במשפט פלילי (והתעבורה הוא חלק בלתי נפרד ממנו) נטל השכנוע מוטל על התביעה הנושאת בעול הוכחת האשמה בפני בית המשפט. נאשם מוחזק כ"חף מפשע" עד אשר יוכח אחרת וזאת על פי סעיף 34 כב לחוק העונשין. 


התביעה צריכה להוכיח באמצעות חומר הראיות את כל יסודות העבירה נשוא האישום במידה שלמעלה מספק סביר. די בכך שהנאשם יעורר ספק "סביר" בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה.


כלומר, אם העבירה היא עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54 (א) לפקודת התעבורה, התביעה צריכה להוכיח את כל יסודות העבירה: היא צריכה להוכיח שהנהג נהג בדרך מהירה, שיש בה תמרור ב- 20 (המורה על מהירות מסוימת), במהירות מעל המותר בתמרור והמצוינת בכתב האישום. כמובן שאם נעשה שימוש במכשיר ממל"ז (מד מהירות לייזר) יש להוכיח כי המכשיר היה תקין וההפעלה נעשתה כנדרש. כמובן שישנם נתונים נוספים אותם צריך להוכיח אבל אלה הם הנתונים באופן כללי.


אז מה בעצם צריך לעשות נאשם כדי לצאת זכאי במשפט במידה והתביעה הגישה כתב אישום? ראשית, הנאשם צריך לכפור באשמה ולהעלות ספק סביר באשמתו.


מהו "ספק סביר"?


הספק צריך להיות ספק ממשי ולא סתם טענות בעלמא. כב' השופטת דליה דורנר הציגה את הדברים כך : "ספק סביר ייווצר כאשר ההסתברות לחפות, העולה מן הראיות, היא ממשית ואינה אך בגדר אפשרות רחוקה תאורטית".‏


הנאשם צריך לשכנע את בית המשפט כי יסודות העבירה שהתביעה טענה להם אינם נכונים. הוא צריך להציג גרסה בפני ביהמ"ש ולשכנע אותו שהגרסה שלו היא הנכונה. הנאשם הוא זה שצריך להוכיח, למשל, כי לא הוא עבר את המהירות המותרת והשוטר עצר את הרכב הלא נכון. כל תיק לגופו.

 

למי יאמין בית המשפט? 


זהו אינו עניין פשוט כי תמיד עולה השאלה למי להאמין: לתביעה, לשוטרים ולמסמכים שערכו (וכמובן שהתפיסה הכללית היא שאין להם סיבה להפליל אדם סתם) או לנאשם (ולעדיו) כאשר המטרה שלו היא רצון "להתחמק" מן העונש. אך אם פועלים נכון הדבר אפשרי ו"לא בשמיים".


דוגמא לכך ניתן לראות במקרה בו נאשם, תחת ייצוגי, בביהמ"ש לתעבורה בירושלים, הואשם בגרימת תאונת דרכים בעקבות פגיעה בהולכת רגל והואשם בין היתר בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות וכן בסטייה מנתיב נסיעה. הנאשם (שהינו תייר) חש שנעשה לו עיוות דין בכך שהאשימו אותו בתאונה. הנאשם טען כי הוא נסע בנתיב הנסיעה שלו ובגלל שרכב מסוג פיג'ו לא נתן לו זכות קדימה, הוא נאלץ לסטות ולעלות על המדרכה (כך פגע קלות בהולכת הרגל שעמדה שם).


מעיון שערכתי בראיות התיק אכן ניתן היה להוכיח את גרסתו. הטענה שלו שהיה רכב נוסף (רכב פיג'ו) שלא נתן לו זכות קדימה לא הייתה מופרכת ואכן היה נהג רכב פיג'ו שנחקר במשטרה, אשר בכיוון נסיעתו היה תמרור עצור והוא בכל זאת נכנס לצומת. הולכת הרגל שנפגעה הייתה אשתו של נהג רכב הפיג'ו. למרות שבוחן התנועה העיד כי האשם בתאונה הוא הנאשם שסטה מנתיב נסיעתו באופן סתמי, העדויות העלו את הספק. ואכן בבימה"ש בשלב ההוכחות הוזמנו כל העדים ונחקרו ומתוך דבריהם עלתה הגרסה כי ישנה אפשרות שהנאשם סטה בגלל שנבהל מרכב הפיג'ו אשר נכנס לנתיב נסיעתו. למעשה במקרה זה, העמידו לדין את האדם הלא נכון.


כך יצא שכבוד השופטת קסלסי זיהתה את הספק וזיכתה את הנאשם מחמת הספק. בפסק דין מפורט כתבה: "אני מוצאת את הנאשם זכאי מחמת הספק, באשר האחריות המכרעת לקרות התאונה חלה על נהג אחר אשר פנה שמאלה, מבלי לתת זכות קדימה לרכב הנאשם. השתכנעתי כי תגובתו הספונטנית של הנאשם למראה המכשול שבפניו ... לא הייתה בלתי סבירה". בעקבות זיכויו של הנאשם, ביקשנו גם הוצאות משפט ואכן הבקשה התקבלה.

 

עבודת הסניגור קשה אך אפשרית!


נכון הוא שלא תמיד נעשה צדק בבית המשפט ואפילו תיק כמו שתיארתי עלול להסתיים בהרשעה. זו גם הסיבה שלרוב נאשמים מגיעים להסדרים ומודים בעבירות כדי לקבל עונש קל יותר, וזאת במטרה להימנע מהסיכון שבהרשעה ומעונש כבד יותר אשר השופט יגזור על נאשם לאחר ניהול הוכחות.


כפי שניתן לראות, ניתן לצאת זכאי מאישום; עבודת הסניגור היא קשה ומורכבת יותר אבל הדבר בהחלט אפשרי. לא מומלץ לנהל תיק כזה ללא עורך דין ובהחלט מומלץ לבחור כזה המתמחה בתחום כדי שיוכל להחליט את ההחלטה הנכונה עבור הלקוח שלו.