תביעה בגין לשון הרע: מתי ניתן לתבוע?

לשון הרע היא עוולה נזיקית, המקימה לנפגע ממנה זכות תביעה לפיצוי כספי. מהי בעצם הוצאת לשון הרע? האם כל פרסום פוגעני יכול להוות בסיס לתביעת לשון הרע ולאיזו ערכאה יש להגיש את התביעה? על כך במאמר שלפניכם.

מהי הוצאת לשון הרע?

ההגדרה בחוק למונח לשון הרע היא הגדרה כללית ורחבה. אמנם, החוק מתייחס גם למצבים ספציפיים למשל כמו פרסום אשר פגע במשרתו של אדם, או פרסום אשר ביזה אדם בשל מוצאו ונטייתו המינית, אך לשון החוק היא כללית למדי ואין הדבר מקרי. מטרתו של המחוקק הייתה כי עוולת לשון הרע תכלול מגוון רחב של מקרים וכך יתאפשר לנפגע לפנות אל בית המשפט ולקבל סעד.

האם ההגדרה הכללית של לשון הרע, פירושה כי כל פרסום פוגע יכול להוות בסיס לתביעת לשון הרע? התשובה לשאלה זו היא בשלילה. ראשית, בשל העובדה כי החוק קובע מספר הגנות למפרסמים, ושנית בשל היותו של פרסום מסוים פוגעני או לא, נבחן במבט אובייקטיבי של האדם הסביר ולא בעיניו הסובייקטיביות של התובע, דבר אשר לא פעם, מביא לדחייתן של תביעות לשון הרע.

הגנות מפני תביעת לשון הרע

חוק איסור לשון הרע מונה מקרים שונים בהם יזכה המפרסם להגנה ולא תוטל עליו אחריות בגין לשון הרע. החוק קובע למעשה שתי הגנות למפרסם ובנוסף, רשימה של פרסומים מותרים:

1. הגנת אמת הפרסום: פרסומו של דבר אמת אשר היה בו עניין לציבור, לא יהווה עילה לתביעה בגין לשון הרע. הגנה זו יכולה לעמוד למפרסם גם אם לא כל פרטי הפרסום נכונים ובלבד שעיקרי הדברים הם אמת. התנאי של עניין לציבור משמעו, כי המידע שפורסם נחוץ לציבור באופן כלשהו, למשל, לשם קבלת החלטה בעניין מסוים.

2. הגנת תום הלב: הגנה זו תעמוד למפרסם בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון הוא כי הפרסום נעשה באחת מן הנסיבות הקבועות בסעיף זה בחוק והשני הוא כי הפרסום נעשה בתום לב. למשל, פרסום ביקורת על יצירה ספרותית.

3. פרסומים מותרים: ישנם פרסומים מסוימים אשר מוכרים בחוק כפרסומים מותרים ואלו לא יהיו עילה לתביעת לשון הרע. מדובר בין היתר בפרסום בישיבות ממשלה ובפרסום של שופט, או בעל דין אשר נעשה תוך כדי דיון. הגנה מפני תביעת לשון הרע בנסיבות אלו היא הכרחית על מנת שניתן יהיה לקיים את ההליכים הללו באופן יעיל וכנה.

היכן נדונה תביעת לשון הרע?

מבחינה פרוצדורלית, ניתן להגיש תביעת לשון הרע לשתי ערכאות: אל בית משפט השלום ואל בית המשפט לתביעות קטנות. עם זאת, עמדת הפסיקה באשר לעניין זה, נוטה לתמוך בהגשת תביעות לשון הרע אל בית המשפט השלום. הטעם לכך הוא מורכבותה של תביעת לשון הרע, במסגרתה נדרש בית המשפט לבחון לעומק את טענות הצדדים, הנתמכות בעדויות וראיות רבות.

תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לפסוק בסכסוכים משפטיים פשוטים, אשר הדיון בהם הוא מהיר ואינו דורש היצמדות לכללי הראיות המקובלים ולסדרי הדין. על כן, ניהול תביעת לשון הרע בבית המשפט לתביעות קטנות אינו הולם את מטרתו של בית משפט זה ואינו עונה על צרכיה של תביעת לשון הרע.

נוסף על זאת, ישנו נושא הייצוג המשפטי. ככלל, בעלי הדין בבית המשפט לתביעות קטנות אינם מיוצגים על ידי עורכי דין, שהרי טיבן של התביעות הנדונות בו אינו מצריך זאת. אין כך הדבר כאשר מדובר על תביעת לשון הרע, הדורשת מבית המשפט לערוך בירור מעמיק בעובדות המקרה ובטענות הצדדים. במצב זה, זקוקים בעלי הדין לייצוג משפטי של עורך דין, אשר יידע להציג את טענותיהם בפני בית המשפט בצורה הטובה ביותר ויפעל לקבלת התוצאה המשפטית האופטימלית.