנה לאותו קטין. כלומר, תקופת ההתיישנות תסתיים כאשר יגיע לגיל 38.

קיימים כמובן סייגים לתקופת ההארכה לעניין זה. תקופת ההתיישנות הוארכה מאוד, אולם, אם חלפו 10 שנים ממועד העבירה, יהיה צורך באישור היועץ המשפטי להגשת כתב התביעה מכיוון שלאחר תקופה כזו, יקשה על הנאשם להביא ראיות ועדי הגנה. לעניין זה, אם הוגש כתב אישום במהלך התקופה המוארכת, יהיה צורך בחיזוק ראייתי לעדותו של הקורבן בכדי להגיש את כתב התביעה.

בעבירות בעניין השואה אין תקופת התיישנות. עבירות כנגד ראש הממשלה בשעה שכיהן, לא תהיה עליהן תקופת התיישנות.

קיימת התייחסות למקרים ספציפיים בעניין התיישנות. למשל, אירוע מנתק חל רק על עוון או פשע. בעבירת חטא, אין אירוע מנתק. התייחסות נוספת היא לחוק הנוער, שקובע הוראה מיוחדת לגבי קטינים, במטרה למזער העננה מעל לראשם. משכך נקבע כי אין להעמיד אדם לדין על עבירה שביצע כשהיה קטין ועבירה שנה מיום ביצועה, אלא אם החליט היועמ"ש אחרת.

התליית הליכים, כאשר הנאשם נמלט מאימת הדין ובין ההתליה לחידוש, חלפה תקופת ההתיישנות, בכל זאת ניתן לחדש את ההליכים נגדו באישור היועמ"ש, וזאת מטעמים שיירשמו.

התיישנות העונש

עונש שהוטל ולא בוצע במשך תקופה שנקבעה בחוק, מיום שבו פסק הדין הפך חלוט, לא ניתן יהיה לאכיפה.

פשע – 20 שנים.
עוון – 10 שנים.