יום עיון בלשכת עורכי הדין בתל-אביב שנערך לאחרונה, עסק בנושא אחריות הורית משותפת, נושא חם שעומד על הפרק בדיון הציבורי הנוקב בישראל. ההרצאות המרתקות של אנשי מקצוע שונים המלווים תיקי גירושין, כולל פסיכולוגים בכירים, העמידו את הילד במרכז, כי כנראה שקצת שכחנו.


כעורכת דין וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית, נחשפתי וכאבתי את הפערים בין המעמדות שניתנים לאב ולאם בעולם של ילדיהם. נחשפתי לחוסר השוויון שנוצר, ולחוסר הצדק גם ובעיקר כלפי הילדים. כיום, ברור שאין שוני בחשיבות של כל אחד מההורים לילדיהם. אין שוני בחשיבות הטיפול שכל אחד מהורים מעניק לילדו. כמובן, בהנחה ששני ההורים מעורבים ומפגינים כישורי הורות הולמים.


במשפחה בה שני ההורים בעלי כשירות ומעורבים בחיי ילדיהם, קשה להצדיק משמורת שאינה משמורת משותפת, בעת הגירושין. כך גם במשפחה בה ההורים משתכרים רמות שכר דומות קשה להצדיק תשלום מזונות, וניתן לראות שגם השופטים מתמודדים עם הקשיים הללו, כל אחד והדרך היצירתית שלו.


הנשים כיום עדיין דומיננטיות יותר בחיי ילדיהן


עם כל זאת, קשה להתעלם מהמציאות המגדרית שקיימת היום, גם אם היא השתנתה מאוד בשנים האחרונות. עדיין מרבית נשים הן ההורים הדומיננטיים בחייהם של הילדים, אמנם הרוב הזה אינו מוחץ ומתקרב בצעדי ענק למחצית, אך הפער קיים. זאת ועוד, עדיין נשים משתכרות פחות מגברים ברוב המקרים, ועל אף שהפער הזה גם מצטמצם אך לא ניתן לבטל אותו עדיין.


לצד זאת, מקובלת עלי הטענה שלפיה גם אב שלא היה מעורב כל כך בחיי הילדים בזמן הנישואין או החיים המשותפים, מעוניין להגדיל את מעורבותו לאחר הגירושין, ויהא המניע אשר יהא, הילדים רק ירוויחו מכך ויש לעודד זאת.


כמו כן, מקובלת עלי הטענה שלאחר הגירושין יש להתגייס כלכלית, וגם האישה צריכה להגדיל את ההשתכרות שלה, ובמיוחד בשביל זה יש לה את הימים הפנויים כאשר הילדים אצל האב. כולם ירוויחו מזה לטווח הארוך גם אם ההורים מתקשים לראות זאת ומסנוורים מסערת הנפש האופפת את הגירושין.


התפקיד שלנו, כאנשי המקצוע המלווים את הגירושין הוא, לדעתי, להחזיר את הפוקוס לילדים. אנשי המקצוע יכולים להאיר את המקומות הכבויים אצל האנשים שעוברים את התקופה הקשה בחייהם, ולהבהיר להם שאולי הם נפגעו מאוד אבל הם לא לבד בסיפור הזה ויש פה מישהו יותר חשוב, מישהו שבשבילו הם ויתרו על הרבה דברים בחיים וזה הזמן לוותר על האגו ועל הרגשות הקשים והמעוורים לרגע, ולהסתכל מה אפשר לעשות עבור הילדים.


היטיב לתאר את המחויבות שלנו כלפי ילדינו כב' השופט נ. סילמן: "...אמנם בני חורין אנו כאנשים, אך כבלי שיעבוד מוטלים עלינו כהורים; כבלים אותם נוטלים אנו על עצמנו ברצון ובאהבה; הורות פירושה בראש ובראשונה ויתור והקרבה מרצון ואהבה".


אני מציעה לכולנו, כשאנחנו נמצאים במשבר בחיים, לא כל שכן בעת גירושין, להמר על הילדים שלנו - זה קלף מנצח שתמיד יחזיר לנו את ההשקעה.