אין חולק על כך כי הגנה על שמו הטוב של אדם ועל כבודו, היא חשובה ביותר, אולם לצדה, עומד חופש הביטוי – עקרון מרכזי בחברה דמוקרטית אשר גם הוא זקוק להגנה. חוק איסור לשון הרע מתעתד לאזן בין שני האינטרסים הסותרים האלו על ידי קביעת הגנות בחוק. כלומר, ישנם פרסומים מסוימים אשר לא ייחשבו כלשון הרע, אף אם הם פוגעניים.

לשון הרע - הגדרה


לפני שנצלול אל נושא ההגנות בתביעת לשון הרע, חשוב להבין מהי בכלל לשון הרע, או בשמה הנוסף, הוצאת דיבה. החוק קובע כי לשון הרע היא פרסום דבר אשר עלול להשפיל או לבזות אדם אחר או לפגוע במשרתו או מקצועו. הפרסום יכול להיות בעל פה או בכתב, במאמר, בציור, בתנועה, או בכל אמצעי אחר. חשוב לציין, כי השאלה האם פרסום כלשהו הוא פוגעני, נבחנת בעיני האדם הסביר.

 

כלומר, שואלים האם כל אדם מן השורה, היה נפגע מאותו הפרסום והבחינה איננה סובייקטיבית. האם כל פרסום הממלא את התנאים הנ"ל, ייחשב כלשון הרע ויקים עילת תביעה? התשובה היא בשלילה. חוק איסור לשון הרע כולל גם הגנות וכאשר המפרסם נכנס לגדרן, לא תקום עילת תביעה כנגדו.

הגנות בלשון הרע


דיני לשון הרע כוללים הגנות למפרסם, על מנת לאזן בין חופש הביטוי לשמירה על כבוד האדם. מדובר בשלוש הגנות שונות: פרסומים מותרים, הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב. חשוב לציין כי ההגנות הללו מעניקות הגנה למפרסם הן מפני משפט אזרחי והן מפני משפט פלילי:

סעיף 13 לחוק - פרסומים מותרים. זוהי למעשה רשימה המונה 11 פרסומים אשר יש בהם פוטנציאל לפגיעה, אולם החוק מעניק למפרסם הגנה והם לא ייחשבו כלשון הרע.

סעיף 14 לחוק - הגנת אמת דיברתי, במסגרתה, נקבע כי אם הפרסום הוא אמת ויש בו עניין לציבור, הוא לא ייחשב כלשון הרע, אף אם מדובר בפרסום פוגעני.

סעיף 15 לחוק - הגנת תום הלב, אשר תחול באחת מהנסיבות המוגדרות בסעיף זה במידה והוכח כי המפרסם לא התכוון לפגוע אלא פעל בתום לב.

פרסומים מותרים


תחת הגנה זו נמצאים 11 פרסומים שונים, המוגדרים כפרסום מותר, אשר לא יהווה בסיס לתביעת לשון הרע. מדובר בין היתר בפרסומים הנוגעים לשמירה על התנהלות שלטונית ומשפטית תקינה. כך למשל נכללים ברשימה פרסומים בכנסת ובישיבות ממשלה, פרסום על ידי צדדים להליך משפטי, לרבות השופט ובעלי הדין, פרסום של ועדות חקירה וכיו"ב. יש לציין כי הגנה זו מתייחסת לסוג הפרסום בלבד ואיננה מתנה את ההגנה מפני לשון הרע בשאלה האם הפרסום הוא אמת או האם פורסם בתום לב.

הגנת אמת דיברתי


כאשר מדובר בפרסום אמיתי ובעל חשיבות ציבורית, הוא לא ישמש עילה בלשון הרע. הדרישה כי הפרסום הוא דבר אמת ולא שקרי, מתייחסת לחלק המהותי בפרסום. כלומר, אם ישנם פרטים שוליים אשר אינם מדויקים, ההגנה לא תיפסל. באשר לדרישה של עניין לציבור, הכוונה היא כי יש אינטרס ציבורי מובהק לפרסם את הדברים. השאלה האם בפרסום מסוים יש עניין לציבור או אם לאו, היא מורכבת למדי שהרי מדובר במושג הנתון לפרשנויות שונות. הקו המנחה את בית המשפט הוא האם מדובר בעניין אשר הציבור מפיק ממנו תועלת מהותית, אם מבחינה ביטחונית, צרכנית או אחרת.

הגנת תום הלב


בדומה להגנה של פרסומים מותרים, גם בהגנת תום הלב, ישנה רשימה, אולם כאן מדובר על נסיבות הפרסום. כל פרסום שנעשה באחת מהנסיבות המנויות בסעיף ונעשה בתום לב, לא יהווה עילה למשפט אזרחי או פלילי בלשון הרע. למשל, כאשר המפרסם לא ידע ולא היה מחויב לדעת על קיומו של הנפגע מן הפרסום, כאשר הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי או ציבורי, כאשר מדובר על פרסום המהווה ביקורת על יצירה וכיו"ב.