עם זאת, מתגרשים רבים מוצאים את עצמם במערבולת רגשות שלילית בה אינם יכולים או רוצים לשלוט. כתוצאה מכך, יש מקרים רבים בהם אחד ההורים המשמורנים אך לא בהכרח המשמורנים, מנסים להסית את הילדים כנגד ההורה השני. כתוצאה מכך, הילד נוקט עמדה "עצמאית" ומתנתק רגשית מההורה המושמץ. בנוסף הדבר יכול לגרום לילדים נזק לעיתים אף בטווח הרחוק לאור חשיפתם למאבק הקשה בין ההורים.


קווים לדמותו של ההורה המנכר


בדרך כלל אך לא חד משמעית ההורה המנכר הוא גם ההורה המשמורן שלו יש יתרון ברור של השפעה על הילדים, בשל השהות הרבה יותר שלו עימם. מבחינה פסיכולוגית ומשפטית, מדובר בתסמונת לכל דבר שמקורה מהתנהגות מניפולטיבית של הורים הפוגעת בשלום הילד ובנפשם הרכה ולכן, מהווה עילה טובה לבחינה משפטית.


רוב המשמורנים בארץ הינן נשים, ולפיכך בדרך כלל מדובר בתביעה של הגבר נגד האישה. המדובר בתביעה "קלאסית" של גברים וארגוני גברים העושים שימוש לעיתים ציני בכלי חוקי חשוב זה בכדי לכופף את הצד הנגדי. אין הדבר צריך למנוע מכל אחד ואחת שחשים שנעשה להם "רצח אופי" בידי בני הזוג שמהם התגרשו, לתבוע את תיקון המצב תוך שינוי הסדרי הראייה ואף החלפת משמורן לרבות הטלת סנקציות כספיות בהתאם להחלטת ערכאה שיפוטית אשר דנה בתביעות אלו.


סוגי ניכור הורי ומשמעותם המשפטית

 

  • ניכור הורי קל ובינוני - ברמה כזאת או אחרת כמעט כל ילד להורים גרושים או הורים המצויים בעיצומו של סכסוך משפטי, נוטה לבחור צד בסכסוך. עם זאת, לעיתים קרובות ההורה הדומיננטי נוטה "לעודד" את הילדים בעניין - במודע או שלא במודע. נכון הדבר גם לגבי משפחות בהן יש הורה פחות מתפקד העובר דה-לגיטימציה בתוך המשפחה בעידודו של ההורה הדומיננטי. במצב זה הנטייה היא לשמר את המצב הקיים תוך קיום הסדרי ראייה מוקפדים יותר ותחת השגחה הולמת. במצבים חריפים מעט יותר, סביר להניח שהשופט ידרוש לערב גורמים טיפולים מקצועיים עבור ההורים ו/או ילדיהם. אך מה קורה כשכל זה אינו מספק והילד/ים מפתחים ניתוק מוחלט מההורה המנוכר?
  • ניכור הורי חמור - במצבים מסוימים הניכור ההורי מגיע למקומות קיצון הכוללים לעיתים קרובות, אלימות, מניעת ביקורים, שטיפת מוח מאסיבית לילדים וכו'. מצדם, חווים הילדים ניסיון של ההורה המנכר להגן עליהם מההורה המנוכר ואלה חשים עויינות כלפי ההורה המנוכר ורואים בו את התגלמות הרוע. כתוצאה מכך הילדים נוטים לשתף פעולה באופן אקטיבי עם ההורה המנכר ומתנהלים בסרבנות, יחס מאד ביקורתי, אדישות לרגשות ההורה המנוכר וכו'. מכיוון שמדובר בפגיעה קשה בדימוי ההורה המנוכר של הילדים יש לכך השפעה מרחיקת לכת על בריאותם הנפשית. לכן, במצב זה יעדיפו שופטים לבצע שינוי משמעותי בהסדרי הראייה עד לכדי החלפת ההורה המשמורן בהורה השני או מינוי משמורן צד שלישי (אומנה).

הליכים משפטיים שיש לנקוט בהם


הכרה רשמית בעניין תופעת הניכור ההורי התקיימה לראשונה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2002 (ברע"א 3009/02), תוך קבלת התסמונת וכן תופעת הניכור ההורי כדבר שריר וקיים. בין היתר קבע בית המשפט העליון הבחנה בין רמות שונות של ניכור הורי ודרכים לטיפול בהם.


מכיוון שרוב המשמורנים בארץ הינן נשים (למרות שהמצב נכון להיום השתנה ומרבית ההורים המתגרשים/הנפרדים כמו גם בתי המשפט ובתי הדין הרבני דוגלים במשמורת משותפת). המדובר בהגשת תביעה "קלאסית" של הצד המנוכר כגון אבות וארגוני גברים על מנת לכופף ו/או ליישר את הצד הנגדי המסית באמצעות דרישה להחלפת/שינוי משמורת ו/או שינוי של זמני השהות לטובת ההורה המנוכר, הטלת סנקציות כספיות ועוד. על מנת למנוע מצב בלתי הפיך בו ייגרם נזק לילדים והקשר שקיים (אם נותר כזה) בין הילדים להורה המנוכר לא ייכחד ואו אז יהא קושי רב ביותר להשיב עטרה ליושנה.


בעמ"ש 60592-01-15 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בהרכב של 3 שופטים השאיר על כנו את פסיקת בית משפט לענייני משפחה שהורה להוציא שני ילדים בני 7 ו - 8 ממשמורת אצל אימם ולהעבירם למשמורת אצל אביהם - בגלל תסמונת הניכור ההורי נגד האב.

 

השופט שאול שוחט פסק, בהסכמת השופטים יצחק ענבר ויהודית שבח, כי מדובר במקרה בו הוכחה לפני בית המשפט לענייני משפחה "תסמונת ניכור הורי" בדרגתה החמורה, אישר את פסק הדין של השופטת שפרה גליק וחייב את האם בתשלום הוצאות ושכר טרחה גבוהים.


כיצד מתבצע אבחון?


בכדי לקבוע האם אכן קיים מצב של ניכור הורי, מתבצע אבחון בידי אנשי מקצוע שאותם ממנה בית המשפט. אם מתברר שיש קשר בין עויינות הילדים להורה המנוכר לבין ההורה החשוד כמנכר, נבחנת חומרת המצב ונקבעות המלצות לדרכי טיפול ואף לסנקציות כמפורט לעיל.