הלבנת הון עוסקת בכספים שהושגו שלא כדין, או ברכוש שהיה אסור ונהפך ל"כשר" וחוקי לכאורה, מבלי לעורר חשד כלשהו מתחת לרדאר. בהקשר של הון, מדובר ב"כסף ללא אבא" או בשפת הרחוב "כסף שחור" שהושג שלא כדין והניסיון להפיכתו בסופו של יום ל"כסף לבן" ומכאן המונח "הלבנת הון". כתוצאה מההליך, בעלי ההון מחזיקים בו באין מפריע, בלי שניתן להצביע על זהותו או על מקור ההון.
אפשר לחלק את הלבנת ההון לשלושה שלבים:
- השמה – החדרת הכסף השחור לתוך המערכת הכלכלית.
- ריבוד – טשטוש מקור הכסף ודרך השגתו.
- הטמעה – משיכת הכסף שהולבן על מנת שזה ישמש את בעליו בחיי היום יום לעסקים "כשרים" וכו'.
בישראל, נעשים מאמצים רבים, לרבות, בשיתוף עם מדינות רבות במערב למנוע את הלבנת ההון, אם כי חוק איסור הלבנת הון אושר בישראל רק בשנת 2000 והליך חקיקתו היה ממושך ומסורבל, בעקבות התערבות של גורמים חיצוניים ומדינות כמו ארצות הברית בהליך עצמו. הדבר אילץ את קברניטי המדינה לתת דעתם מחד להליך, ומנגד, למחיר חוסר ההצטרפות לניסיון "ניקוי האורוות".
הקמת הרשות לאיסור הלבנת הון
על פי סעיף 29 א' לחוק איסור הלבנת הון, הוקמה ב-2002 הרשות לאיסור הלבנת הון. תפקידיה לפי החוק, היא ניהול מאגר המידע, עיבודו ואבטחתו, והחלטה אם להעביר את המידע לגורם המוסמך לקבלו.
כמו כן, רשאית הרשות להעביר לידי המשטרה מידע מהמאגר לפי שיקול דעתה בלבד. הרשות לאיסור הלבנת הון היא למעשה בעלת אופי של גוף מודיעיני, שהקמתו היוותה הצטרפות של מדינת ישראל ל"מועדון בינלאומי" העוסק במאבק העולמי בתופעות מן הסוג הזה. בשנת 2005 שונה שם הרשות ל"הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור".
הלבנת הון לאו דווקא קשורה לעבירות צווארון לבן ו/או סוג עבירות מסוים. הכספים מושגים לא פעם באמצעות פשעים שונים ומשונים כמו סחר בבני אדם, עסקאות סמים, שוד, גניבות אומנות, סיבובי כספים סביב העולם ועוד. אם פעם ההליך הלא חוקי נעשה בידי מי שהוגדרו "עבריינים", כיום, ההליך הזה נעשה על ידי אנשים "רגילים" או נורמטיביים. במדינות רבות בעולם החל מאבק נרחב בתופעה, וישראל נחשבה במשך שנים קרקע בשלה ונוחה למלביני הון, בעיקר ממדינות מהן רצו המלבינים להרחיק את כספם הלא חוקי, וכל זאת עד לתחילת שנות ה-2000.
היישום של חוק איסור הלבנת הון מיושם במערכת הבנקאית – מתפקידם של הבנקים לאמת את הפרטים של הלקוחות. בנוסף, עליהם לדווח על פעולות שונות ומוגדרות שמבצע לקוח ועל פעולות שנראות חשודות ו/או חריגות בעיני הבנקים עצמם וחורגות מדפוסי הפעולה הרגילים בחשבון הלקוח. החוק מיושם גם בעת הכניסה והיציאה מתחומי ישראל – קיימת חובה לדווח על כספים על כל אדם שנכנס לארץ וברשותו 100 אלף ש"ח או יותר.
.JPG)
