הליך הגירושין הוא הליך משפטי, השונה באופן מהותי מהליכים משפטיים אחרים, בראש ובראשונה, בשל זהות הצדדים, הלוא הם בני זוג. זהות הצדדים משמעותה, כי אין המדובר בהליך משפטי רגיל, אלא כזה המלווה בקושי רגשי רב, קל וחומר כאשר יש לבני הזוג ילדים משותפים. ייחודו של הליך הגירושין, נעוץ לא רק בפן האישי שבו, אלא גם בפן המשפטי, אשר הוא מורכב מאוד, בין היתר, בשל מרוץ הסמכויות. בשל מורכבות הליך הגירושין, חשוב מאוד כי הצדדים לו, יהיו מיוצגים על ידי עורך דין משפחה.

מהו מרוץ הסמכויות?


בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, הם בעלי סמכות מקבילה לדון בענייני הגירושין. החריג לכך הוא מתן הגט, עניין הנמצא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. הסמכות המקבילה יצרה אפוא מצב, כי הערכאה שתדון בענייני הגירושין, היא הראשונה בזמן. כלומר, ככלל, הראשון מבני הזוג, אשר הקדים להגיש תביעה, הקנה לאותה ערכאה, את הסמכות לדון בתיק הגירושין. נקטנו בלשון "ככלל" משום שכאשר הוגשה תביעה לבית הדין הרבני, עליה לעמוד במבחן הכריכה הכנה, על מנת שבית הדין הרבני ירכוש את הסמכות לדון.

מבחן הכריכה הכנה


סמכותו של בית הדין הרבני, לדון בענייני הגירושין (למעט מתן גט כאמור, הנמצא בסמכותו הייחודית) תלויה לא רק בשאלת הראשון בזמן, קרי, האם בן הזוג הקדים את בת הזוג והגיש תביעה בבית הדין הרבני, אלא גם במבחן הכריכה הכנה. במסגרת מבחן זה, נבדק האם התביעה הוגשה בכנות והאם היא מטיבה, עניין הכרוך בתביעת הגירושין, או שמא הוגשה שלא בתום לב ולמעשה, רק לשם הקניית סמכות לבית הדין הרבני, על פני בית המשפט לענייני משפחה.

היה ונקבע כי הכריכה אינה כנה, העניין ידון בבית המשפט לענייני משפחה, למרות שהתביעה הוגשה קודם לכן בבית הדין הרבני. יש לציין גם כי הסמכות לבצע את מבחן הכריכה, נמצאת בסמכות המקבילה של שתי הערכאות.


ההבדלים בין שתי הערכאות


הסמכות המקבילה של שתי הערכאות, יוצרת מצב של רכישת סמכות על פי הראשון בזמן, בכפוף למבחן הכריכה הכנה, כאמור. נשאלת השאלה, האם ישנה חשיבות לאיזו ערכאה דנה בענייני הגירושין והתשובה לשאלה זו, היא בחיוב, בשל השוני שבין הערכאות, הקובע את אופיו של הדיון ומשפיע על תוצאותיו.

אחת הדוגמאות הנפוצות להבדלים בין בתי המשפט לענייני משפחה, לבין בתי הדין הרבניים, היא בנושא חלוקת הרכוש. בתי המשפט לענייני משפחה, פוסקים על פי החוק האזרחי, הקובע חלוקה שוויונית של הרכוש בין בני הזוג. זו לא תהיה מושפעת בדרך כלל, מנושא רישום הזכויות, בוודאי במצב שבו בן הזוג השני תרם את חלקו, אם בכסף ואם בטיפול בבית ובילדים. כך למשל, העובדה כי דירת המגורים רשומה על שם הבעל בלבד, לא תשלול את זכותה של האישה לחצי מן הדירה. החריג לחלוקת הרכוש שווה בשווה הוא אם נחתם הסכם ממון, הקובע אחרת.

לעומת גישה זו של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר רואים תמונה כוללת יותר, פסיקות בתי הדין הרבניים נוטות להיות שמרניות יותר, משהם שמים את הדגש על צורת רישום הרכוש.

ההבדל בין הגישות, בא לידי ביטוי גם בנושא המזונות. לרוב, בתי המשפט לענייני משפחה, פוסקים דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בתי הדין הרבניים, זאת משום שפסיקת המזונות של בית המשפט לענייני משפחה, מתחשבת הרבה יותר ברמת הכנסתו של הבעל ובפוטנציאל השתכרותו, לעומת בית הדין הרבני, אשר אינו נותן בדרך כלל, משקל רב לנתון זה. השוני בפסיקת המזונות, מתייחס, יש לציין, גם למזונות אישה (להם זכאית האישה עד למתן הגט) והן למזונות ילדים.

איזו ערכאה עדיפה?


כפי שפורט לעיל, ישנו הבדל מהותי בגישות של שתי הערכאות ולפיכך, התפתחה סברה כי בית הדין הרבני, הוא הכתובת הנכונה לגבר המתגרש ואילו בית המשפט לענייני משפחה, היא הערכאה המטיבה עם האישה. הנחה זו איננה נטולת בסיס, אך התמונה אינה פשוטה כל כך ואין פתרון חד משמעי. כל מקרה חייב להיבחן לגופו, על פי נסיבותיו הייחודיות וישנם לא מעט מקרים בהם, בוחר עורך דין משפחה המייצג את הגבר, לפנות דווקא לבית המשפט לענייני משפחה ולהפך.

חשיבותו של הייעוץ המשפטי


המצב המשפטי הקיים כיום, של מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, השונים זה מזה באופיים, הופך את הליך הגירושין למורכב מאוד מבחינה משפטית. על כן, אם הנכם עומדים בפני הליך גירושין, חשוב מאוד שלא להשתהות ולפנות לייעוץ משפטי של עורך דין משפחה, לשם שמירה על זכויותיכם. פנייה לייצוג משפטי בשלב מוקדם, מאפשרת לעורך הדין, לגבש אסטרטגיה מתאימה לטיפול בתיק, ללא מכשולים שעלולה ליצור הכרעה כזו או אחרת, של אחת מן הערכאות, שניתנה בעניינו של הלקוח ושאינה מטיבה עמו.

שימו לב: פנו אך ורק לעורך דין העוסק בדיני משפחה ובעל ניסיון בטיפול בתיקי גירושין. לו ולו בלבד יש את המומחיות המשפטית, הידע והבקיאות הנדרשים, בכדי לייצג אתכם בהליך הגירושין, על הצד הטוב ביותר.

 


עודכן ב: 01/10/2014