בתביעה שהגישו עו"ד נמרוד גרון ועו"ד שחר סקברר בשם האב כנגד הפסיכיאטרית הם תובעים פיצוי בסך של 540,000 שקלים בגין חוות דעת רשלנית.


בשבוע שעבר הוגשה באמצעות עורכי הדין ממשרד עו"ד סקברר – גרון, תביעה כנגד הפסיכיאטרית, ד"ר גרציאלה כרמון, שאחראית למתן חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה בנוגע ל"מסוכנותו", כביכול, של התובע, כלפי שלושת ילדיו, מבלי שהיא נפגשה עם האב או שוחחה עימו, וממילא מבלי שביצעה בדיקה או אבחון כלשהו אודות מצבו.


הפכיסיאטרית קבעה כי האב מסוכן לילדיו למרות שלא נפגשה עמו ולו פעם אחת 


בחוות דעתה קבעה ד"ר גרציאלה כרמון באופן נחרץ כי "במצבו הנוכחי" התובע עלול לסכן את ילדיו פיזית ונפשית, כי אין לו יכולת הורית כשירה, וכי היא ממליצה על השגחת אדם מבוגר שיוכל "לחלץ את הילדים מכל מצב שהם עלולים להיקלע אליו".


על פי כתב התביעה, בכך בעצם חרצה הפסיכיאטרית את גורלו של האב וגדעה ממנו את זכותו הטבעית לגידול ילדיו ולשהייה עימם. כך, בהינף יד, או בהינף חוות דעת רשלנית מאין כמוה (במקרה הטוב), הפכה הפסיכיאטרית את התובע מאב נורמטיבי לאדם "המסוכן לילדיו", שזקוק להשגחה צמודה כדי "לזכות" לראות את ילדיו.


הדברים הם חמורים במיוחד ואף בלתי נתפסים, נוכח העובדה שהפסיכיאטרית כתבה את חוות דעתה זו מטעם אשתו של האב, הנמצאת עימו בסכסוך גירושין, ובמסגרת תביעה למשמורת ילדים.


בעקבות חוו"ד: האב יוכל לראות את ילדיו רק בליווי מבוגר 


תוצאות מתן חוות הדעת היו הרסניות עבור האב. בעקבות חוות הדעת קבע בית המשפט לענייני משפחה כי עד למתן החלטה אחרת, האב (שהינו אדם ואב נורמטיבי בן 37) לא יוכל לראות את ילדיו אלא בהשגחה ובליווי צמוד של "מבוגר". לאחרונה שונתה החלטה זו ונקבע כי עד למתן חוות דעת אובייקטיבית ע"י מומחה מטעם בית המשפט, הבעל יוכל להיות לבד עם הילדים בביתו, אולם הוא חייב בליווי מחוץ לבית.


האב, שנפל קורבן לחוות הדעת הלקויה, פנה בתלונה כנגד ד"ר כרמון ללשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. זו בתגובה השיבה באמצעות בא כוחה והודתה, כי: "אין ספק שחוות הדעת אותה הכינה מרשתי לקויה... נפלו בה ליקויים... אין מנוס מהמסקנה שתלונתו של האב מוצדקת..."

 

למרות שד"ר כרמון הודתה בליקויים שנפלו בחוות דעתה, ליקויים שגרמו לאב לנזק ניכר, לשכת האתיקה הסתפקה בהתנצלותה ובצער שהיא הביעה בשל הנזקים שנגרמו לאב, ונמנעה, מטעמים לא ברורים, מלנקוט בהליכים משמעתיים כנגדה.


עורכי הדין מבהירים בכתב התביעה, כי תשובתה זו של ד"ר כרמון מהווה, לכל הפחות, הודאת בעל דין בדבר רשלנותה (שלא לומר רשלנותה הרבתי). עוד מבהירים עורכי הדין, כי העובדות המתוארות בכתב התביעה מצביעות על כך שחוות הדעת נכתבה בזדון ומתוך כוונה לפגוע באב, ותוך שהפסיכיאטרית יודעת שחוות דעתה משמשת ככלי ניגוח בין האב ובין אשתו.


תביעה זו מעוררת, בין היתר, דיון משפטי מעניין בשאלת אחריותו של מומחה המגיש חוות דעת מקצועית (לאו דווקא בתחום הרפואה) לבית המשפט כלפי צדדים שלישיים, ובפרט כלפי מי מבעלי הדין. עורכי הדין, סקברר וגרון, טוענים כי תביעה זו הינה דוגמה מובהקת למקרים שבהם ראוי להטיל אחריות משפטית על המומחה.