יומיים לאחר תחילת מבצע "צוק איתן", טילים מתעופפים בשמיים, כיפת ברזל מגבה את החוסן הנפשי עם הישמע צפירות האזעקה, ואני חש תחושה חזקה של "בסרט הזה כבר היינו".

אני פונה אילכם, שכירים תושבי הדרום. הרי לפני כשנה וחצי היה לנו מבצע דומה, עמוד ענן הוא נקרא אז. אתם נאלצתם להישאר בבית, וחלק גדול מכם לא קיבל שכר. שנה וחצי עברו, הבעיות נותרו אותן בעיות, והפתרונות, מצער לומר, עלולים להיות אותם פתרונות. במילים אחרות - חלק גדול מאיתנו לא יקבל את שכרו על ימי ההיעדרות, אם לא נתעורר כבר מחר.

רבים מתוכנו, שנעדרו מעבודתם במבצע הקודם, מצאו עצמם מול המעבידים שסירבו לשלם להם שכר עבור ימי ההיעדרות, בטענה שרק אחרי שהם, המעבידים, יקבלו את הכסף מרשות המיסים, רק אז הם ישלמו לעובדים את שכרם.

הכשל שהיה במבצע הקודם וגם בזה שלפניו, היה שאנחנו, העובדים, לא יכולנו להגיש תביעת פיצוי על ימי ההיעדרות לרשות המיסים (מס רכוש הוא שמשלם את הפיצוי), אלא היינו תלויים במעביד שלנו, בעל העסק, שהוא היחיד שיכול היה להגיש את התביעה, המעביד יכול – אך אינו חייב!

גם הפעם יהיה כשל, אם לא נתעורר

מדוע שום דבר לא ישתנה? כיוון שמנקודת מבטו של מס רכוש, הפיצוי ששולם בשנה שעברה היה זעום. הצלחה גדולה. אין נזק. העובדה שהפיצוי שהיה צריך להיות משולם לעובדים לא שולם להם, לא בדיוק הדירה שינה מעיני מקבלי ההחלטות.

הרשו לי לנחש, אם מה שהיה בעבר יהיה גם היום, אזי בעל העסק, אשר עובד או עובדת שלו לא הגיעו לעבודה בימי הלחימה (ומי יודע כמה ימים כאלה יהיו הפעם), אינו מחויב על פי חוק, לשלם להם את שכרם. בפעם הקודמת, החובה הזו היתה אמורה להיכנס לתוקף בהסכם של המעסיקים עם ההסתדרות, ההסכם שמעולם לא נחתם, כי לא היה חשוב לאף אחד לקדם אותו. אל תטעו ואל תשלו את עצמכם, אם ההסכם לא ייחתם והחובה לא תוכר, אתם לא תקבלו שכר.

כשהתקין המחוקק את התקנות במבצע הקודם, הוא קבע שאחד התנאים המוקדמים לתשלום פיצויים לבעל העסק, הוא תשלום משכורת לעובדים שנעדרו מהעבודה במבצע, כיוון שהיו צריכים לשמור על ילדיהם, אשר נעדרו מהלימודים בגלל סגירת מוסדות הלימוד. התקנות ההן לא התייחסו לעובדים שאין להם כלל ילדים, והתעלמו לחלוטין גם מעובדים שנעדרו מהעבודה כיוון שהמעביד סגר את העסק במבצע, ולא שילם להם שכר, אותו הוא כן היה מחויב לשלם על פי החוק. אף אחד לא אכף על המעביד את התשלום, אך היחיד ששילם את המחיר הוא העובד.

 

במבצע הקודם התרעתי על כשל נוסף. על פי ניסוח התקנות ניתן היה לחשוב שמעביד שלא שילם שכר לעובדיו, לא יקבל פיצוי מהמדינה. אולם, הטפסים שפרסמה רשות המיסים, הראו שמעביד שביקש פיצוי במסלול שנקרא "מסלול שכר" אמנם היה צריך להוכיח ששילם לעובדיו משכורת, באמצעות החתמתם על טופס מיוחד, אולם בעל העסק יכול היה לבחור מסלולים אחרים לקבלת פיצויים מהמדינה. קראו למסלולים הללו "מסלול מחזורים" ו"מסלול מחזורים מותאם", ומי שתבע את המדינה במסלולים הללו קיבל מהמדינה סכומי כסף גדולים בהרבה. הוא חתם על הצהרה ששילם לעובדים את שכרם, אבל אף אחד לא בדק את זה!

הוראות הביצוע שפרסמה רשות המיסים לא דרשו מבעלי עסקים במסלול שאינו "מסלול שכר" להמציא אישורים על תשלום המשכורת לעובדים, ואף אחד לא בדק את הנקודה המעניינת הזו.

אני מנחש, וכמעט מוכן להתערב שהפעם הזו לא תהיה שונה מהפעם הקודמת, אלא אם אנו, העובדים, נתעורר.

 

ובכן, מה עושים?

 

קודם כל, לוחצים על ההסתדרות. היא זו שצריכה לייצג אותנו, העובדים, בדיוק בנקודה הזו. אל תתנו להם למכור אותנו! התקשרו להסתדרות. היא יכולה וחייבת לקדם את החתימה על הסכם מתאים שיחייב את המעסיקים לשלם לעובדים שכר, וגם לקבוע נהלים שיאכפו את החובה הזו כתנאי לתשלום פיצויים למעביד. אם בסניפי ההסתדרות יתקבלו אלפי שיחות טלפון, מעובדים כה רבים, ייתכן מאוד שדברים ישתנו.

 

אם שיחות הטלפון להסתדרות לא עוזרות, ניתן לפנות למעסיק. יש להסביר לו כי אם הוא לא ישלם לעובד את השכר, העובד יפנה לרשות המיסים וידווח לה על כך שלא קיבל שכר, ואז המעביד לא יקבל פיצוי מהמדינה, ואפילו יצטרך להחזיר פיצוי שקיבל. ניתן להזכיר למעסיק, כי כדי לקבל פיצוי הוא חתם על הצהרה שאומרת ששכר העובד שולם במלואו. בנוסף, ניתן להפנות את המעסיק לסעיף בטפסים שבו כתוב כי הצהרה כוזבת דינה שנת מאסר או קנס של כ-19 אלף שקלים. במקרה שהעובד מתקשה לעמוד מול המעסיק, ניתן לערב עורך דין, אשר יבהיר למעסיק את הדברים.

אם כל הפעולות הללו לא עוזרות, ניתן לפנות במכתב למוקד הפיצויים של רשות המיסים. יש לדווח למוקד, רצוי בשם כל העובדים בעסק, שמעסיק מספר כך וכך, לא שילם לעובדים את שכרם. מספר המעסיק ומספר תיק הניכויים שלו רשומים בתלוש המשכורת בצד שמאל למעלה. מס רכוש יעשה את השאר.

עובדים יקרים, ריטואל זה של התגוששות חמאסית - ישראלית אינו חד פעמי. הוא קרה בעבר, הוא מתהווה שוב לנגד עינינו והוא יקרה שוב בעתיד. הרימו את היד וחייגו להסתדרות. אתם משלמים לה דמי חבר כל חודש! הגיע הזמן שתקבלו תמורה לכספכם!