אדם הנפגע מפרסום לשון הרע, רשאי להגיש תביעה משפטית נגד המפרסם, במסגרתה יבקש התובע מבית המשפט שני סעדים עיקריים: צו מניעה ופיצוי כספי. אחת השאלות אשר עולות בהקשר זה, היא כיצד נקבע גובה הפיצוי הכספי אשר נפסק לתובע. ניתן להצביע על שלושה שיקולים מרכזיים המנחים את בית המשפט, בבואו להחליט בדבר גובה הפיצוי לקולא או לחומרא: זירת הפרסום, חומרת הנזק שנגרם לתובע והתנהגות המפרסם לאחר הפרסום.

זירת הפרסום


הוצאת לשון הרע יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, למשל, בכתבה, באמרה ובציור וכן, להתפרסם במדיות שונות, למשל, בעיתונות, בטלוויזיה ובאינטרנט. לסוג המדיה, קשר ישיר להיקף החשיפה לה זוכה הפרסום, למידת אמינותו בעיני הציבור ומכאן לחומרת הנזק שהפרסום גרם או עלול היה לגרום לתובע. על כן, זהו אחד השיקולים העיקריים בקביעת הפיצוי הכספי.

פרסום לשון הרע באינטרנט, למשל, באחת מהרשתות החברתיות כמו פייסבוק, יזכה לרוב לחשיפה גדולה מאוד, כמו גם, פרסום בעיתון בעל תפוצה רחבה ועל כן, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובע במקרים אלו יהיה גדול יותר, לעומת פרסום במדיה פחות פופולארית, אליה נחשפים מספר קטן של אנשים.

חומרת הנזק


שיקול מרכזי בקביעת גובה הפיצוי הכספי לתובע, יהיה כמובן חומרת הנזק שנגרם לתובע, או עלול היה להיגרם לו, בשל הפרסום. חומרת הנזק מושפעת בעיקר מסוג הפרסום, היקפו ומהתנהגות המפרסם לאחר הפרסום, כפי שיפורט להלן.

חשוב לומר כי חוק איסור לשון הרע, מאפשר לנפגעי לשון הרע, לקבל פיצוי כספי גם ללא הוכחת נזק, בשל הקושי הראייתי הקיים במקרים רבים, לאמוד את גודלו של הנזק. כמו כן, יש להדגיש כי פיצוי כספי בתביעות לשון הרע, ניתן לא רק בגין הנזקים הממוניים, כמו אובדן לקוחות בשל הפגיעה בשם הטוב של התובע, אלא גם בגין הנזקים בלתי ממוניים אשר נגרמו לתובע בעקבות הפרסום, למשל עוגמת נפש.

התנהגות המפרסם לאחר הפרסום


בבואו לקבוע את גובה הפיצוי הכספי, בית המשפט נותן משקל רב גם לאופן התנהגותו של הנתבע לאחר הפרסום. ישנם מקרים בהם הנתבע נוהג בתום לב ופועל למזער את הנזק שנגרם לתובע, למשל, על ידי מחיקת הפרסום אם מדובר בפרסום באינטרנט ו/או על ידי פרסום התנצלות המסבירה את הטעות שנעשתה בפרסום הקודם. בנסיבות אלו, בית המשפט רואה כי המפרסם מתחרט על המעשה וסביר להניח כי לדבר תהיה השפעה לקולא על סכום הפיצוי שייפסק.

לעומת זאת, במקרים אחרים, כאשר המפרסם אינו נוקט בשום אמצעי כדי לתקן את העוול שגרם לתובע בעקבות הפרסום ולעיתים, הוא אף ממשיך בהפצתו של הפרסום, הרי שלהתנהגות כזו תהיה בוודאי השפעה לחומרא על הפיצוי שיפסוק בית המשפט לתובע. בית המשפט יראה לנגד עיניו גם את הצורך להרתיע את המפרסם מלחזור על מעשיו והדבר יבוא לידי ביטוי בפיצוי כספי גבוה יותר.