הגנה מן הצדק נולדה במשפט הפלילי [סעיף 149(10) לתקנות סדר הדין הפלילי]. ברם, בשנים האחרונות עושה טענת הגנה זאת רבות בתביעות אזרחיות וקובלנות שונות.
במשפט הפלילי, נאשם המקבל כתב האישום, יטען כי עצם הגשתו ו/או ניהול ההליך הפלילי נגדו, עומדים בסתירה מהותית לצדק והגינות. טענה מימים קדומים היא כי כתב האישום הוגש לאחר תקופה ארוכה ממועד ביצוע העבירה בפועל, וכי הדבר יקשה על הנאשם להביא עדויות, מידע, ראיות ועדים. טענה אחרת המוכרת היא כי ניהול ההליך הפלילי התארך שלא באשמתו של הנאשם. ראוי להסביר כי הטענה תהיה טובה ככל שקשה ו/או לא ניתן לתקן את חוסר הצדק שנעשה בהליך.
טענת ההגנה מן הצדק תתקבל לעיתים חריגות ונדירות. הגנה מן הצדק תקום לנאשם כאשר קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.
כדי לבחון אם להכיל את ההגנה בתיק, יבחן בית המשפט את המרכיבים הבאים:
- איזה פגם נפל בהליך ומהי עוצמתו.
- האם קיום ההליך הפלילי, על אף הפגם, יש בו פגיעה חריפה בתחושת הצדק והגינות.
- האם ניתן לרפא את הפגם מאשר ביטול כתב האישום.
כאשר כתב האישום אינו מבוטל בשל טענת ההגנה מן הצדק, הנאשם ישיב בדרך מסודרת לכתב האישום באחת מהדרכים הבאות:
- מודה בכל העובדות של כתב האישום.
- כופר בכל העובדות של כתב האישום.
- מודה בחלק מהעובדות בכתב האישום וכופר בחלק מהן.
- אינו משיב לכתב האישום.
הימנעות מלהשיב בדין הפלילי תחשב ככפירה ולא כהודיה. ברם, היא עשויה לחזק ראיות התביעה. בהמשך, חובה על בית המשפט להסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו.
השופט רשאי לשאול את הנאשם שאלות הבהרה ולא מעבר לכך. אם לא ישיב הנאשם לשאלות ההבהרה, הדבר יכול להיתפס כראייה מחזקת לראיות התביעה. על השופט להסביר לנאשם את התוצאות של אי מתן ההבהרה.
תשובת הנאשם
"הייתי במקום אחר" – זוהי טענת אליבי. אם לא יטען ויש מקום לטעון לכך, ביהמ"ש יסביר לנאשם כי זה המועד לטעון טענה זו ובאם לא יטען אותה בהזדמנות הראשונה, קרי, באופן מיידי, לא יוכל בהמשך להביא ראיות לעניין האליבי.
טענת האליבי, הנה טענה מקדמית ושורשית שעל התביעה להתארגן אליה. משכך, יהיה על הנאשם לטעון אותה באופן מיידי.
טענת זוטא, אם הודאתו במשטרה הייתה חופשיה ומרצונו החופשי. הטענה צריכה לכלול פרטים מפרטים כמו למשל – אילו אמצעים פסולים הופעלו עליו ומי הפעיל עליו את האמצעים הפסולים. אם הועלתה טענת זוטא – יתקיים משפט זוטא בטענותיו.
הודיה בכל עובדות כתב האישום
אם הנאשם מודה בפני שופט בכל העובדות של כתב האישום, התביעה אינה נזקקת להבאת ראיות. לאחר מתן תשובת הודיה לכתב האישום, יבוא שלב הטיעונים לעונש.
עובדה שהנאשם הודה בכתב האישום אינה מייצרת מצב מוכח. השופט יוודא תמיד שההודיה אמיתית ויהיה רשאי תמיד שלא לקבל אותה. אם אינה מתקבלת הודאתו של הנאשם, למרות ההודיה ייחשב הדבר ככפירה והמשפט יעבור לשימוע העדים.
חזרת הנאשם מהודאתו
הנאשם כאמור רשאי לחזור בו מההודיה בכל שלב של המשפט באישור בית המשפט. התקבלה חזרת הנאשם מהודיה – אם השופט אכן אישר את חזרת הנאשם מההודיה והנאשם הורשע קודם לכן, התיק יחזור לנקודת ההתחלה. השופט יבטל את ההרשעה מכיוון שהיא מבוססת על ההודיה והתביעה תביא את ראיותיה.
.JPG)
